סטייל בלחיצת כפתור: חדש על המגש
רונית רולנד לוחצת על כל הכפתורים הנכונים, ניקו טין מכניסים קצת אוונגרד לנשמה, אוריה מויאל עושה מלנכוליה עם עמיר לב וצליל דנין מוכיחה שהסטייל נשאר במשפחה. "חדש על המגש" פותח שולחן - ראו הוזמנתם
לחצו כאן
"אסור להרים את הראש יותר מידי", מתריעה רונית רולנד בפתחו של "כפתורים" הנוגה. לא הקשבנו לה, הצצנו וזכינו לחזות בקליפ היפיפה שביימו און הלפרן וליאל סימון הברלינאים לשירה החדש, מתוך האלבום שבדרך "מבוך".
פיסת הויזואליה המתוקה-מרה הזו, מגוללת את סיפורה של רקדנית שהחיים לא ממש מחייכים אליה, להוציא את חיוכה של בתה המתוקה שמביטה בה בהערצה ומובילה את הקליפ כולו מנקודת מבטה. על ההפקה המוזיקלית אמונים המוזיקאי גיל לואיס (שעבד עם אמילי קרפל, סמדר אקראי, איה כורם ועוד) וכן רונית רולנד עצמה. יחדיו חיברו בין נאומו של אובמה, נגינת החצוצרה של אבישי כהן והטקסט הנוקב של רולנד, שנוסח כמכתב פרידה מאמה שהלכה לעולמה.
"מבוך" הוא אלבומה החמישי של רולנד, מי שעוסקת בשנים האחרונות בכתיבת פסקולים לסרטים, סדרות טלוויזיה, למחול ולתיאטרון. על הטקסטים בחדש אחראית רולנד, כמו גם הסופר אשכול נבו והיוצרת דין אהרוני. ב-25 באוגוסט תשיק רולנד את האלבום בהופעה בבאסקולה בתל אביב.
פינוק אלקטרוני
לפני שבועיים כיכבה כאן במדור ארינה פופובה, מיוצאות "דה וייס" 3 היותר בולטות. השבוע מתארחת במדור יוצאת נוספת של אותה העונה, בדמות יערה שאוליאן, ושירה "הגוף ער" - פינוק אלקטרו פופי שקצת מזכיר בגוון הקול את אמילי קרפל. את הסינגל הפיק מוזיקלית לני בן בשט, שעבד בעבר עם ריף כהן, אבישי כהן ומיקה קרני.
מעניין שבכל הנוגע למתמודדי "דה וייס" לעונותיה, נראה שבתכנית הטלוויזיה עם הכיסאות המסתובבים עדיף דווקא לא לזכות מאשר לצאת כמנצח. קשה להגיד שקטלין רייטר או אלקנה מרציאנו אשר ידיהם הונפו בשוט הסיום, עשו חיל בתחומם, בעוד יובל דיין (שפרשה במהלך העונה הראשונה), גיא ויהל ואפילו רז שמואלי מתחזקים קריירות מעניינות. האם יערה שאוליאן תהיה יוצאת "דה וייס" נוספת שאי-הזכייה עשתה לה רק טוב? אם נשפו לפי "הגוף ער", יש סיבה טובה להשאר אופטימיים.
זה זמן קצב
אחת הבעיות הגדולות של הרוק הישראלי הוא שברוב הזמן הוא שוכח שמותר ואפשר גם להיות מדבק. במקרה הטוב הוא חשוף, רציני, כבד וטעון, במקרה הרע הוא דביק ונוטף רומנטיקה. קשה כמעט למצוא הרכבים שעל הסקאללה בין גבריאל בלחסן, נניח, לבין הרכב כמו סינרגיה. קשה - אבל מסתבר שאפשרי.
רוזא, הרכב חדש של ורד דקל וזיו מורן, מודע לכך שגם תכנים כבדים יותר אפשר להגיש על מצע פופי, ולראייה שיר כמו "זמן", שמכניס אותך לקצב שלו שניות לאחר שהתחיל. השיר החדש, שמגיע אחרי הסינגלים "אני קטנה מאוד" ו-"קחי נשימה אחת", עוסק בנשים ובבחירות הלעיתים שגויות שלהן - בין אם כשהן עסוקות בלרצות גברים או ילדים.
