העובדות משתוות לגברים בגלל הרעה בשוק העבודה
דו"ח חושף כי מצבן של נשים עובדות השתפר בעשור האחרון, אך לא בזכות חתירה לשוויון אלא בגלל הרעה כללית בשוק העבודה. פער גדול נרשם בתחום ההיי-טק, שם רק שליש הן נשים. 15% בלבד מהמנכ"לים במשק הן מנכ"ליות. עורכות הדו"ח: "על אף התחושה שמרבית העבודה הפמיניסטית הושלמה, הנתונים מראים שזה אינו המצב"
מגמת האי שוויון בין נשים לגברים בישראל נמצאת במגמת ירידה קלה, אך זו לא נגרמת בזכות שיפור במצב הנשים, אלא בשל הרעה כללית בשוק התעסוקה שמשפיעה על כלל האוכלוסייה. כך עולה מדו"ח "מדד המגדר 2015", שערך מרכז 'שוות' במכון ון ליר בירושלים לסיכום השנים 2004 עד 2013.
- נשים: רק 29% מהסגל הבכיר באוניברסיטאות
- "שוק העבודה מתייחס לנשים כאל רחם מהלך"
- פער של 32% בשכר בין נשים לגברים
מרכז שוות פועל להטמעת שוויון מגדרי בחברה הישראלית. המדד, שמתפרסם זו השנה השלישית, בחן השנה את השינויים במצבם של נשים וגברים בישראל לאורך עשור. הממצאים מגלים כי עומק האי-שוויון בין המינים הצטמצם בשנתיים האחרונות, אך עדיין נותר גבוה - 59%.
"הצמצום בפער המגדרי מעיד בדרך כלל על הרעה במצב הכללי, כלומר על מציאות שבה לגברים ולנשים גם יחד יש פחות הזדמנויות", מצוין בדו"ח. "לפיכך, המבט המגדרי מאפשר לראות שצמצום הפערים לאו דווקא מעיד על מגמת שיפור במצב החברתי, ולעתים הוא משקף דווקא הרעה בתנאים הכלכליים והחברתיים הכלליים".
עוד מצוין, כי "על אף התחושה בציבור שמרבית העבודה הפמיניסטית כבר הושלמה, נתוני מדד המגדר מראים שזה אינו המצב. הפערים טבועים עמוק במבנה שוק העבודה, בממדים שונים של עוצמה ובקרב אוכלוסיות מוחלשות – הפריפריה והחברה הערבית. כמו כן, האלימות כלפי נשים לא פחתה והנשים עניות מן הגברים".
ממצאי הדו"ח
על פי המדד, שיעור השתתפותן של נשים בכוח העבודה גדל עם השנים, וכיום מועסקות בארץ מיליון וחצי נשים, המהוות 47% משוק העבודה, לעומת הגברים שמהווים 53%. על פי הנתונים, שיעור השתתפותן של הנשים בכוח העבודה הלך וגדל עם השנים והגיע ל-58.2% מכלל הנשים בגיל העבודה, לעומת 69.4% מהגברים. ואולם, חלק מהגידול נובע מעלייה בהיקף העסקת נשים במשרות חלקיות - נכון להיום, כשליש מהנשים בכוח העבודה (כ-535,200) מועסקות במשרה חלקית, בעוד שמספר הגברים המועסקים במשרה חלקית הוא פחות ממחצית ממספרן (כ-243,900).
עוד מצוין, כי על אף שהנשים רוכשות כיום השכלה בשיעור גבוה יותר מזה של הגברים - הן לא מצליחות לתרגם את זה להישגים בשוק העבודה ועדין סובלות מחסמים בכניסה למקצועות מסוימים. כלומר - יש עדיין דרך ארוכה לעבור עד שיקבלו הזדמנויות זהות לאלו של הגברים בשוק העבודה."שוק העבודה מאופיין ברובו בהפרדה תעסוקתית: ישנם משלחי יד שרוב העוסקים בהם גברים ותנאי ההעסקה הממוצעים בהם טובים יותר, וישנם משלחי יד שרוב העוסקים בהם נשים, תנאי ההעסקה בהם גרועים יותר ויוקרתם נמוכה", נכתב בדו"ח.
