ג'ימי ווייט עוד לא סיים לכתוב את האגדה שלו
"מחוץ לרדאר": ההפסדים המאכזבים בגמר אליפות העולם בסנוקר, התהילה ואהבת הקהל, ההתמכרות לקוקאין והחלום שגם בגיל 53 עוד לא התפוגג - לזכות בתואר היחיד שחסר לו. ראיון
"ג'ימי ווייט היה הגיבור הראשון שלי. בילדותי הוא היה השחקן הכי מרגש ומהנה לצפייה בסבב הסנוקר, הוא היה אהוב הקהל" (רוני אוסאליבן).
התואר החשוב ביותר בו זכה אגדת הסנוקר, ג'ימי ווייט (53), לא מונח בארון הגביעים העמוס לעייפה שלו. התואר הזה לא רשום ברשימת הישגיו הרשמית והוא לא הוענק לצלילי פלאשים רועשים של מצלמות, יחד עם שיק גדול מקרטון המעיד על פרס כספי שמן.
את התואר החשוב ביותר של ווייט העניק לו הקהל, זה שליווה אותו במסירות בכל מקום אליו הגיע בקריירה, חגג עמו את ההצלחות ובכה באכזבות, והיו לא מעט כאלו.
למרות שהוא נחשב לאחד משחקני הסנוקר הגדולים אי-פעם, ווייט מעולם לא זכה באליפות העולם. עם זאת, אין ספק שמבין כל השחקנים בהיסטוריה שטרם זכו בתואר החשוב מכולם, ווייט היה הקרוב ביותר אליו. חמש פעמים ברציפות בין השנים 1990-1994, ושש פעמים בסך הכול, הוא הגיע למשחק הגמר ובכל ההזדמנויות הוא הפסיד. ארבעה מאותם הפסדים היו לסטיבן הנדרי, יריבו המר ביותר של ווייט ושחקן הסנוקר המעוטר בהיסטוריה.
אז אמנם ווייט לא נהנה מתואר אלוף העולם, אבל מעריציו הקנו לו את תואר החיבה ה-"אלוף של האנשים", כינוי המעיד על האהבה הרבה שהקהל רחש לו לאורך השנים. אל תטעו לחשוב שווייט זכה בכינויו מתוך רחמים על הפסדיו החוזרים ונשנים בגמר אליפות העולם. באהבה חסרת הפשרות של הקהל זכה כוכב הסנוקר האנגלי בזכות סגנון המשחק יוצא הדופן שלו. "אני גאה מאוד בכינוי הזה", מספר ווייט, "הכינוי נובע מסגנון המשחק שלי – אני שחקן התקפי, כמעט לא מכה מכות הגנתיות. אני משחק סנוקר על הקצה ואנשים מעריכים את זה".
קוקאין ומועדוני לילה בשנות השמונים
השבוע הגיע ווייט לביקור בישראל כאורח של איגוד הסנוקר הישראלי במסגרת פרויקט "Potting For Peace", הנועד לקירוב לבבות בין ערבים ויהודים באמצעות הסנוקר. למרות שמדינתנו רחוקה מלהיות מעצמת סנוקר, גם כאן זכה ווייט לחיבוק החם הזה שעוטף אותו בכל מקום אליו הוא מגיע. עם כניסתו למתחם ה-G2 ארנה באשדוד, התקבצו סביבו עשרות מעריצים רועשים שחשקו ב"סלפי" עם אלילם.
בספרות חז"ל, 13 נחשב למספר טיפולוגי, נראה שגם בסנוקר יש לו משמעות קוסמית. כשמשוחחים עם ווייט על סגנון המשחק המיוחד שלו, הוא מונה רשימה של ארבעה שחקנים שנולדו בהפרשים של 13 שנים בערך זה מזה: אלכס היגינס המנוח, ג'ימי ווייט, רוני אוסאליבן וג'אד טראמפ.
המשותף לכל הארבעה הוא הכישרון הטבעי החריג שלהם וסגנון משחקם ההתקפי והמהיר. השלושה הראשונים חולקים במשותף גם סיפור חיים מפותל עמוס בעליות ומורדות ונטייה להרס עצמי.
בספרו האוטוביוגרפי שיצא בשנה שעברה סיפר ווייט בגילוי לב על התמכרות לקוקאין ממנה סבל לאחר ההפסד לסטיב דייויס בגמר אליפות העולם ב-1984, והודה כי הוא בר-מזל שבכלל שרד בחיים. "ברגע שהפכתי למפורסם, נקלעתי לסגנון חיים מסוים", הוא מספר כיום. "הסתובבתי הרבה במועדוני לילה והשתמשתי בסמים. אף אחד לא ידע מכך ומעולם לא נכשלתי בבדיקה, אבל אם בעצם זה שהודיתי בכך, הצלחתי לעצור אפילו אדם אחד מלהשתמש בסמים, מבחינתי עשיתי עבודה טובה".
מלבד ההתמכרות לסמים ווייט חווה בחייו גם התמודדות לא פשוטה עם מחלת סרטן האשכים ממנה סבל ב-1995. למרבה המזל הוא החלים ממנה בזכות ניתוח מוצלח שעבר להסרת הגידול.