גם אם לא מדובר בהכרח בנושא חדש או בתקיפה שלו מכיוון אחר, אין דבר רע בהרכב רוק נשי במהותו, עם אג'נדה פמיניסטית מובהקת וברורה. בכלל, פריחת הנשים ברוק הישראלי (הילה רוח ואיזה זהבי פייגלין בין היתר) עושה לז'אנר רק טוב, במיוחד בתקופה בה זמרים מגה פופולריים כמו עומר אדם ומשה פרץ יוצאים בהצהרות שלא היו מביישות סרטי "אסקימו לימון" שאבד עליהם הכלח כבר בניינטיז.
הארוחה הנכונה
את הצליל הייחודי של צליל דנין (או Tzlil) בטח כבר יצא לכם לשמוע. מי שתרמה זה מכבר את קולה הצלול למטרופולין, פרויקט האלקטרוניקה-לכל-אוזן של עופר מאירי, שבה עם "Let Go", סינגל שני מתוך אי.פי קצר שיראה אור בקרוב.
את חווית העיר הגדולה באמת שליוותה את סינגל הבכורה שלה "City Friends", משאירה הפעם צלילי מחוץ לפריים ומתיישבת לארוחת חג משפחתית עם שלוש בנות הדודות מלאות הסטייל שלה. הרעיון לקליפ, שביימו יונתן ורדי ואמנון רון, נולד במוחה של דנין במהלך ארוחה אמיתית שכזו, בה נכחו השלוש והיוו בעבורה השתקפות של תקופות בחייה, מתחילת הנעורים ועד היום.
המפיק המוזיקלי רועי אביטל (גרדן סיטי מובמנט) הוא מי שאחראי כאן על השילוב בין האלקטרוניקה הפופית והרכה לבין טעימות העוד, הבס והגיטרה החיה שמביאים לשיר תיבול ים תיכוני עדין. את האי.פי העתידי בחרה צליל להוציא בפורמט חדש אותו היא מכנה "P3" - שלושה שירים, כשבכל אחד לוקחים חלק מפיקים שונים.
כשפים אלקטרונים
NETA הוא הפרויקט המוזיקלי של הגיטריסט והמפיק נטע ויסמן. אוטוטו ייצא "Heroes in a Tale", המיני אלבום בו הוא משתף פעולה עם הסולנית מתוקת הקול דורון טלמון (ג'יין בורדו) והמתופף בועז וולף, ועד שזה יקרה - הוא מנצל את הזמן ומוציא את הסינגל "Timeless Spell" (הבנתם מה עשינו כאן?).
בתחילת דרכו חבר נטע לרמי פורטיס, עמו הקים את ההרכבים זבוב ומים חמים ואף השתתף באלבומו "פלונטר". לאחר מכן הצטרפו השניים לברי סחרוף, מלכה שפיגל וסמי בירנבך והקימו את ההרכב SOB עמו הופיעו ברחבי אירופה (לימים הפך ההרכב למינימל קומפקט). עם חזרתו ארצה היה נטע מחלוצי ה"פינגווין" עם ההרכב מאדאם E ולאחר מספר שנות שקט, חזר ב-2009 עם פרויקט הרוק "האלכימיסטיק".
לצד "Timeless Spell", הרצועה הטריפ הופית שלפניכם אשר תוקפת את האוזן במלא הקצב ובשונה מדומותיה המלטפות לז'אנר, תוכלו להאזין באי.פי העתידי גם לקולו של נטע עצמו, לראשונה בקריירה המוזיקלית שלו.
