70 אלף ש' לנפגעת גזזת: 'לא יודעה על הסיכון'

אישה שעברה טיפולי הקרנה בשנות ה-60 עם עלייתה לארץ לקתה בסרטן המוח. היא תבעה את המדינה על כך שלא המליצה לה על מעקב רפואי ראוי

עו"ד עפרה כרמיפורסם: 26.07.15 , 23:06

עולה ממרוקו שעברה הקרנות נגד מחלת הגזזת בשנות ה-50, חלתה לפני כ-10 שנים בסרטן המוח ועברה ניתוחים קשים שהותירו אותה נכה ומצולקת. אף שכבר הוכרה כנפגעת גזזת בהתאם לחוק מ-94', קבע כעת בית משפט השלום בנצרת כי תקבל פיצוי נפרד בסך כ-70 אלף שקל על כך שהמדינה לא המליצה לה על מעקב רפואי ראוי (פגיעה באוטונומיה).

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

רוצים להתעדכן בחדשות הכלכלה והצרכנות? הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו

בשל הופעת מקרי גזזת (מחלת עור מדבקת) בשנות ה-50 וה-60 נהגה המדינה "להכין" עולים מאסיה וצפון אפריקה להגעה ארצה באמצעות הקרנות. בהמשך התברר שהטיפולים העלו את רמת הסיכון להתפתחות מחלות וגידולים סרטניים, וב-1994 נחקק החוק לפיצוי נפגעי גזזת, שאפשר לתבוע מהמדינה פיצוי בלי להוכיח קשר בין ההקרנות למחלות.

התיישנות

נדחתה תביעה של מטופל גזזת שחלה בסרטן

מערכת PsakDin

עולה מעיראק עבר הקרנות בשנות ה-50, וכעבור שנים התגלה גידול במוחו. הוא טען שהמדינה לא יידעה אותו על הסיכונים, אבל נדחה בגלל התיישנות

נדחתה תביעה של מטופל גזזת שחלה בסרטן

המקרה המדובר עסק באישה, כיום כבת 62, שעלתה ממרוקו בילדותה. ב-2005 התגלה אצלה גידול מוחי והיא עברה שני ניתוחים קשים, שלאחריהם המשיכה לסבול מכאבי ראש, התקפים אפילפטיים, ירידה בזיכרון, חרדות, פחדים, דיכאון ועוד. ב-2009, לאחר הליך ארוך בבית הדין לעבודה, היא הוכרה כנפגעת גזזת לפי החוק.

לאחר מכן היא תבעה מהמדינה פיצוי על כך שלא יידעה אותה בדבר הסכנות הכרוכות בהקרנות, מה שלטענתה הביא לגילוי המאוחר של הגידול ומנע ממנה ריפוי מלא. לדבריה, המדינה התרשלה כשלא המליצה לה על מעקב רפואי ערני, וביקשה פיצוי על הנזקים שנגרמו לה, בהם הפסדי שכר, הוצאות רפואיות, כאב וסבל.

המדינה התכחשה לתביעה וטענה כי כבר נפסק שאינה אחראית ברשלנות כלפי נפגעי הגזזת מאחר שהסכנות של ההקרנות לא היו ידועות בתקופה שניתנו, והתובעת צריכה להסתפק בפיצוי שניתן לה לפי חוק הגזזת. המדינה הוסיפה שהתובעת היא שהתרשלה בשמירה על בריאותה מאחר שלא יידעה את רופאיה על ההקרנות ונמנעה מללכת לבדיקות תקופתיות.

זכות הבחירה נשללה

השופטת עירית הוד סברה כי אמנם אין קשר סיבתי בין מועד הגילוי של הגידול לכך שהמדינה לא יידעה את התובעת על הסיכונים שלהם היא חשופה, אולם בהחלט היה טעם בהגשת התביעה משום שהמדינה פגעה באוטונומיה של התובעת. לדבריה, המדינה הייתה צריכה ליידע את מטופלי ההקרנות שהם נכללים בקבוצת סיכון גבוהה לתחלואה, אך היא לא עמדה בחובתה.

השופטת קבעה כי לא מדובר ברשלנות שהובילה לאיחור בגילוי הגידול, אולם, היעדר היידוע בדבר הסיכונים מנע מהתובעת לכלכל את צעדיה הרפואיים ושלל ממנה את הזכות לבחור כיצד להתנהל.

בהמשך הוסיפה השופטת כי הפיצוי שקיבלה התובעת לפי החוק לא שולל ממנה פיצוי על הפגיעה האמורה.

עם זאת נקבע כי לא מגיע לתובעת פיצוי גבוה והשופטת החליטה ש-70 אלף שקל הם סכום ראוי. בנוסף תשלם המדינה לתובעת שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% מסכום הפיצוי בתוספת החזר אגרה.