עם הסמים הוא גמר מזמן וכיום הוא מסתפק בסיגריות ובירות. לזכותו של ווייט ייאמר שגם את הרגליו הפחות-בריאים הוא לא מסתיר ממעריציו. בספרו האוטוביוגרפי הראשון שיצא ב-1998 הוא מצולם על הכריכה מדליק סיגריה, וגם בביקורו בישראל הוא לא התבייש לצאת להפסקות עישון תכופות.
הנאחס באליפויות העולם
בניגוד למרבית הספורטאים שבעשור השישי של חייהם כבר נמצאים הרבה אחרי הפרישה, ווייט, שזכה כבר ב-30 טורנירים, ממשיך לתחזק קריירת סנוקר פעילה. הוא עדיין שורד בסבב המקצועני וממשיך להתרוצץ מטורניר לטורניר ברחבי הגלובוס.
"אני שואב את האנרגיה מהאהבה למשחק. התשוקה שלי לסנוקר נותרה כמו שהייתי ילד", אומר ווייט, שכבר בגיל שמונה נהג להבריז מבית הספר כדי לשחק סנוקר, "הרבה ספורטאים בשלב מסוים של חייהם כבר לא יכולים להתאמן יותר, אבל אני עדיין אוהב להתאמן. אני מעריך מאוד את הזמן שלי ליד השולחן, אבל מהנסיעות הארוכות לטורנירים אני כבר לא נהנה. כשהייתי בן 20-30 זה היה כיף גדול".
אבל לווייט יש סיבה נוספת להמשיך ולעלות על טיסות ארוכות לטורנירים במזרח הרחוק, ולבלות מדי יום ארבע שעות ליד השולחן באימונים. זהו כמובן הנאחס שלו מאליפויות העולם. הקוף שעדיין לא הצליח להסיר מהגב.
אותו נאחס הגיע לשיאו בגמר אליפות העולם של 1994. אחרי ארבעה הפסדים רצופים באותו מעמד, ווייט הגיע באותה שנה קרוב לבאר יותר מאי פעם - אבל שוב לא הצליח לשתות ממנה. הגמר ההוא מול הנדרי, נחשב עד היום לאחד הגדולים והמותחים אי-פעם. אחרי קרב מורט עצבים השניים הגיעו למשחקון מכריע, ווייט כבר הוביל והיה בעמדה טובה לנצח, אבל החמיץ כדור שחור פשוט למדי ואיפשר להנדרי לנקות את השולחן ולחגוג זכייה נוספת בתואר.
"להפסיד 18:17 זה משהו שקשה לעכל. אם הייתי מפסיד 18:4, היה לי קל יותר להמשיך הלאה", הוא משחזר, "אבל זה ספורט וצריך להתקדם".
על הנייר, זכייה באליפות העולם כיום לא נראית כאפשרות ריאלית במיוחד עבור ווייט. ריי רירדון, אלוף העולם המבוגר בהיסטוריה, עשה זאת בגיל 45. סטיבן הנדרי, שיאן הזכיות, זכה באליפות האחרונה שלו כשהיה בן 30. ווייט כבר בן 53.
יותר מכך, השנים האחרונות לא היו מהמוצלחות בקריירה של ווייט. הפעם האחרונה שבה העפיל להגרלה הראשית של אליפות העולם הייתה ב-2006. הזכייה האחרונה שלו בטורניר גדול הייתה ב-2004. אך למרות נתוני הפתיחה, ווייט משוכנע שהוא עדיין מסוגל לעשות זאת.
"הפספוס באליפות העולם הוא בהחלט אחת הסיבות שאני עדיין משחק", הוא אומר, "לפני עשר שנים חשבתי שאני לא מסוגל יותר לזכות באליפות העולם, אבל כיום אני יודע שזה אפשרי. המשחק שלי לא אבד. אם אגיע לתחרות בכושר הטוב ביותר שלי, יש לי סיכוי".
יש כאלו שטוענים שהרמה של המשחק פשוט עלתה. רוני אוסאליבן אמר שהיריבים שלו כיום הרבה יותר טובים ביחס לעבר. אתה מסכים?
"שמעתי אנשים שאומרים שאם סטיב דייויס (אלוף העולם שש פעמים בשנות השמונים, א.ד.) היה משחק כיום כמו בשיאו הוא לא היה זוכה בטורנירים. אני לא מסכים עם זה, לדעתי הוא היה מתברג בין שמונת הראשונים בעולם. אם יכולות המשחק שלך עדיין קיימות, אתה מסוגל להצליח".
כדי לסגור את החשבון הפתוח עם אליפות העולם, ווייט הקציב לקריירה שלו ארבע שנים נוספות. גם לאחר שיפרוש הוא מתכוון להישאר חזק בענייני הסנוקר ומתכנן לעבור לתחום ניהול השחקנים.
באופן לא מפתיע, השחקן שווייט הכי נהנה לצפות בו כיום הוא אוסאליבן. "רוקט רוני" לקח את סגנון משחק ההתקפי של ווייט ושכלל אותו לדרגה של כישוף. "הוא פשוט קסום", מודה ווייט, "כל השחקנים בסבב טובים בדרכם, אבל יש שחקנים שגורמים לענף לזהור. הם לא בהכרח זוכים בכל התארים, אבל אנשים אוהבים לראות סנוקר בגלל שחקנים כמוני וכמו אוסאליבן".
לפנייה לכתב/ת 
