הטבעת נפלה: "נפרדנו רגע לפני החתונה"
מה גורם לאדם להתארס ולהיפרד חודשים ספורים לאחר מכן? עדי רם שוחחה עם כמה מאורסים לשעבר שהחליטו ללכת אחרי הלב שלהם ולא להסתכל אחורה
כולנו מודאגים מכך שאחוז הגירושים הגבוה רק ממשיך להמריא ככל שעוברות השנים. אך בפועל, ייתכן המצב חמור משנדמה. זאת משום שהסטטיסטיקה העגומה לא לוקחת בחשבון את כל המקרים של אותם זוגות שהתארסו ונפרדו עוד לפני שהספיקו לעמוד מתחת לחופה.
עוד בנושא:
למה לא מומלץ לצאת הרבה זמן לפני החתונה?
חודש לפני החתונה ופתאום הוא מתלבט
בגלל שאין רישום על זוג שמתארס, קשה להעריך את מספר או אחוז הזוגות שזה קורה להם, אך מסתבר שיש לא מעט מקרים כאלו. אז מה בעצם גורם לבן אדם להתארס ולהיפרד חודשים ספורים לאחר מכן? שאלתי כמה מאורסים לשעבר, ואלו התשובות שקיבלתי (שמות האנשים שונו כדי לשמור על פרטיותם).
"פתאום נפתחו לי העיניים"
נועם (33) מבאר שבע התארס לפני כשש שנים. הוא משחזר: "הכרתי אותה בטיול בדרום אמריקה אחרי שהשתחררתי מהצבא ומאז היינו יחד. אחרי כארבע שנים של זוגיות הבנו שלשם זה הולך והצעתי לה נישואים. הייתי מאוהב בה בצורה עיוורת והתעלמתי מהעובדה שהיא לא עבדה, לא עשתה כלום בבית ופשוט ציפתה שגם אממן את שנינו וגם אעשה הכל בבית.
"במהלך השנים שהיינו יחד, ההורים והחברים שלי שראו את הקשר מבחוץ, הזהירו אותי וניסו להאיר את עיניי לגביה. הייתי כל כך מאוהב שפשוט לא ראיתי את זה וחשבתי שאולי הם סתם אומרים דברים מקנאה. כשלושה חודשים לפני האירוע המתוכנן היא עברה תאונה כשנהגה על הרכב שלי והייתה זכאית לפיצויים מהנהג שנכנס בה. באותה תקופה עבדתי מאוד קשה וציפיתי שהיא לפחות תחלוק איתי את הפיצויים שתקבל. כשנכנס הסכום של הפיצויים היא לא הסכימה לחלוק אותו וזה היה הקש ששבר את גב הגמל מבחינתי.
"המקרה הזה פתח לי את העיניים לגביה. הבנתי איזה בן אדם היא והחלטתי שאני לא מוכן להמשיך ככה ופשוט פירקתי הכל, אפילו שכבר היה לנו אולם והאירוע כבר היה סגור. אם זה לא היה קורה כנראה שהיינו מתחתנים ומתרגשים בהמשך". נועם למד את הלקח שלו ומבקש להעביר את המסר גם לבאים אחריו: "אני שלם עם הפרידה ואין לי שום חרטה. הלקח שלמדתי הוא שאסור להיות עיוורים כשמאוהבים. אם הרבה אנשים מסביב מעירים לך על משהו בבן הזוג, כנראה שזה נכון וצריך להתייחס לזה ברצינות".
"הייתי צריכה שיקרה משהו קיצוני"
ליבי (37) מתל אביב הכירה את האהבה הראשונה שלה בגיל 17, כשיצאה למועדון עם חברות. היא מספרת: "כשהתחלנו לצאת הייתי מטורפת עליו. היינו מאוד צעירים ולכן כל אחד התגורר בבית הוריו, אך הייתה לו קומה משלו בבית ולכן בפועל אפשר לומר שגרתי אצלו. מאוד נקשרתי למשפחה שלו והייתי כמו בת בית אצלו. בערך בשנה החמישית שלנו התחלתי כבר להתלבט לגבי הקשר, משום ששנינו מאוד דומיננטיים וזה גרם בינינו לחיכוכים.