כך למשל מודגם, כי במקצועות ההנדסה והאדריכלות, שזוכים להערכה וליוקרה - היו בשנת 2013 למעלה מ-81,500 גברים מהנדסים ואדריכלים לעומת כ-25 אלף נשים בלבד. בהיי-טק מצוין, כי היקף המועסקים עולה בהתמדה משנה לשנה, אך שיעור הנשים בתחום נותר קבוע, סביב 35% - כשליש מהכלל השכירים בענף.
במקצועות הרפואה לעומת זאת, הנחשבים אף ליוקרתיים - יש דווקא רוב לנשים. אבל המקצוע שנחשב כיום ל"נשי" במובהק, הוא ההוראה - בשנת 2013 היו 220 אלף נשים שעסקו בתחום, לעומת 65 אלף גברים בלבד. "מעמדם ושכרם של אנשי ההוראה בישראל נמוכים בהשוואה לאקדמאים אחרים, וגם בהשוואה לאנשי הוראה בעולם; רבים מהם משתכרים מתחת לשכר הממוצע במשק, ולעתים קרוב לשכר המינימום", מצוין.
הפערים מתבטאים גם בדרגים הגבוהים. כך, על אף שרוב הלומדות לתואר ראשון ושני באוניברסיטאות הן נשים, הרי שבמעלה הסגל האקדמי - הנשים מהוות חמישית בלבד מהפרופסורים בישראל. גם בתפקידי ניהול בכירים לבין הגברים נמצא פער קבוע - ב-2013 היו 37,940 מנכ"לים במשק, לעומת 6,631 מנכ"ליות - שיעור של 15% בלבד מכלל המנכ"לים.
בבחינת נתוני השכר - הפערים ירדו קלות, אבל זאת בשל ירידה בשכר הממוצע של הגברים ולא עלייה בזה של הנשים. בשכר החודשי ובשכר החציוני - הפערים בין גברים לנשים נשמרו לאורך כל השנים. בתוך כך, בשנת 2013, השכר החציוני (השכר אשר מחצית מהעובדים במשק משתכרים כגובהו או פחות ממנו) של גברים היה 7,657 שקל, ואילו השכר החציוני של נשים היה 5,615 שקל בלבד.
עניות יותר
עוד התברר, כי שיעור הנשים מכלל עובדי חברות כוח אדם ירד בשנת 2013 לעומת שנים קודמות, והתייצב על 50%. "בשנים הקודמות שיעור הנשים בכלל המועסקים בחברות כוח אדם היה גבוה יותר וזו הפעם הראשונה שבה נשים וגברים מועסקים בשיעור זהה בחברות כוח אדם", מצוין. "הדבר מעיד יותר מכול על הרעת תנאי העבודה של העובדים הגברים – שהרי העסקה בדרך זו משמעה ביטחון תעסוקתי קטן יותר וזכויות סוציאליות מעטות יותר – ועל התרחבות שוק העבודה המעורער".
גם הפערים בהטבות שנותנים מעסיקים לעובדים במשרה מלאה הצטמצמו, אבל שוב - לא בשל שיפור במצב הנשים אלא בשל ירידה בהטבות שמקבלים גברים. עורכי הדוח מציינים, כי מגמות אלו תרמו להפחתת אי -השוויון, אבל מדגישים כי יותר משהן מעידות על שיפור במצב הנשים - הן מעידות על הידרדרות בהיצע העבודה ובתנאי התעסוקה, הפוגעת בשני המינים כאחד.
