בגובה פני הים: ספרים לחופשת הקיץ

"מארדי והמסע לשם", מאת הרמן מלוויל

הרמן מלוויל נחשב לאחד הסופרים האמריקנים הגדולים על אף ש"מובי דיק" שכתב היה בעת פרסומו כישלון מסחרי. "כישלון" מוקדם יותר היה "מארדי והמסע לשם" - יצירה עצומה נוספת משנת 1849, שתורגמה עתה לעברית על ידי יהונתן דיין וביוזמתו, דרך פרויקט מימון המונים.

זוהי הרפתקה ימית מסעירה, משונה ומפתיעה. כפי שדיין עצמו כותב: "עד מהרה מצא עצמו מלוויל נסחף בזרמי דמיון פיוטיים. הים הממשי התנגד בים מיתי-שירי פילוסופי; סיפור האדם התמזג בסיפורם של דגים, גלים סימבוליים החלו גואים והעלילה נשאבה למערבולת אלגורית".

לקרוא ולשקוע לסיפורי ים - מול הים

זהו באמת אחד מקסמיו של הספר הזה, שגם בשל אורכו, הקריאה בו נדמית כמסע סוחף, מסקרן ומסוכן שרווי במערבולות הדורשות מהקורא לנסות למצוא אחיזה. אך אחיזה זו אינה פשוטה כלל, כיוון שכמו הגיבור - שבורח מספינה, ולצד דמויות משונות אחרות הוא יוצא למסע שבו הטירוף הוא ההיגיון. כך גם מלוויל עצמו נע בספר בין סוגות שונות, בטשטוש של סיפור המעשה ובניסיונות צורניים ולשוניים. זהו ספר שדורש השתקעות עד בלי די, ומזמן לקוראים היסחפות מסעירה בין דפיו.

ולמי שמתחשק בכל זאת את "מובי דיק": הנה קטע מגרסת האודיו

"הים", מאת ג'ון באנוויל

ההפתעה הגדולה של פרס "הבוקר" לשנת 2005 היה ספרו היפה של ג'ון באנוויל, שנהיה לאחד הסופרים האירים הבולטים. כמו ספרים אירופאים רבים, סיפור המעשה שלו נע בין שני מישורים: העבר שנושא בחובו טראומה, וההווה - שבו ישנו עימות או התמודדות עם העבר, שמתאפשרים משום שגיבור הספר מקס עוצר את חייו במקום פיוטי. המקום הזה הוא כפר על שפת הים. הכפר והים מעוררים אצלו את האנליזה העצמית ומובילים למסע נפשי מרגש.

כמו הים, כך גם המסע הפנימי שמתואר בסגנונו הכובש של באנוויל טומן בחובו געש ושצף. זה מסע מלא תנודות וסערות, אך יחד עם זאת יש בו גם רגעים של שלווה ורוגע. אבל אולי יותר מכל, הסימבוליות של הים מתגלמת בספר זה במתח העצור והסמוי שנמצא מתחת לפני השטח. שפת הים הבטוחה, לכאורה, והמבט אל עבר העולם הבלתי ידוע שהוא הים, טעונים בדריכות ובכאב עמוק שמתפרצים בשאון גדול.

"הקיץ היפה", מאת צ'זארה פאבזה

שלושה רומנים קצרים ויפהפיים של אחד הסופרים האיטלקיים המעניינים ביותר במאה ה-20, המכונסים יחד בספר שמצליח לממש את ההבטחה שכותרתו המסקרנת מעוררת. זהו לא ספר על ים, דווקא להפך - הסיפורים שלו עירוניים מאוד, אבל זהו ספר קייצי, בעיקר במובן זה שהוא מבטא את להט הנעורים, את המפגש המסעיר ורב התהפוכות עם החברה והעולם החיצון, רגע אחרי "ההתעוררות" משנת חורף, ואחרי היקיצה העדינה של האביב.

"הקיץ היפה". סיפורים עירוניים שמביאים את החמסין

הכתיבה של פאבזה מסנוורת. היא מגרה את כל החושים ומפעילה את המוח ללא הרף, ולא נותנת מנוחה. חיים ומוות, תשוקה ואהבה, גילוי והסתרה - אלו מוצגים בסיפורים בפרוזה נהדרת, ויוצרים פקעת סבוכה של תגובות רגשיות ושל תפיסות ערכיות. גיבורי הסיפורים שלו הם צעירים סקרנים, שתאבים להתנסויות, לשבירת מחיצות ולסכנות. הקוראים מלווים אותם בתהפוכות הרבות שעוברות עליהם, בחוויות היפות והעצובות, ובלהט הכביר של הנעורים.

"כלבי קיץ", מאת בן ורד

"יולי ואוגוסט הם שני כלבי תקיפה גדולים", כך נפתח הרומן של בן ורד,

שבו הוא מפגין שליטה פנומנאלית בשפה, ויוצר שילובים לשוניים מרהיבים ומיוחדים. הכול בספר הזה נפיץ מאוד - הדלקה בחצרו של הגיבור התמהוני, שהובילה לגדילת פרא של קוצים, האלימות כלפי כל מי ששונה, השמש הקופחת והחום הבלתי נסבל.

בנפיצות הזו יש מובלעת שעשויה לספק קצת צל ונחמה, והיא המפגש המוזר והמפתיע בין סקרז'יסקו המבוגר, שעל אף שעלה לארץ לפני חמישים שנה, הוא עדיין לא דובר את השפה, ונערה לבקנית בשם הנרייטה, שרוצה לברוח מביתה ומהאימה שבמשפחתה. החום המתיש וחוסר הסבלנות והסובלנות שהוא מביא עמו משפיע על הסגנון שבו כתוב הסיפור, והקריאה האינטנסיבית בו כה חזקה, עד שניתן להרגיש לחוש דרכה בחמסין הנורא.

"חורף - קיץ", מאת שי פניגר

נכון, בספר הזה אין רק קיץ, אלא גם חורף, אבל בעיקר יש בו את אחד הנושאים שהכי כיף לקרוא עליהם ביום קיץ חם: התבגרות נעורים. במרכז ספר הביכורים הזה ניצבת דמותו של אורי, נער מבולבל, רגיש, שובה לב, שעולמו מתהפך בזמן המשמעותי הזה שבין כיתה י"א ל-י"ב, לא רק בשל דרמות משפחתיות וציפיות מטרידות אלא בעיקר בגלל יונתן, בחור שנכנס לחייו ומשנה אותם לחלוטין.

דרמת הנעורים הזו פונה לנערים בגיל תיכון וגם לקוראים בוגרים יותר. יש בה את השילוב החכם בין תובנות בוגרות ומערבולת רגשות של גיל ההתבגרות. יש בה אהבה ותשוקה שטומנות בחובן גם התמודדות עם זהות מינית ותפיסות חברתיות דכאניות, ואולי מעל לכל - יש בה סיפור טוב, שנקרא בשקיקה כמו כוס לימונדה ביום חם.