שמנות הן המצחיקות החדשות
מליסה מקארת'י, רבל ווילסון ואיימי שומר הן בדרניות במשקל כבד. מכיוון שמלכתחילה אף אחד לא מצפה מהן להיות ענוגות וסקסיות, הן יכולות לנבל את הפה, להיות וולגריות. וגם להצחיק. הקומדיות האמריקניות עושות להן טוב, אבל לא תמצאו אותן בדרמות. למה אסור להן מה שלגברים שמנים מותר
חשבון הטוויטר של פיגי געש מהתרגשות על המעמד המכובד, ובראיונות סאקלר עצמה ושיבחה אותה כשהסבירה את הסיבות למתן הפרס: "היא נחושה, היא אמיצה והיא נותנת השראה לילדים להיות בדיוק מי שהם, וכל התכונות האלו מתיישבות היטב עם פמיניזם". פיגי עצמה "צוטטה" במאמר למגזין טיים במסר לנשים באשר הן: "כל אישה שמסרבת לקבל את התפיסות המיושנות של החברה לגבי מי או מה היא יכולה להיות - היא פמיניסטית. כל אישה שמוכנה להיאבק, לשאוף, ואם צריך ללמוד קרטה כדי להשאיר חותם בעולם - היא פמיניסטית".
היום הרבה נשים גדולות עושות את זה בגדול בקומדיות. קשה לחשוב על אישה לא רזה בתפקיד דרמטי כלשהו. הדוגמה היחידה שעולה בראש, אם ממש נתאמץ, היא גיבורי סידיבי מ"פרשס", שבשש השנים האחרונות די נעלמה מהמסכים. מנגד, בכל הנוגע לקומדיות האמריקנית הפרועות, אפשר לראות יותר ויותר נשים שמנמנות - מצחיקות בטירוף, שנונות, ביקורתיות ופמיניסטיות - לפחות בין השורות. הן ממלאות את הפריים, ואף אחד לא יזיז אותן משם. רק תנסו לדחוק החוצה את מליסה מקארת'י - החברה החביבה מ"בנות גילמור", שהיתה האתנחתא הוולגרית ב"מסיבת רווקות".
מתפקיד הסייד קיק של קריסטן וויג ב"מסיבת רווקות", מקארת'י עברה לתפקידים ראשיים בשלל קומדיות בוטות כמו מ"עצבניות אש" ו"מרגלת" שיצא לאחרונה לקולנוע. בקרוב תחבור שוב לוויג בגרסה הנשית ל"מכסחי השדים". כולם אגב, תחת ידי אותו במאי, פול פיג.
לא חסרות עוד דוגמאות - למשל ג'סיקה צ'אפין שמשחקת לצד מקארת'י בשני הסרטים האחרונים שלה, ויוצאת "סאטרדיי נייט לייב" לסלי ג'ונס שתשחק גם היא כמכסחת שדים, רוזי אודונל, וכמובן שהדבר הגדול הבא: רבל ווילסון, הידועה בין השאר בתור "איימי השמנה" מסרטי "פיץ' פרפקט". עם כל הכבוד לאנה קנדריק, היילי סטיינפלד, בריטני שואו ושאר הכוכבניות הדקיקות מהמיוזיקל שובר הקופות, ווילסון האוסטרלית גונבת מהם את ההצגה.
איימי השמנה לא שרה טוב יותר מהן, היא גם לא מתנועעת באלגנטיות רבה במיוחד - להיפך. היא מסורבלת, ומתנהגת כמו פיל בחנות חרסינות שבריריות במיוחד, וזה בתכלס מה שמצחיק אותנו ב"פיץ' פרפקט". לא השורות השנונות של חברות הלהקה האחרות. ווילסון בת ה-35 לא צריכה להיות ענוגה כמוהן, היא יכולה להתנער מכל זה ופשוט לפלוט קללה זו או אחרת, לזלול בלי חשבון, או לחילופין לנפוח נפיחה. היא לא באה להרשים אף אחד, רק להצחיק.
ויש גם את איימי שומר. בסדרת הטלוויזיה שלה היא מפרקת בצורה חדה וקורעת מצחוק את מה שנהוג לחשוב על מיניות, על מה מושך, ומתי עובר תאריך התפוגה של שחקניות נשים - כשהן מפסיקות להיות סקסיות והופכות להיות "אמא של מישהו".
שומר מככבת בימים אלו ב"אסון מהלך", סרט שכתבה, ושבוים על ידי ג'אד אפאטו. הוא הרבה פחות ביקורתי מהמערכונים שלה, אפילו שמרני יחסית אליהם. הוא ברובו עוד קומדיה רומנטית על אישה שמועדת על בחור מוצלח, ועושה מלא טעויות בדרך להכרה בכך שהיא בעצם כן רוצה זוגיות.
הדבר המרענן והבולט הוא ששומר שנושאת על כתפיה את הסרט וקמה עם האנג-אובר מעוד סטוץ חד פעמי נראית כמונו, כלומר, כמו אישה רגילה. זאת אומרת, היא לא ממש רזה! והיא בתפקיד הראשי, ויש לה מאפייני אישיות שהם לא רק נגזרות של המשקל שלה. מהפכה!
