האם הרשת הופכת אותנו לטיפשים?
האינטרנט כבר הספיק לשנות את העיתונות, האקדמיה ומכוון גם לעולם הבנקאות - וכעת אפשר לומר שהוא משנה גם את הדרך שבה אנחנו לומדים. האם אנחנו עדיין צרכנים של מידע, או שאולי הפכנו למידע בעצמנו? ועד כמה אנחנו באמת יכולים להשפיע על המציאות? ד"ר אושי שהם קראוס מסביר
אומרים על האינטרנט שהוא מפורר מבנים קיימים ויוצר חדשים - זו כבר כמעט קלישאה. העיתונות היא דוגמה אחת למקצוע שמשתנה לגמרי בעקבותיו בשנים האחרונות, הלימוד האקדמי משתנה במשך הזמן, וכך גם לגבי עולם הבנקאות.
בטור הזה ובבאים אחריו נדבר על שינוי משמעותי בהתנהגות אנושית - הלימוד. השינוי הזה יהיה רלוונטי גם לפרקטיקה המדעית, לאופן בו נלמד את הילדים שלנו בבתי הספר, ובוודאי לאופן בו נלמד בעצמנו באקדמיה. למעשה, אנחנו נושקים לתחום מדובר מאוד שנקרא בשם "חכמת ההמונים".
טורים נוספים של ד"ר אושי שהם-קראוס :
רשות לשוויון: הדרך לפתרון הבעיות בקפיטליזם
מה חשוב יותר: שוויון או חירות?
"השטן הניאו ליברלי" - יש בכלל דבר כזה?
אבל מה זה בכלל "חכמת המונים"? האם ההמון יותר חכם מהיחיד? האם ההמון הוא בכלל סובייקט, "מישהו", שאפשר להגיד עליו שהוא חכם או טיפש?
בטור הזה אנחנו מטיילים (כמעין מבוא) בין כמה תחומים פילוסופיים, סוציולוגיים, פסיכולוגיים וקוגניטיביים, ובוחנים כל מיני משמעויות למושג הזה. נעלה כאן כל מיני שאלות: האם אנחנו (ההמון) מהווים מידע בעצמנו? אולי היודעים? האם אנחנו מדברים על ידע נקודתי (למשל, מה כדאי לקנות), או על ידע קולקטיבי שמצוי, באיזשהו אופן, בתוך הקולקטיב - ברשת המקשרת אותנו? ואולי זה פשוט יותר, ואנחנו צריכים להתמקד דווקא בשיטות מדויקות וחכמות שיאפשרו לנו ללקט ידע מתוך הקהל הגדול?
די לשאלות. נתחיל לחפש קצת תשובות.
האם ההמון הוא מידע בעצמו?
נתחיל להתמודד עם השאלות הרבות האלה באמצעות בדיקה של אחד המחשבים הידועים ביותר - מחשב ענק המבוסס על ההמון, שנקרא "השוק החופשי".
המוכר מציג מחיר, ואנחנו מחליטים אם לקנות או לא - שיקול שמשפיע על החלטת המוכר לגבי המחיר. במקביל, אם כמות העגבניות תרד בחצי, תושפע ההתנהגות שלנו מכך, וההתנהגות החדשה שלנו תשנה את המחיר. אם כולנו נתעקש לקנות עגבניות - המחיר יעלה, ואם נחליט שאנחנו מוותרים על הפרי הזה, המחיר ירד.
והנה, המחיר עצמו אינו בגדר מידע אובייקטיבי ובלתי תלוי. כלומר, גם ההתנהגות שלנו היא בעצם סוג של מידע. ואולי אפשר להגיד שאנחנו, באופן הפעילות שלנו, מהווים גם פיסות שמתחברות למחשב ענק. אבל מה משמעות מטפורה כזאת?
מערכת בחירות - ביטוי לחכמת המונים?
לא פעם אנחנו נתקלים בביטויים כמו "העם אמר את דברו", או "הבחירות מבטאות את רצון העם". מי שאינו שבע רצון מתוצאות הבחירות נוטה להגיד ש"העם מטומטם", ואנשים שמזדהים עם הצד שמרכיב את הממשלה יגידו ש"העם מבין את המציאות יותר טוב מכולם". אבל האם באמת קיים כאן תחשיב של רצונות? אני לא בטוח.
