ישי שריד: עם יד על הלב, מי רוצה בית מקדש?
נניח שבית המקדש ייבנה בקרוב, איך זה ייראה? את השאלה הזו שאל את עצמו הסופר ישי שריד, שמוציא בימים אלה את ספרו, "השלישי" - על בית המקדש השלישי. המסקנה, אגב, עגומה: "אני חושב שאלוהים לא אוהב להיות כלוא בקודש הקודשים, ובעיני זה לא ראוי מצידנו לנסות ולהכניס אותו לשם"
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
ישי שריד (50) עורך דין וסופר, מתאר אפוקליפסה של ממש: אי שם בעתיד הקרוב מדינת ישראל מושמדת, והישראלים גולים מעבר למולדתם. למרות זאת, מנהיג כריזמטי מצליח לארגן את שארית הפלטה למתקפת נגד, עולה על כס המלוכה - ומתמנה גם לכהן הגדול.
קראו עוד בערוץ היהדות :
כתוצאה מכך, נוסדת על חורבות מדינת ישראל ישות עצמאית - ממלכת יהודה. בית המקדש השלישי מוקם, עבודת הקורבנות מתחדשת ונעשית למרכז החיים הלאומיים, ואפשר לקיים את כל תרי"ג המצוות. שנים לאחר מכן מגולל יהונתן, צעיר הנסיכים, את סיפור שבועותיו האחרונים של הבית השלישי, בין חודש אב ליום הכיפורים.
"אנחנו באמת רוצים בית מקדש?"
ה"יומן" מתאר בצורה מפורטת את תהליך קריסתה של המדינה הישראלית, אבל עבור שריד מדובר
בלא פחות מ"ספר יהודי, דתי ואישי", כדבריו. "למרות שאני לא שומר מצוות, אני מכיר את המורשת שלנו וחש קשור אליה. לדעתי, העיסוק בסמלים הלאומיים והדתיים שלנו לא שייך רק לשומרי מצוות, או לזרמים נוספים בציונות הדתית שמדברים על כך. יש תפיסה הגורסת שהציונות לא תשלים את משימתה לפני שיוקם המקדש, ויהיה ניתן לקיים את כל המצוות. בשל כך, במהלך כתיבת הספר, ניסיתי לתאר לעצמי כיצד זה ייראה במציאות העכשווית של ימינו, ולאן זה יוליך.
"אני מברר לעצמי באמצעות הספר, וכך גם לקוראים, שאלה דתית ולאומית ממדרגה ראשונה: האם אנחנו חותרים להחזיר על כנם את ימי התנ״ך, לאחר אלפי שנים - או שאולי אנחנו מחכים לחידוש המקדש דווקא באחרית הימים ובימות המשיח. אם מקימים את המקדש עכשיו, הרי משמעות הדבר היא מהפכה מוחלטת ביהדות שהתפתחה במשך אלפיים שנה על רקע היעדרו של המקדש, ויצרה לפולחן הקורבנות הגשמיים תחליפים אחרים בתחומי הרוח.
"אני למעשה רוצה לשאול: האם זה מה שאנחנו רוצים כיהודים? האם במו ידינו נכלא את אלוהינו בקודש-הקודשים שנבנה עבורו? בעיני, השאלות הללו ביחס למקדש ולמשמעות הנכחת האל, חשובות ורלוונטיות כשמנסים לבחון את משמעותן במציאות המודרנית שבה אנו חיים כיום".
חיבור יהודי חזק
שריד כתב את הספר כיומן התרחשות, פרי עטו של יהונתן, צעיר הנסיכים שגם אחראי על העבודה במשכן ועל הקרבת קורבנות. "אני מסתכל בדברים דרך עיניו - לא באופן ביקורתי, אלא מתוך האמונה שלו. כפי שקרה בשני בתי המקדש הקודמים, גם הפעם זה נגמר בחורבן ובאסון. אני חושב שאלוהים לא אוהב להיות כלוא בקודש הקודשים, ובעיני זה לא ראוי מצידנו לנסות ולהכניס אותו לשם".
שריד, כאמור לא איש שומר מצוות, מבקש לעורר, כדבריו, דיון עמוק בשאלות היסוד שלנו: "איך אנחנו תופסים את האלוהים שלנו? האם הוא נועד לשמש לנו כלי עזר במלחמות, או שמא הוא אל טוב ומיטיב אוניברסלי? וגם: האם יש לנו זכות וצורך לבנות מקדש בידינו, על כל מה שכרוך בכך? האם לא התקדמנו מעבר לצורך הזה?"
הוא בנו של יוסי שריד, מי שכיהן כשר בממשלות ישראל, וכחבר כנסת מטעם "מרצ", והיה מזוהה בחזית המאבק נגד כפייה דתית. "היהדות עבורי היא שילוב של גורל וייעוד", שריד-הבן אומר. "הורי ואבותי הם יהודים; אבות-אבותי היו כנראה במעמד הר סיני, ולכן אני יהודי. היהדות שלי היא התנ״ך, המסורת היהודית, כתבי הקודש, הספרות העברית החילונית, הגאונים היהודיים ואנשי המופת הדתיים והחילוניים; דמויות כמו משה רבנו, הרמב״ם, הבעש״ט, קפקא, קורצ׳אק, איינשטיין ורבים נוספים.
"הישראליות שלי היא השפה העברית המופלאה. והיא ההיסטוריה הנוראה של השואה, שבה נספו רבים מבני משפחתי. היא שיבת ציון, ישוב הארץ, החייאת העברית, הקיבוצים ותנועת העבודה. היא הגיבורים שמסרו נפשם במערכות ישראל כדי שנוכל לחיות כאן כעם חופשי. היא לוח השנה העברי, החגים והמועדים. היא השירות שלי בצה״ל. היא שאיפה לחברה צודקת, נדיבה, שוויונית ודמוקרטית.
"עם זאת, איני צם בתשעה באב ואיני שומר מצוות. הציבור החילוני לא עשוי מקשה אחת. מדובר בקשת רחבה של אורחות חיים, דעות ואמונות, שמתחברים בזכות ההיסטוריה המשותפת, המסורת, השפה, הציונות, ותחושת גורל אחת. איש באמונתו יחיה".
ולמרות החיבור היהודי החזק שלו, שריד חש מרוחק מאוד מנציגיה של היהדות השמרנית בישראל. "הממסד הרבני של ימינו הוא מאובן ופחדן", הוא אומר. "הוא מרחיק חלק נכבד מהציבור מהיהדות, ולמרבה הצער לא נושא איתו שום בשורה חיובית. מתי שמענו רב חשוב מדבר על עניינים של צדק, שוויון, ונגד העוול, ברוח דברי הנביאים?"
לפנייה לכתב/ת 