"באותה תקופה הוא בדיוק קיבל הצעה מהעבודה שלו לעשות רילוקיישן לניו יורק לפרויקט של עשרה חודשים ונסעתי איתו. שם הבנתי שאני רוצה לסיים את הקשר, אך הבעיה הייתה שנקשרתי אליו ולמשפחה שלו והיה לי מאוד נוח בתוך הזוגיות. אחרי כל כך הרבה שנים של קשר מאוד רגילים לבן אדם ולשגרה וקשה לסיים קשר כזה ארוך.
"בערך כשנה אחרי שחזרנו טסנו לחופשה בטורקיה, שם הוא הציע לי נישואים עם טבעת והכל. ההצעה הייתה מרגשת ומשמחת, ובאותו רגע הסכמתי מכל הלב, אבל אחרי שירדה ההתרגשות הראשונית והתחלתי לחשוב על זה באמת, הבנתי שאני לא מעוניינת להתחתן איתו ושעליי לסיים את הקשר. בדיעבד, זה היה הדבר הנכון לעשות וישר אחרי שנפרדנו הרגשתי הקלה מטורפת. פשוט הייתי צריכה שיקרה משהו קיצוני כמו הצעת הנישואים שתגרום לי לסיים את זה".
"היום אני יודעת להגיד שבזבזתי הרבה שנים על הזוגיות הזאת שלא התאימה לי, גם אתו וגם עם אחרים שהגיעו אחריו. אני חושבת שאם היה לי אז את השכל שיש לי היום, הייתי חותכת את זה הרבה יותר מהר. היום אני מבינה שאם אחרי שנה-שנתיים הקשר לא מתקדם, צריך פשוט לחתוך ולא סתם למרוח את הזמן".
"נפרדתי ממנה שבועיים לפני החתונה"
ליאור (29) מנתניה סיים את הקשר כשבועיים לפני החתונה המתוכננת. הוא מספר: "הכרנו בפייסבוק והיינו ביחד כשמונה חודשים עד שהתארסנו. בערך בתקופה שהתארסנו נודע לי שהיא חולת אפילפסיה. בדיעבד הסתבר שעד אותו שלב היא לקחה כדורים וככה פשוט הסתירה את זה ממני ולכן גם כשהפסיקה לא הייתי מודע לזה.
"יום אחד כשהיינו ביחד במקום ציבורי, היא פשוט התעלפה והתחילה לפרכס וכך בעצם גיליתי על מצבה. ייתכן ואם היא הייתה מספרת לי את זה בהתחלה הייתי נרתע, אבל כבר הייתי מאוהב בה וזה היה בשלב מאוד רציני של הקשר, אז כמובן שרציתי עדיין להמשיך להיות איתה. הייתי בגישה שהאהבה תנצח הכול ושנתגבר על זה ביחד.המשכנו כרגיל והתחלנו בהכנות לחתונה. סגרנו אולם והמשכנו בהכנות. בנוסף ללחץ מהחתונה המתקרבת היא גם הייתה בתקופת מבחנים.
הלחץ מאוד השפיע עליה והיא התחילה להיות ממש חרדתית. מצבי לחץ לא משפיעים לטובה על חולי אפילפסיה, כך שגם ההתקפים החמירו ומעבר לתופעות הפיזיות היא הייתה הרבה פעמים מבולבלת, פתאום לא זכרה איפה היא נמצאת וכל מיני תופעות כאלו. עם כל זה עוד יכולתי לחיות, אבל הכי גרוע היה שהיא התחילה להתפרץ עליי על כל דבר, עד שממש לא הצלחתי לתקשר איתה".
אתה יכול לתת דוגמאות להתפרצויות כאלו?
"למשל, אם היינו הולכים לראות אולם והייתי אומר לה שנעשה מה שהיא רוצה, היא הייתה צועקת עליי שלא אכפת לי בכלל. אם הייתי מביע דעה היא הייתה צועקת עליי שאני רק חושב על מה שאני רוצה. לא משנה מה עשיתי, פשוט לא הצלחתי לדבר איתה. ניסיתי להגיד לה שאפשר לדחות את החתונה לתקופה יותר רגועה ושהכל בסדר, אבל גם זה עצבן אותה. הייתה תקופה מאוד קשה וגם אני כבר התחלתי להיות מבולבל. הרגשתי שלא משנה מה אני אומר, זה לא בסדר".
