"אני לוקח כדורים", אמר לה על הדייט הראשון
כבר בדייט הראשון עם לירון, הודה בפניה שהוא מתמודד עם החרדות שלו על ידי ציפרלקס, שהוא לא מרוצה ממקום עבודתו ושהוא שוקל לחזור לגור עם ההורים. האם הכנות של שחר תעזור לו להשיג דייט שני? אימון אישי
כנות היא מצרך נדיר בימינו. אחרי שלמדנו בגיל צעיר לייפות, לטייח, להסתיר או להשתיק, נדירים הם האנשים שבאים ושמים את הכל על השולחן, כמו שזה, בלי הגנות. כמעט כל אדם שאני פוגשת בדרכו לזוגיות, מביע כמיהה ורצון שיהיו כנים איתו ושיגידו לו את האמת כדי שהוא יוכל להשתחרר ממסכת הספקולציות והחשדנות, ולהצליח לשים מבטחו באדם שמולו.
עוד בנושא:
אל תגיד לי שהשמנתי, אבל אשמח לקצת כנות
מה פתאום כנות, ועוד בפגישה הראשונה?!
עם זאת וכמו כל דבר, לפעמים דווקא כנות יתר, ועוד מהזן הלא מתווך, יכולה להיות גם מתכון בטוח לפגיעה, למפח נפש ולבדידות. וזה בדיוק מה שקרה לשחר. עוד בדייט הראשון עם לירון הוא שפך וחשף את כל עולמו, בזמן שהיא נעה בחוסר נוחות בכיסא. כך, הוא סיפר לה שהוא לא מרוצה מהעבודה שלו, שהוא שוקל לחזור לגור עם ההורים ושהוא מתמודד עם החרדות הנשנות וחוזרות שלו על ידי ציפרלקס.
לירון, בתגובה, הודתה שהוא מעריכה ומוקסמת מהעובדה שהוא בא ושם הכל על השולחן, בלי לנסות ליפות את המציאות. היא אמרה לו "זה מקסים בעיני שאתה נותן לי לדעת בדיוק מי אתה ולהחליט אם אני רוצה". שחר התלהב מההכלה שלה, ומהדייט הזה היה נדמה שדברים טובים עתידים לקרות. אך הכנות הזו פגשה אותו גם בדייט הבא שלהם, כשהתאכזב ממה שלבשה ולא חסך את זה ממנה. "בשמלה נראית יותר טוב מאשר בג׳ינס", הוא העיר לה על תחילת הדייט, והוריד את מפלס השמחה שלה לתחתית. הוא לא היה מודע לכך, כמובן, ובהמשך אף העז להעיר "רואים", כשאמרה שהיא לא מתחברת לספורט. לא פלא, אם כן, שלירון ביקשה מיד אחרי לסיים את הדייט.
לפגישתנו, הגיע שחר כשהוא מתוסכל ומבולבל. "אבל אני לא מבין", אמר, "אם זה מה שאני חושב, למה לא להגיד לה? לי אין בעיה שיגידו לי הכל בפנים". ניסיתי להסביר לו שהצורך הזה להגיד את האמת, בכל מחיר, בשילוב חוסר היכולת לעטוף את המסר - עלול לגרום לחורבן ביחסים. כי מי רוצה שיגידו לו את כל הדברים השליליים, ועוד ישר על ההתחלה? כנראה שאף אחד.
בתום פגישתנו, החליט שהוא הולך לעבוד על החיוביות שלו, ולהגיד בעיקר דברים טובים. הוא שכנע את לירון לתת לו עוד הזדמנות, ובדייט השלישי עף עליה במאה קמ״ש. אמר לה עד כמה היא מוצאת חן בעיניו, שיתף בתחושה שחיכה הרבה מאד זמן להכיר מישהי כל כך רגישה ואינטליגנטית, והודה בפניה שהוא מאוד נמשך אליה. בקיצור, שחר אמר לה דברים יפים שכולנו היינו רוצות לשמוע, אך בהדרגה. על כן, גם הפעם, הכנות היתרה רק הציפה את לירון והלחיצה אותה.