במקרה הזה אני מאמין שלא. מקרה הבחירות נראה לי דומה יותר למשחק. בתחילת המשחק מוגדרים הכללים ומוגדרת הדרך לניצחון. כל השחקנים משחקים במשחק הגדול ובסופו של דבר מוכרז מנצח על פי החוקים ולא על פי איזו חכמה נסתרת, או ידיעה של ההמון.
כלים פשוטים ומסקנות זמניות
הדוגמאות שהעליתי דורשות מבט פילוסופי יותר ולכן, אולי כדאי לגשת אל הנושא הזה בצורה פשוטה הרבה יותר. אפשר לומר שההמון עצמו לא חכם ולא טיפש. אפשר גם להגיד שזה חסר משמעות לדבר על גוף ענק ומופשט כעל נושא (מחזיק) של ידע. אולי מדובר פשוט במיליונים שיודעים דברים מסוימים, והעניין הוא פשוט לגייס אותם באמצעות כלים משוכללים של תקשורת?
בטורים הקרובים נתחיל דווקא בתפישה הזו, ואת זה נעשה באמצעות ספרו של מיכאל נילסן: "המצאתו מחדש של הגילוי" (Reinventing Discovery - The New Era of Networked Science).
בפרקים הראשונים של הספר נילסן מציע גישה קונסרבטיבית ביחס לשאלות שהעלינו כאן. הוא מתאר מקרים שבהם הרשת סייעה לפתרון בעיות מסוגים שונים, ומנסה לאפיין את הכלים האלה כדי לסייע לאחרים לנהל חקר באמצעותם. בדוגמה הראשונה שלו, נילסן מספר על המתמטיקאי והבלוגר טים גוארס (Tim Gowers) ועל פרויקט הפולימאת' (Polumath) שיזם.
בינואר 2009 פתח גוארס בניסוי חברתי מעניין. הוא פרסם בבלוג שלו שאלה מתמטית סבוכה, וקרא לחברים, מתמטיקאים ובעצם לכל מי שיכול, לתרום רעיונות ופתרונות חלקיים.
בתחילה, נילסן מספר לנו, הייתה שתיקה. במשך שעות לא זז כלום בפורום הדיונים, אבל אחר כך הועלתה על ידי המתמטיקאי ההונגרי יוז'ף שוימושי וריאציה מפושטת של השאלה. כמה דקות אחר כך העלה מורה למתמטיקה בתיכון בשם ג'ייסון דאייר וריאציה משל עצמו, וכך הלאה והלאה.
במהלך 37 יום פעל הפורום ואיחד 27 מתמטיקאים מקצועיים וחובבים שביחד כתבו כ-800 תגובות והתייחסויות, עד לפתרון הבעיה. גוארס הכריז על פתרון הבעיה ועל פתרון בעיה סבוכה יותר, והגדיר את ההתנסות כחוויה הגדולה ביותר בחיי המקצועיים.
מעין סיכום לטיול
אז מה היה פה? ובכן, התחלנו בגדול ובכבד; הדגמנו כמה שאלות פילוסופיות אודות ידע ונושאי ידע, אליהן נתייחס בחלק מהטורים הבאים. סיימנו בגישה טכנית וממוקדת יותר לחילוץ מידע מתוך המבנים החדשים של היות יחד. נילסן מניח שמערכת הקשרים שמאפשרת הרשת מייצרת אופנים חדשים לחקר ולימוד. הוא מציג בספר שלו עקרונות ברורים שיסייעו לכל אדם לחקור באופן החדש - ונתחיל בהצגת הכלים האלה בטורים הקרובים.
ולסיום, תודה לידידי, העתידן ד"ר אשר עידן, על ההיכרות הטובה עם נילסן.
ד"ר אושי שהם קראוס הוא מומחה לפילוסופיה של הכלכלה. מעביר הרצאות וסדנאות לקהל פרטי ולחברות. מוזמנים ולהאזין לתכנית הרדיו "הויקיפדים - בעקבות הזהב הדיגיטלי" , המשודרת בימי רביעי ב-12:05, ברשת א' של קול ישראל.
לפנייה לכתב/ת 
