"כתבתי על החיים שהשארתי מאחור"
את ספר הביכורים שלה כתבה אינה קורניצר, מיקרוביולוגית במקצועה, מתחת לעץ פיקוס במכון ויצמן אחרי גיל 80. "במלחמה הייתי ילדה מוסתרת וכשאמי באה לאסוף אותי לא זיהיתי אותה", היא מספרת. "מהרגע שבו הגעתי לפלסטינה מחקתי את מה שעבר עלי, עד שהכל החל לעלות ולצוף"
על השאלה "בת כמה את", עונה אינה קורניצר שספרה "האורחת" רואה אור בימים אלה בהוצאת פרדס, בתשובה הבאה: "אמא שלי תמיד היתה עונה על השאלה הזאת בתשובה: 'איים און דה רונג סייד אוף מיי סיקסטיז'".
קורניצר היא מיקרוביולוגית במקצועה, והספר החדש והראשון שלה שם במרכזו מערכת יחסים של "הגברת היפה" ובתה, שאותה החביאה כתינוקת אצל משפחה פולניה בזמן מלחמת העולם השנייה. "הספר הוא לא ממש אוטוביוגרפיה, אלא רומן שמבוסס על הביוגרפיה שלי", היא מספרת. "אני ילידת וילנה והייתי "ילדה מוסתרת". כשהמלחמה נגמרה אמא שלי אספה אותי, לא הכרתי אותה ובטח לא ידעתי שזו אמא שלי. היא רצתה שנחזור ללודז' ובסוף התגלגלנו לפלשתינה. שם חווינו חיי פליטות בפעם השנייה. בארץ נפרדנו שוב וגדלתי בקיבוץ".
ברומן "האורחת", אותה "גברת יפה" לוקחת את משינקה הקטנה ממי שהכירה עד כה כאביה ואמה: המשפחה הפולנית שאימצה אותה, והשתיים יוצאות למסע ארוך ומשותף. כמו בצעדי ריקוד, אחד קדימה וכמה לאחור, נגלה בפני הקורא סיפורן המרגש והכואב של האם והבת שמנסות למצוא את מקומן בחיים האחת של השנייה אחרי שהעולם של כל אחת מהן נעלם ונמוג. בגלגוליהן הרבים הן מגיעות לארץ ישראל וגם פה מתקרבות ומתרחקות, מוצאות ומאבדות האחת את השנייה.
מדוע בחרת בכתיבה?
"שנים אחרי שסיימתי את לימודי, עשיתי 'סיבוב שני' באוניברסיטה בחוג לקולנוע. היה לי בראש כל הזמן את הסרט הזה על החיים הקודמים שלי. כשהגיעה העלייה הגדולה של מלחמת העולם רצו שכולם יהפכו לצברים כמה שיותר מהר - וכך עשיתי. היתה פה גם מלחמת העצמאות, והארץ היתה עסוקה בדברים אחרים, ובתוך כל זה אני מחקתי את כל מה שקדם לזה בחיי. לכל מקום שבאתי אליו הייתי 'הצברית הקיבוצניקית', אף אחד לא הכיר את הסיפור שלי. בגיל 40, אחרי שאבי המאמץ נפטר, הכול החל לעלות ולצוף.
"אבל רק אחרי שאמא שלי נפטרה ויצאתי לפנסיה, הרגשתי שאני ממש חייבת להוציא את זה החוצה. אז החלטתי לעשות תואר שני בקולנוע, ועבודת המאסטר היתה למעשה בסיס ראשון לפיצ'ר. על הבסיס הזה כתבתי את הספר".
איך היותך מיקרוביולוגית מתחבר לכתיבה?
"אני הייתי חלק מהמחזור הראשון של התואר השני לאמנויות באוניברסיטת תל אביב בחוג לקולנוע. עד אז לא היה תואר שני מוכר לקולנוע בארץ. כשרציתי להתקבל הם היו קצת בהלם שאני באה מעולם מדעי הטבע. אבל הסברתי להם כמה מחקר במדעי הטבע הוא בעצם יצירה של ממש. קצת היממתי אותם אבל הם קיבלו אותי".
על מה הספר שלך?