איימי שומר תוהה על הקריירה של שחקניות מבוגרות
בסך הכול שומר נראית טוב, אפילו מצוין, אבל היא יותר קרובה לדימוי של אישה "רגילה". הרבה יותר קרובה אליו מג'ניפר לורנס, למשל, שסיפרה בכל ראיון אפשרי שהיא נהנית לאכול צ'יפס, והרבה, ושהיא כמעט נפסלה לתפקיד קטניס ב"משחקי הרעב" כי היא לא היתה רזה מספיק.
ב"אסון מהלך" שומר מגלמת אישה שלא מתכננת להתחייב, חסרת טאקט, עם חיבה אדירה לאלכוהול, לוקחת קשרים רומנטיים בקלות ואפילו באדישות, ומלאת הומור וסרקזם - גם עצמיים. שומר מביאה אל המסך מישהי שהיינו יכולים להכיר, שמזכירה לנו את עצמנו, חיצונית ופנימית. לא כמו הפרסונה של לורנס שכבר לא תהיה השכנה ממול, ולא משנה כמה פעמים היא תמעד על השטיח האדום.
זו עוד אמירה תרבותית בתוך מגמה גוברת לתת במה לעוד ייצוגי גוף. בקולנוע, בטלוויזיה, במדיה - נשים דורשות ומקבלות גיוון לאופן שבו התרבות משקפת להן את עצמן. אבל מה שומר וכל השחקניות שמנינו קשורות למיס פיגי, והאם מדובר פה באמת במהפכה של ייצוג נשי בקולנוע, או דווקא בגטו תרבותי?
שומר היא אכן הכוכבת של הסרט שלה, היא מתלבשת בבגדים עם מחשוף ומיני ומתנהלת בתוכם בטבעיות ולפעמים בגמלוניות, וזה אמין ומשמח לראות, אבל בשורה התחתונה, מדובר בקומדיה. די גסה. בעולם שבתוכו הכול מוגזם ומוגחך במתכוון, קל יותר לתת ייצוג רחב יותר לסוגי גוף שונים.
לא תענוג גדול להודות בזה אבל כן, נשים שמנות נתפסות קודם כל כגוש אנושי רוטט, כחריגה ממה שנחשב למוצלח בעיני הרוב. וככאלו הן לא יהיו גיבורות בדרמות, בסרטי אקשן או בסרטי מתח. הן יכולות להיות נבל בסרט אימה כמו קאת'י בייטס ב"מיזרי" עליו זכתה באוסקר מוצדק. והמקרה של "פרשס" הוא יוצא מן הכלל שמעיד על הכלל, מה גם שלאורך הסרט כולו יש התייחסות חוזרת לכך שהיא נערה שמנה.
הנשים המלאות והשמנות נדחקות אל הקומדיה כי שם הן לא נתפסות כמו "נשים". מצד אחד זה משחרר - הן יכולות להתנהג איך שבא להן, גם מינית. מצד שני, מתי תתבצע סוף סוף זליגה של הדמויות הראשיות האלו אל ז'אנרים נוספים? זה קורה כבר כמה שנים בטלוויזיה, עם "בנות" של לנה דאנהם, ועם סדרות כמו "יומן השומן" שעוסקות ישירות במשקל ובדימוי גוף אולי, אבל מנקודת מבט יותר מכבדת.
מיס פיגי עושה ריהאנה. גסה ובוטה ב"Bitch Better Have My Money"
יכול להיות שדווקא על המסך הקטן קל יותר לתת ביטוי גדול יותר, וגם ביקורתי ומכבד. יש שם בטלוויזיה יותר אורך נשימה, וזמן לדמויות להתפתח. במיינסטרים הקולנועי יש כשעה וחצי שעתיים וזהו (אלא אם כן יש סרטי המשך), ואין סבלנות למורכבות. מה שמשאיר אותנו עם המובן מאליו. את שמנה? את לא תהיי גיבורה נחשקת של אף אחד, אלא אם כן תהיי מצחיקה בטירוף, ואז יתאהבו בך אולי למרות שאת גמלונית, בוטה, ולא מתיישבת עם מה שמצופה ממך כאישה.
אפשר להתייחס אולי לסרט של שומר כתחנת ביניים. קשה לדמיין שחקנית שעונה להגדרות של אידיאל היופי הרזה בתפקיד של שומר. הן בדרך כלל לא שיכורות מצחיקות לאורך סרט שלם, והן לא מתעסקות עם המחשוף הקצת גדול שלבשו לאירוע רשמי. "אסון מהלך" הוא רק עוד קומדיה, אבל יש בו בכל זאת יותר עיסוק באופי מאשר במראה חיצוני ומשקל. זה כבר משהו. עד שנראה גיבורות שמנות במיינסטרים בינתיים אפשר לקוות שהן ימשיכו לאתגר ולבקר אותנו מהצד, דרך צחוק מתגלגל.
