מתי ראיתם דוגמנית שמנה לאחרונה?
אנשי אופנה ותקשורת, שהשתתפו בפאנל בנושא הדוגמנית האנורקטית, הטילו את האחריות על המדיה. עדי ברקן: "הגענו למצב שאין רזה מדי. זו שטיפת מוח תקשורתית". אמירה בוזגלו: "אני לא יודעת כמה כלי תקשורת יקחו כמודל אופנה נשים אמיתיות, שלא עברו פוטושופ והצרת היקפים"
המדיה התקשורתית אחראית להיות דימוי הגוף האנורקסי כמבוקש ביותר, ואחראית להפיכת הרזון למודל היופי הנוכחי - אלו המסקנות שעלו מפאנל שהתקיים היום (ג') במרכז עינב בתל אביב, במסגרת אירוע שערכה חברת האופנה "פונט רומא". החברה, שמובילה לדברי נציגיה את המוטו: "יפה בכל מידה", הלבישה באירוע 4 דוגמניות, במידות 38-46, באותו דגם.
שאלות נוספות שעלו לדיון בפאנל, שהנחתה אשת התקשורת שרון כידון, היו: "למה אנחנו מוכנות לגלות את הגיל שלנו אבל לא את המידה שלנו", ו"האם נשים בכל מידה הן "נשים אמיתיות". בפנאל השתתפו, בין היתר, גם הדוגמנית מעיין קרת, חוקרת האופנה ד"ר שוש רוז מרזל, העיתונאית ענת לב-אדלר, המנחה והמלהקת אמירה בוזגלו, והצלם וסוכן הדוגמניות עדי ברקן.
השרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל, פתחה את האירוע, והודיעה כי יש בכוונתה להילחם בתופעה של הפליית נשים על רקע משקלן. "הגיעו אליי פניות מנשים, שלא התקבלו לעבודה, בגלל 'משקל יתר', שנקבע ככזה על ידי המראיינים. אני מוצאת שליחות חברתית בקידום החוק, שיאסור על הפלייה על רק משקל", אמרה, "אקדם את הצעת החוק עם חברות האופנה, גם באמצעות הליכי חקיקה וגם באמצעות קמפיינים תקשורתיים. הגיע הזמן להפסיק את האג'נדה ההרסנית הזאת, את מצג השווא הזה, שהחברה שבויה בו".
"גם אני חוטאת בכך שאני עוסקת באופן קבוע בדימוי הגוף שלי", הודתה כידון, "אני רצה כל יום, מקפידה על תזונה מסוימת, וכך נותנת דוגמא לבנות שלי".
"הילדות בבית הספר מספרות איך למדו להקיא"
ברקן סיפר על קיית מוס, שהתייחדה ברזון הקיצוני שלה. בשנת 2007 זכתה מוס בפרס האשה הכי סקסית של NME, ודורגה אז על ידי המגזין "סאנדיי טיים" ברשימת הנשים העשירות בעולם, עם הון של 45 מיליון ליש"ט. "ראיתי את קיית מוס בפעם הראשונה בתצוגת אופנה של קלווין קליין. היא היתה עור ועצמות. היא הקפיצה לו את המכירות ב-450% באותה שנה, ומאז הפכה למודל עבור נערות ונשים. התקשורת גם סגדה לה".
ברקן, שהיה אחד מצלמי הדוגמניות הידועים ביותר, נוהג לספר על המהפך שחל בו, מהיום בו שמע לראשונה, ב-1996, את המילה "אנורקסיה", ועד שהקים את העמותה "SIMPLY YOU", ששמה לה למטרה לסייע להילחם באנורקסיה ולהפסיק את הסגידה לרזון הקיצוני.
"אני מקדיש את זמני לנושא גם בארץ וגם במישור הבינלאומי", אמר, "צריך להבין שדוגמניות הן דוגמניות, גם כשהן לא במידה 0. לצערי, הגענו היום למצב שאין 'רזה מדי', וזו שטיפת מוח תקשורתית של 24 שעות ב-7 ימים. צריך להבין שרק ל-4% מהאוכלוסיה יש גנטיקה של רזים בכל מצב. 96% אינם כאלו, וכל מה שמעסיק אותם כל היום זה להישאר רזים - גם בנים וגם בנות.