"זה בעצם סיפור של תקופה. רציתי לקרב את התקופה הזאת לאנשים של היום. המלחמה היתה תקופה ארוכה, והאנשים שהיו מבוגרים מהתקופה הזו הם נחשבו לאלו שעברו את המלחמה, אבל על בני הדור שלי שהיו ילדים במלחמה והתמודדו עם המלחמה והפליטות כל חייהם, לא מדברים.
צפו: אשכול נבו מקריא מתוך "שלוש קומות"
"רציתי להביא את הסיפור של אנשים כמו אמא שלי, ששלחו את התינוקות שלהם להסתתר ואחר כך לא ידעו איך להתמודד איתם כילדים - ועוד אחרי חוויות המלחמה הקשות. משאירים תינוק ולוקחים ילד. זה מורכב. היה לי חשוב להראות שלמרות שהחיים מפרידים בין האם והבת שוב ושוב, הן מצליחות ליצור תא משפחתי שיש בו אהבה. בנוסף, הספר הוא גם הומאז' למשפחה הפולנית המאמצת שלי שהיתה ואיננה עוד".
הספר מבוסס על חייך אך חלק ניכר מהסיפור מסופר ממרחק, כמו מנקודת מבט של מצלמה- תמונות תמונות.
"אני רואה דברים באופן ויזואלי ומפרשת אותם באופן ויזואלי.
ככה אני בנויה, זו לא היתה החלטה מיוחדת. כשהתחלתי לעבוד על הפרויקט, דמיינתי את השוט הראשון של הסרט: פרוסה גדולה ועבה של לחם שצפה בחלון. סביב זה רקמתי את השאר".
איך בחרת את שם הספר?
"התלבטתי בין 'הגברת היפה' לבין 'האורחת'. בסוף החלטתי ש'האורחת' מתאים יותר כי הן כל הזמן מתארחות או אצל אנשים אחרים או אחת אצל השנייה. הן אף פעם לא בעלות הבית והן עוברות בתים רבים".
מהו המקום שאת חולמת לכתוב בו?
"אני חשובת שאיפה שכתבתי: במכון וייצמן מתחת לעץ הפיקוס זה מקום טוב מאוד. מאחד את העולמות שלי - העולם של מדעי הטבע, העולם הוויזואלי ועולם הכתיבה".
מאיזה סופר היית שמחה לשמוע דעה על כתב היד שלך?
"מטולסטוי. כי הוא ידע איך להעביר לקורא תקופה בצורה נהדרת. את אנה קרנינה קראתי כל כך הרבה פעמים.
מדהים איך הוא נכנס לכל הנפשות הפועלות ומתאר תקופה מרהיבה כל כך".
על איזה ספר ילדים גדלת?
"אני לא גדלתי על ספרי ילדים אבל גידלתי את אחותי (מהמשפחה המאמצת בקיבוץ) על קדיה מולודובסקי, וגם את הבנות והנכדות שלי. פתחו את השער. עד היום אני מדקלמת את המילים. לי אף פעם לא הקריאו סיפורים".
איזה ספר פרוזה השפיע עלייך במיוחד?
"יש הרבה. מאוד אהבתי 'לבד בברלין' של הנס פלדה. אני אוהבת הרבה סופרים, קשה לי לציין אחד במיוחד. לאחרונה קראתי את סטפן צוויג 'הנערה מהדואר', כתוב באופן מבריק".
יש לך איחולים לספרות הישראלית?
"אני מאחלת שעולם המו"לות ייצא מהמשבר ויחזור לפרוח ולשגשג, עם השינויים המתבקשים כמו חלוקה שוויונית יותר בשטחי תצוגה בין ההוצאות. מאוד מתסכל ועצוב כשלספר שלך אין שום סיכוי להיות מוצג בחנויות ולמוכרים אין היכרות איתו. האנשים שיכולים לרכוש אותו הם רק אלו שיודעים על קיומו ממקור אחר ומבקשים אותו ספציפית".
מסר לקוראים:
"אני רוצה שהם יאהבו את הדמיות וילכו איתן ויחוו אותן ויבינו אותן. ושירצו לקרוא. מדד שלי לספר טוב היא אם פשוט רוצים להמשיך לקרוא אותו".