מלכודת משולשת
שחר הוא דוגמה קצת קיצונית למי שפיו וליבו שווים. הוא נופל בשלוש מלכודות: ראשית, לספר הכל על ההתחלה זה מנהג שיכול להלחיץ ואינו מותיר מקום לסקרנות ולגילוי הדדי והדרגתי. התנהגות זו מייצרת חוסר שוויוניות ועלולה להרתיע. שנית, להעביר ביקורת ולדבר על כל דבר שמפריע – זה אקט שעלול להעליב, לסגור ולהרחיק. הוא לא נותן מוטיבציה לצד השני לשנות או להשתנות. והמלכודת השלישית היא להתלהב ולהרעיף מחמאות בצורה לא מווסתת שעשויה רק להרתיע, להלחיץ ולעורר תהיות. הרי איך אפשר להתלהב כל כך מאדם שעוד לא מכירים?
שחר התאכזב כשלירון ניתקה איתו קשר אחרי הדייט השלישי. הוא חשב שהרשים אותה כשהביע את התלהבותו הרבה. הוא חש מיואש מחוסר היכולת שלו לתקשר את האמת שלו מבלי שזה יציף, יעליב או ירחיק, והודה שזה מה שקורה לו כל הזמן, רק שאינו מבין איך לפתור את העניין מבלי לוותר על הבסיס הכנה שלו. "תמיד מאדירים כנות, בייחוד באתרי היכרויות, אז איך זה שבסופו של דבר, אנשים עדיין לא מצליחים להתמודד עם האמת? מה אני אמור לעשות - לשקר?!".
אז איך מוצאים את האמצע מבלי לחטוא בחוסר כנות? מילת הקסם היא הדרגתיות. להיות אמיתי לגבי מי אתה זה יותר ממומלץ, אבל סבלנות היא עוד מרכיב לא פשוט וקריטי. אין צורך לספר הכל על ההתחלה. דווקא חשיפה איטית ומבוקרת מייצרת יותר עניין וסקרנות ובונה קרקע עבור הצד השני כדי לקבל ולהכיל אותנו. וברור שאין מושלם. את זה כולנו הבנו מזמן. תמיד יהיה משהו שיפריע לנו אצל הצד השני, אבל אם זה משהו שיכול להשתנות ובוער לנו להגיד, אפשר לעשות את זה בעדינות תוך העצמה. להגיד דבר חיובי ואז להגיד את מה שמפריע לנו.
לדוגמה, שחר יכול היה להגיד ללירון "השמלה שלבשת בפעם הקודמת החמיאה לך מאוד. אני חושב שאת נראית נפלא בשמלות", במקום להעליב אותה על בחירתה הנוכחית. חשוב, אם כן, לבחור להגיד רק את הדברים הקריטיים ולא להיטפל לכל פרט ופרט. כנות היא חשובה, אבל הצפה של פרטים רבים מידי - מיותרת. כשעוצרים את הלשון ושמים פילטרים, מבינים שלא הכל דחוף ושלא הכל חייב להיאמר. כמו כן, מומלץ לזכור שהאמת שלנו לא תמיד כזו מעניינת. אמת חשובה, סבבה. אבל האם כל אמת ראויה להיאמר ובכל מצב? כנראה שלא.
שחר היה כמו תינוק שמתחיל ללכת. אחרי שהאמת היתה כרטיס הביקור שלו כל כך הרבה שנים, תרגול הוויסות שלה היה ממש מאתגר עבורו. הוא התחיל לשמור לעצמו יותר, ולא תמיד הרגיש עם זה נוח. אבל פתאום נשים יכלו לפגוש את שחר ולא רק את חצי האמת שירה לכל עבר.
הכותבת מאמנת אישית וזוגית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
לפנייה לכתב/ת 