אוונגרד לריאות
לא הרבה אומנים עושים אוונגרד בארץ, לפחות לא באופן טוב. בדרך כלל הזליגה למחוזות מוזיקליים מופשטים יותר ונהירים פחות היא כלי להסוואה של יכולות מוגבלות (או העדר כיוון). אבל במקרה של ההרכב ניקו טין, נראה שמדובר בבחירה אמנותית מנומקת, דרך חיים יותר מאשר ברירת מחדל. את העסק מוביל קולה היפה והדי נדיר, למען האמת, של זוהר שפיר (שזהו לה אלבום סולו למעשה).
שפיר משלבת סינת' בדרים פופ ולא מפחדת להיות גם תיאטרליים במינונים נכונים. תחושת חלום מתוק מתמזגת באווירת סיוט, במה שנראה כתמה לאורך אלבום שמציג שלל השפעות מוזיקליות - משוגייז דרך פולק, עם עצירות בדיסקו ורוק. קשה באמת להגדיר את מה ששפיר עושה, בעיקר כי מדובר ביצירה שלא מנסה להתקבע על צליל וכיוון ברור אחד.
אבל למה להגדיר כשאפשר פשוט להגיד שהיא נשמעת לא מפה - ולא משום מקום למען האמת. יצירה נטולת קונטקסט, זמן ומקום זו חתיכת מחמאה, יש שיאמרו. מי שרוצה לראות אותה בלייב יוכל לעשות זאת ב-ב20.8 במסגרת פסטיבל החזית של עונת התרבות בירושלים.
תורה של המלכוליה
כשעמיר לב מפיק לך אלבום ראשון, אין לך ברירה אלא להיות קצת מלנכולי. במקרה של אוריה מויאל בן ה-28 נראה שמדובר בשילוב נכון ומדויק כמו כפפה ליד, שכן בדרכו הצעירה, מויאל מצליח לתאר מציאות יומיומית אפרפרה באופן שמזכיר במשהו את מי שללא ספק נמנה עם מוריו ורביו.
אחרי הצבא מויאל טייל בארצות הברית באוטו גלידה וביקר בלא פחות משלושים מדינות. את ההופעות והחוויות שהוא ספג שם הוא העביר לאלבום הבכורה שלו, שמשלב לצד זכרונות מניו אורלינס, שיקגו או סן פרנסיסקו, גם רשמי משבר כלכלי כחול לבן או ביקורים אצל סבתא בחולון.
פרט להיותו מוזיקאי ומוכר גלידה בדימוס, מויאל עוסק בתחום בריאות הנפש - מקצוע מעניין עבור מוזיקאי שיצירתו מפוכחת משהו. השיר "המשקל" מלווה גם בקולו של לב, שנוכחותו באלבום כמעט ברורה מאליה, נוכח שורות כמו "רציתי שנראה סדרות של HBO, לא היה לנו זמן - היית נרדמת לפני". אם זהו דור ההמשך של קול הדכדוך הישראלי, יתכן שמועקה וימים אפורים בעתידנו. כאן תוכלו להאזין גם לאלבום המלא של מויאל.
מיפן באהבה
ועכשיו למשהו אחר לגמרי. אהוד אטון הוא קונטרבסיסט ומלחין ג'אז וותיק שעבד עם אמנים כמו פרד הרש, ג'ורג' גרזון, דנילו פרז וגם עם מירי מסיקה. בשנים האחרונות הוא מקליט ומופיע בארה"ב, שם הכיר לפני ארבע שנים את שותפתו הנוכחית ליצירה, הארוקה יאבונו.
יחדיו הקליטו השניים אלבום משותף, תחת השם Yabuno The Ettun Project, עמו הופיעו ברחבי ארה"ב וקנדה. הרפרטואר שלהם כולל שירים ישראלים, שירים יפנים שירי ג'אז אמריקאים, לצד לחנים מקוריים של יאבונו ואטון. כעת, אחרי שעם קצת עזרה מהחברים בהדסטארט הצליחו לממן את הגעתו גם ליפן ולישראל, הם יעלו ב-6 באוגוסט לבמת המרכז למוזיקה במשכנות שאננים בירושלים וב-8 באוגוסט לבמת בית היוצר בתל אביב. פתחו את האוזן.