"בנוסף לכל הצרות, באותה תקופה גם אחותה התגרשה והיא התחילה לפחד שגם לנו זה יקרה והכל ביחד פשוט בלבל אותי. בסופו של דבר הבנתי שאם אני לא יכול לתקשר ולהסתדר איתה עכשיו אז אין טעם שנתחתן ונפרדתי ממנה כשבועיים-שלושה לפני החתונה המתוכננת. אחרי שעזבתי אותה הייתי בדיכאון מאוד קשה ובתקופה נוראית אבל במבט לאחור אני שמח שלא נכנסתי לזה".
"החזרתי לו את הטבעת למרות שעד היום הוא חייב לי כסף"
מיכל (25) מראשון לציון הכירה את הארוס לשעבר שלה כשעבדו יחד באילת אחרי הצבא: "היינו ידידים מאוד טובים ולא ראיתי את זה מתפתח לכיוון רומנטי. בשלב מסוים הוא חשף את רגשותיו בפניי והתפתח בינינו קשר. הוא היה גדול ממני בשלוש שנים ואחרי עשרה חודשים בלבד שהיינו יחד הוא הציע לי נישואים. הייתי מאוד צעירה וזה היה מוקדם מדי בשבילי, אבל אהבתי אותו אז אמרתי לו: שכן, אבל שאני צריכה עוד זמן.
"אחרי כמה חודשים חזרנו למרכז ועברנו לגור אצל ההורים שלי. כעבור שנתיים עברנו לדירה משלנו ובשלב הזה יצאו כל מיני דברים שלא ידעתי עליהם קודם. למשל, ידעתי שהוא היה מעשן סמים, אך בבית הוריי הוא לא עישן בבית. וכשעברנו לדירה משלנו הוא הרשה לעצמו לעשן הרבה יותר ונוצר מצב שהוא עישן כל היום באנגים וזה נורא הפריע לי. בנוסף התחלתי לגלות שהיו לו כל מיני חובות שלא הייתי מודעת אליהם כי התחילו להגיע מכתבים מעורכי דין ועיקולי חשבון בנק וכך גיליתי שיש לו חובות גדולים.
"באותה תקופה הייתי מלצרית כך שהיה לי הרבה כסף מזומן נזיל והייתי גם נותנת לו הרבה כסף. עם הזמן הבנתי שאני לא מסוגלת להיות עם בן אדם כזה, אבל לא ידעתי איך לפרק את זה כי נורא פחדתי מהתגובה של הסביבה. הרי הסתובבתי עם טבעת על היד כבר שנתיים וכולם כבר ידעו שאנחנו מאורסים. בסופו של דבר, סיימתי את זה והחזרתי לו את הטבעת למרות שעד היום עוד לא קיבלתי בחזרה את כל הכסף שהלוויתי לו. חברותיי אמרו לי שעדיף לי למכור אותה אבל לא רציתי את הכסף הזה והעדפתי להחזיר לו אותה. בלי קשר, לפני כשלושה חודשים נודע לי שהוא התארס שוב ואני שמחה בשבילו ולא מתחרטת על הבחירה שלי".
מיכל ממליצה : "צריך לזכור שהארוס שלך הוא האדם שאתה הולך לישון איתו בלילה וקם איתו בבוקר. אם יש לך צל של ספק אז פשוט לא צריך להיות שם ולצריך לקום וללכת למרות הקושי. מה שחשוב זה החיים שלך ולא מה הסביבה תחשוב או תגיד".
למרות הקשיים שחוו במהלך הקשרים שלהם וגם אחרי הפרידות, כל המרואיינים בכתבה הצהירו שהיו שלמים עם ההחלטות שקיבלו. ייתכן וכדאי ללמוד מהסיפורים שלהם, כדי לחסוך שנים של זוגיות לא בריאה ובירוקרטיה לא רצויה על מדרגות הרבנות. נאחל להם בהצלחה בהמשך הדרך, לזוגיות מוצלחת ונכונה יותר.
שבת שלום!
מכירים עוד סיפורים מעניינים? ספרו לעדי רם בפייסבוק
לפנייה לכתב/ת 
