נשים, גם אנחנו יודעים לטפל בילד שלנו
"למרות שאתן יודעות יותר מאיתנו, תרפו מעט. תנו לנו לגדל את התינוק בדרך שלנו. תבינו שגם אם אין לנו את כל הידע בעולם, וגם אם נראה באותו הרגע שאנחנו עושים משהו לא בסדר - לעיתים זו התנהלות פשוט שונה"
אולי פספסתי משהו?
כל האזור מוגן, מאובטח ואפשר להישען ולשתות את הבירה הקרה שהזמנתי. בדרך כלל אני לא מתעסק בסידורים הללו, אהובתי מטפלת בכל הלוגיסטיקה ואני יושב בצד ומתעסק עם התפריט.
עכשיו כשאני לבד עם הקטן עולה בי המחשבה - אולי פספסתי משהו? אולי עשיתי משהו לא נכון? ניסיתי לנפנף את המחשבה הטורדנית ולהתעמק בבירה אך ללא הועיל, אני מבין שלא משנה מה עשיתי, רוב הסיכויים שהחושים שלי עדיין לא חדים ומיומנים כמו של אהובתי, ויהיה לי קשה להבחין כמוה באיזו סכנת חיים ברורה ומיידית במיקום שבחרתי.
חדש בערוץ הורים:
פשוט ובריא: מזונות על בתזונות ילדים
אין מה לאכול! משפטי החופש הגדול
אני סורק שוב בעיניי את המקום ולא מצליח לחשוב על שום דבר שיכולתי לפספס. פתאום אני קולט חתול שמסתובב סביב העגלה ואני מחליט שלא כדאי לקחת שום סיכון. אולי יש לו כלבת?אולי יש לו פשפשים? אולי הוא לא מסורס והוא יתחיל להתחכך בעגלה? איזה מין אבא חסר אחריות ייתן לילד שלו לנוח בנעימים ליד חיית ג'ונגל שכזו?
אני מבקש מהמארחת לעבור מקום אך היא עונה שלצערה אין מקום אחר. לאחר כמה נסיונות שכנוע לא מוצלחים, המארחת עדיין בשלה, אפילו שבמבט זריז אני כן מזהה מספר מקומות לעבור אליהם. בצעד של חוסר אונים אני זועק, "חמודה! אותי את יכולה לנצח בגלל החוסר נסיון, אבל עוד מעט באה אשתי, ואיתה זה סיפור אחר לגמרי".
המארחת מחשבת מסלול מחדש ונשברת. תוך מספר שניות אני והקטן מתרחקים מהחתול המאיים ומגיעים לפינה מיוחלת וסטרילית בבית הקפה. אין ספק שדעתי מעט השתבשה עליי לאחרונה אך זה נובע מרצון עמוק לשמור על השקט והשלווה של הצאצא המנמנם בעגלה, במיוחד בשעה זו כשרק אני אחראי עליו.
לאמהות הכול בא בקלות
זה תמיד נראה לי שלאמהות בא מאוד בקלות כל עניין הארגון והתפעול של הילדים, ודווקא לי זה מרגיש מעט כמו הנסיעות הראשונות על האופניים ללא גלגלי העזר. אבל זה לא במקרה, למשל אהובתי קראה מאמרים על גידול ילדים, רפואת ילדים ובאופן כללי כל מאמר ששורש המילה "ילד" נמצא בתוכו. המידע הצטבר ועכשיו היא אינציקלופדיה מהלכת בכל הקשור לגידול ילדים.
לעומתה, אני החלטתי ללכת על סגנון חופשי, בחרתי לפעול על פי האינטואיציה, כי הנחתי שהכל יבוא לי טבעי - החלטה שלעיתים התגלתה כנכונה אך רוב הפעמים התגלתה כניסיון להמציא את הגלגל מחדש עם הבנה שהתינוק האומלל הוא לא שפן נסיונות. בתחילה חשבתי שאני מחתל כמו שצריך, מאכיל כמו שצריך וכל זה היה טוב ויפה עד שאהובתי צפתה בי בפועל עושה את זה ומעט הזדעזעה. בסבלנותה היא כיוונה, הסבירה ולעיתים אף התחלחלה ואני השתדלתי לשמור על הקצב.
לפייסבוק הורים כבר הצטרפתם? היכנסו עכשיו
גם אחרי שאנחנו האבות מנסים להדביק את הפער ולקרוא מגזינים ועיתונים העוסקים ב"איך לא לגרום לילד שלך להיחנק מסוכריית טופי", עדיין נראה שהנשים תמיד יקדימו אותנו בשנות הלימוד. ואולי בגלל זה הן מרגישות חופשיות להעיר, לתת יד ולעזור כשצריך. רוב הזמן זה בסדר, וכך לומדים, אך אני לא יכול שלא לחשוב שמדי פעם אולי כדאי לשחרר ולתת לנו לטעות? כל עוד אין סכנה ממשית לילד כמובן.
תנו לנו לטעות
גם אם אני לא מחתל טוב, או לא מרדים כמו שצריך, או לא שר את השיר "לילה טוב ליקינטון" לפי המילים המקוריות – אולי כדאי לתת לנו לטעות ולעשות באותו רגע את הפעולה בדרך שאנחנו רוצים. זו גם דרך ללמוד איך לטפל בילד, ולהכיר אותו בדרכים אחרות ופחות מוכרות. אני לא אומר שלא צריך להגיד כלום, דו שיח הוא מאוד טוב, אבל לפעמים פשוט צריך לתת לנו לטעות – שוב, כל עוד הילד לא מקבל צלקות פיזיות או נפשיות.
אני יודע שרוב הסיכויים שלאמא יהיה יותר ידע ואולי זה בגלל שלרוב, אחרי הלידה, היא תישאר עם הרך הנולד יותר שעות מהאב בבית החולים ובחופשת הלידה. זה אולי לא אמור להיות ככה, אך כרגע זו המציאות.
אז כנראה שאת הפער שנוצר יהיה לנו האבות קשה לצמצם, אבל גם אם לא נצמצם אותו לחלוטין זה גם בסדר. אמהות, תדריכו אותנו ותעזרו, אבל תבינו שגם אם אין לנו את כל הניסיון והידע בעולם, וגם אם נראה באותו הרגע שאנחנו עושים משהו לא בסדר - לעיתים זו התנהלות פשוט שונה.
וכל עוד הפסקנו להתבלבל בין טיפות עיניים לטיפות אוזניים, ואנחנו מבינים שזה לא תקין להוציא את התינוק עם גופיה באמצע ינואר, אז תרפו מעט, תנו לנו לגדל את התינוק גם קצת בדרך שלנו, ואולי, עם סיכוי של אחד למליון, נצליח ללמד גם אתכן משהו.
הכותב הוא אב לשניים, מהנדס, סופר והיוצר של אבא הורמונלי - בלוג המסביר מה גברים חושבים על הריון, לידה והורות
לפנייה לכתב/ת 
