אלוף אירופה בגניבת דעת / פלג בחמישי

הבלוף

"הילדות לחמו בצורה הרואית", "להצדיע לנערות על אופי ואישיות", "להוריד בפניהן את הכובע, זו תעודת כבוד". כך נשמע המאמן גיא עזורי אחרי שלושת ההפסדים בטורניר היורו לנערות עד גיל 19, מול שוודיה, צרפת ודנמרק.

פסטיבל כזה של מאמן שהשיג אפס נקודות והפרש שערים 9:1 בשלושה משחקים מביכים למדי לא נחגג כאן מעולם.

עזורי. "הילדות נלחמו בצורה הרואית"(איור: אופיר בגון)

כדורגל הנשים העולמי נמצא בתנופה אדירה. רק לפני שבועיים וחצי זכתה ארה"ב במונדיאל שבו הציגו השחקניות סטנדרטים חדשים של מהירות, טכניקה וכושר גופני. לטורניר בישראל הגיעו שבע נבחרות נערות שניצחו בטורנירי המוקדמות, וזו שלנו הצטרפה בזכות היותה המארחת.

בנותינו אכן נלחמו בכל כוחן, באמת לא ויתרו לרגע, אך עם כל הרצון לעודד ולפרגן צריך לומר את האמת: הן התקשו לחבר שני פסים, רמתן הייתה ירודה, והביטוי "לא עברו את החצי" היה לא ממש מטאפורי.

הנה המספרים הרשמיים מאתר אופ"א: בשלושת המשחקים יחד, כלומר 270 דקות, בעטו השחקניות של עזורי שלוש פעמים בלבד למסגרת! הן השיגו רק קרן אחת, ובנבדל לא נלכדו אף פעם. לא בזכות המהירות של החלוצות, אלא משום שכולן התרכזו במגננה. כדי להילחם ולהציג נחישות ואופי, אין צורך במאמן.

עזורי וטלסניקוב. העדיפו אמריקאיות וקנדיות על פני ישראליות(צילום: ראובן שוורץ)

את התכונות האלה הבנות קיבלו מהבית, ואילו זאת הייתה המטרה הן לא היו בנבחרת אלא באחת היחידות הלוחמות של צה"ל. אבל היורו, מה לעשות, הוא לא גדוד קרקל. כאן צריך לשחק גם כדורגל ובעניין הזה לא נראתה שום טביעת אצבע של מאמן.

כלים ותמיכה דווקא היו לו, ועוד איך. את התפקיד קיבל עזורי לפני שנתיים וחצי, לא בזכות הישגיו המופלגים. אצלנו מספיק קשרים. לכבוד אירוח הטורניר ההתאחדות אפילו הקימה "אקדמיה" בווינגייט ושפכה עליה הון תועפות.

הבנות חיו בתנאי פנימייה, ערכו תשעה אימונים בשבוע, שובצו כקבוצה בליגה הבכירה לבוגרות וקיימו מחנות אימון בחו"ל. עזורי ועוזרו ז'אן טלסניקוב גם הוטסו פעמיים לארה"ב, שם ערכו מבחנים ליהודיות מהתפוצות, וחיזקו את הנבחרת בחמש אמריקאיות ובשתי קנדיות (על חשבון נערות מקומיות כמובן).

כדי שנבין את גודל ההשקעה, אין כמו עדותו של הפרופסור בעצמו: "לעבוד כמנהל אקדמיה יום־יום זו עבודה של 24 שעות". עד כדי כך הוא לא עצם עין. ועל ציפיותיו מהטורניר אמר:   

"אני לא חושב על להפסיד בכבוד, המטרה שלנו תהיה לגרור את היריבות שיקיזו דם כדי לנצח" (ברור, פה זה המזרח התיכון), "צריך להיכנס לטורניר עם כל המידע שצברנו בשנתיים האחרונות". כאילו שהאקדמיה לא הייתה במכון וינגייט אלא במכון ויצמן.

כשהמשחקים החלו, למאמן דווקא הייתה טקטיקה ברורה: להאדיר את היריבות. "אם לא הייתה אקדמיה, ההפרש היה דו־ספרתי", אמר עזורי אחרי השלישייה משוודיה. "בחיים הן לא התמודדו עם שחקניות ונבחרות ברמה הזו", הגיב על הרביעייה מצרפת. "נבחרת שהעיפה לפני שלושה חודשים את אלופת אירופה הולנד, חייבת להיות חזקה", עדכן לפני המפגש עם הדניות.

"כבשנו שער היסטורי" השיב לשאלת כתב־חנפן אחרי ההפסד 2:1 במשחק לפרוטוקול, ועבר לסיכום עם חזון: "הבנות הגיעו ממקום של להתאמן פעמיים בשבוע בצורה הכי חובבנית שיש, ונהיו מקצועניות. אנשים התחילו להבין שאפשר לעשות דברים גדולים בענף הזה".

דנמרק חוגגת את הניצחון על ישראל(צילום: עוז מועלם)

ועכשיו לעובדות: הכדורגלניות שלנו בהחלט התמודדו עם נבחרות בדרגה הזו בעבר. היו גם תבוסות, זה נכון, אבל למרות שבעבר התאמנו "בצורה הכי חובבנית שיש", היו לנו גם נבחרות שחילצו תוצאות לא פחות טובות. ב־2010, למשל, הפסידו הנערות עד גיל 17 רק 2:0 לשוודיה.

ב־2011 הנערות עד גיל 19 נוצחו 2:0 על ידי גרמניה (שבטורניר הנוכחי סיימה ראשונה בבית המקביל).

ב־2012 הפסידה אותה נבחרת 2:0 בלבד להולנד (אלופת אירופה!) במוקדמות היורו בשווייץ (לא בארץ עם 2,500 אוהדים תומכים). כלומר שלוש פעמים 2:0 בלבד מול מעצמות הכדורגל הנשי. אולי לזה התכוון עזורי כשדיבר על הפרשים דו־ספרתיים.

ושימו לב מה קרה בספטמבר האחרון, במוקדמות המונדיאל: נבחרת הנשים הבוגרת שלנו, עם המאמן מאיר נחמיאס, ניצחה 0:1 בדנמרק! למרות שהבנות לא גדלו ב"אקדמיה", לא קיבלו תשע יחידות אימון בשבוע, לא חוזקו ביהודיות מהתפוצות, ולא היה להן מאמן דמגוג שעובד יום־יום במשך שנתיים, 24 שעות ביממה.

אבל עזבו את העובדות והתוצאות, העיקר שאחרי ההפסד השלישי והאחרון עזורי אמר: "תודה גדולה לכל מה שאירגן את הטורניר המדהים, תודה להתאחדות, תודה לאבי לוזון". כדי להמשיך באקדמיה לכדורגל, הוא יודע, לא יזיק תואר מהאקדמיה ללשון.

הטור המלא היום במוסף הספורט של "ידיעות אחרונות"