"אני עובר בבתי ספר ושומע את הילדות מספרות איך הן למדו להקיא את כל מה שהן אוכלות. בנות 13 ו-14 מספרות לי שהן עושות סקס, רק כדי להרגיש שרוצים אותן, שהן נחשקות, כי הן אינן עומדות באידאל היופי הקיצוני הזה. יש לי היום בעמותה מעל 180 בנות שמטופלות כדי להציל את גופן ואת נפשן, כולל המשפחות שלהן.
"רוב מעצבי האופנה הם גייז. זה נורא, שבחור שלא ראה בחיים שלו אשה, קובע את הסטנדרטים עבורה. הוא קובע שהכי חשוב זה הנראות. מחצית מהנשים לובשות בגדים שלא מתאימים להן ונראות מגוחך. מי שאמורה ללבוש מידה 40 לובשת 36. הורים למתבגרים חייבים להוביל גם בבית את המלחמה כנגד הדימוי הכוזב של התקשורת. המדיה חייבת לעשות את השינוי בכך, שלא יהיה עוד פוטושופ ולא עוד הצרת היקפים. אלא – את, כמו שאת".
"מתי ראינו שער עיתון עם דוגמנית במידה גדולה?"
"אני לא קטנת מימדים, וחווה לטוב ולרע את התגובות באשר למראה שלי", שיתפה המלהקת בוזגלו את הנוכחים, "אני מקבלת מיילים שאני אשה אמיתית, אבל אני מבינה שיש פה מוסר כפול. זו מכבסת מילים, כי החשיפה לתקשורת מובילה לזה שיגידו משהו אחד, אבל לא באמת יקיימו אותו. מתי ראינו שער של עיתון שיש עליו דוגמנית במידה גדולה"?".
החוקרת ד"ר מרזל סיפרה: "משנות ה-60 האשה היפה היא האשה הקרה. מבטלים סימני חיים של נשיות. הרזון הוא שאיפה לאשה שטרם בגרה.
מרזל הוסיפה, כי "המחקר הראשון שעסק בקשר שבין דימוי גוף שלילי של נערות לתקשורת, נערך באיי פיג'י בשנות ה-90, ומצוטט עד היום כדוגמא להשפעה הרסנית של הטלוויזיה. המחקר נערך בדיוק בתקופה שבה הטלוויזיה חדרה לכל בית, ואפשר היה לבחון את ההשפעות של המדיה הטלוויזיונית לפני ואחרי החדירה.
"על פי עורכי המחקר, עד לחדירת הטלוויזיה היה רק מקרה אחד מתועד של אנורקסיה באיים, בעוד שאחרי פתיחת השידורים, עלו שיעורי האנורקסיה בצורה דרמטית. לפי עורכי המחקר, דימויי נשים רזות ויפות, בעיקר של שחקניות ודוגמניות אמריקאיות, גרמו לעלייה בהפרעת האכילה".
"כל מי שנמצאת רחוקה מהדימוי שמובלט בתקשורת, מרגישה סוג של כשלון", אמרה הדוגמנית קרת במהלך הפנאל, "דימוי גוף שלילי ותחושת הכישלון, שנגזרת ממנו, זו מספר 1 לדיכאון בקרב נערות".
בוזגלו הוסיפה: "לצערי, גם כשמותג רוצה להוביל קו של מידות שונות משל 34 ו-26, משפיעים עליו שלא יעשה כך. אני מכירה עורכים של עיתוני אופנה שלא מוכנים לכתוב על מי שלא תואמת למידות הללו, ובוודאי שלא לשים דמות כזו בשער.
"זה משפיע כלכלית על חברות האופנה. כרגע, אני לא מכירה חברות אופנה, שיעמדו בלחצים האלו, ולא יודעת כמה כלי תקשורת יקחו כמודל אופנה נשים אמיתיות, כאלו שלא עברו פוטושופ והצרת היקפים".
לפנייה לכתב/ת 