הפערים הצטמצמו גם בקרב מקבלי הבטחת הכנסה, אבל בדו"ח מצוין כי זה נובע מהפחתת הקצבה לשני המינים. הפחתה זו צמצה את אי השוויון, אך לא את שיעורי העוני. נכון לשנת 2013, שיעור הנשים העניות היה 18.4%, לעומת 16.5% גברים עניים. לצד זאת, מספר המשפחות החד-הוריות שבראשן נשים שנדרשות לכלכל את עצמן לבד, הולך ועולה עם השנים: בשנת 2012 הגיע מספרן ל-148 אלף, לעומת כ-18 אלף אבות חד-הוריים, וב-2013 האמיר מספר האמהות החד-הוריות בכ-10,000 לעומת ירידה קטנה בקרב הגברים.
בבחינת החברה הערבית התברר, כי חלה ירידה בשיעור השתתפותן של נשים בשוק העבודה – מ-27.1% ל-26.3%. אמנם הפערים בין נשים לגברים הצטמצמו בשכר החודשי הממוצע, אך בדו"ח מצוין כי "נתון זה יותר משהוא מעיד על התקדמות לקראת שוויון מגדרי הוא מעיד על סיכוייהם הנמוכים של הגברים הערבים בשוק העבודה".
גורם נוסף שנלקח בחשבון הוא "ממד העוצמה" - הבוחן את הייצוג הפוליטי של נשים בממשלה. במדד זה נמצאו הפערים העמוקים ביותר. אמנם גם כאן חל שיפור על פי הדו"ח - אבל הוא מוסבר בהקטנת הממשלה - שהביאה לירידה במספר השרים הגברים בעוד שמספר הנשים השרות נשאר ללא שינוי.
"הנצחת פערים"
הדו"ח כולל המלצות לממשלה ולשרה לשיוויון מגדרי, בהם הצבת יעדים לצמצום הפערים המגדריים בתחומים שונים, לחשוב מחדש על דפוסי העבודה של גברים באופן שיאפשר לשנות את היחסים שבין המשפחה והעבודה, קביעת מנגנונים להעדפה מתקנת וחקיקה שתורה על איסוף נתונים בנושא באופן שיטתי.
פרופ' נעמי חזן, מנהלת שותפה של 'שוות' וחברת צוות ההיגוי של מדד המגדר, הדגישה כי על מנת לתקן את אי השוויון - יש להפעיל מנגנונים להעדפה מתקנת במשרות נבחרות בפוליטיקה ובשוק העבודה, ולו לפרק זמן קצוב. לדבריה, הימנעות מנקיטת צעדים מן הסוג הזה עד כה – כפי שבאה לידי ביטוי במימון למפלגות המדירות נשים או באי-הבטחת ייצוג ריאלי לנשים בגופים ממשלתיים ובשלטון המקומי – תורמת להנצחת הפערים במרחב הציבורי.
פרופ' חנה הרצוג, מנהלת-שותפה של 'שוות' וחברת צוות ההיגוי, מסרה כי יש להביא בחשבון בכל תוכנית, את הצרכים הנבדלים של נשים מקבוצות אוכלוסייה שונות במדינה. "ההשלכות של תוכניות פעולה, של חוקים, של סוגי מדיניות ושל הקצאות משאבים, צריכות להיבחן בראי הצרכים הנבדלים של נשים מקבוצות שונות, כדי להבטיח שהצדק והשוויון המגדרי לא יהיו נחלתן של נשים משכבה מסוימת בלבד", מסרה.
ד"ר הגר צמרת-קרצ'ר, החוקרת הראשית של המדד, ציינה כי על מנת להטמיע חשיבה מגדרית, נדרשת הכשרה מותאמת לההלי יעד שונים דוגמת מקבלי החלטות בכל הדרגים, ממונות על מעמד האישה, ויועצות למעמד האישה ולשוויון מגדרי. "יישום גישה זו על-ידי השרה לשוויון מגדרי והרשות לקידום מעמד האישה, ייצור את התשתית המקצועית הנדרשת כדי להטמיע חשיבה מגדרית בתהליכי התכנון, הקצאת המשאבים וקביעת המדיניות בכל הרמות", אמרה.
