"אני האמא שלא מכניסה ממתקים הביתה"
נטע וויליס להב לא קונה ממתקים ובטוחה שהילד שלה רחוק מלהיות מסכן. "שטיפת מוח מתמשכת נתנה לממתקים לגיטימציה חברתית. אפשר בקלות להלהיב ילדים עם אוכל בריא וטעים"
כמעט בכל מפגש חברתי, הכולל ילדים, אני שומעת מחדש את טיעוני הסנגוריה הרבים על ממתקים, החל מ-'גם אנחנו אכלנו ממתקים ויצאנו בסדר', ועד לטיעוני ה'פעם ב...'.
אוכלים נכון:
הילד "לא אוכל כלום"? שנו הרגלי אכילה
פשוט ובריא: מזונות על בתזונות ילדים
הבעיה היא שמכיוון שהשפעתם המזיקה של הממתקים אינה מידית, לא תמיד קל לזהות קשר סיבה ותוצאה. האמנם יצאנו בסדר? מרבית המבוגרים סובלים מאכילה רגשית, מדיאטות חוזרות ומלחמות פנימיות.
גם אם ילדיכם רזה, העובדות בשטח מראות שעד גיל ההתבגרות סובלים שליש מילדי ישראל מהשמנה. ואם כבר הזכרנו את 'פעם ב...', אנחנו מדברים על 'פעם ב' אצל הסבים והסבתות, הדודים והדודות, ימי הולדת, חגים, חופשים ובעצם שגרה יומית של ממתקים.
מתרגלים מהר לטעם
סביבת הבית היא סביבה מוגנת יחסית שכן היא תלויה בבחירות האישיות של ההורה. כמו במשפחות של צמחונים וטבעונים, אני קובעת מה נכנס הביתה. מלבד הרווח הבריאותי, בבית ללא ממתקים יש פחות מלחמות סביב אוכל.
מדוע תצפו מהילד להעדיף מים כאשר הוא יודע שמיץ הוא אלטרנטיבה ראויה וזמינה? במקרה כזה ניסיון כפייה של מים יסתיים במיץ או בצווחות קיפוח. כאשר הורה נותן לילדיו מזון שאינו באמת ראוי בעיניו הוא משדר לו מסר כפול. הילד סומך על שיקול דעתו של ההורה והוא מצפה ממנו להחלטיות - האם אותו מזון לגיטימי או לא.
לפייסבוק הורים כבר הצטרפתם? היכנסו עכשיו
הוצאת הממתקים מהבית נותנת את המקום להלהיב את הילדים באוכל בריא. הבן שלי למשל מאושר כל פעם מחדש לקבל את ה'אנשים' שלו – פירות טחונים וקפואים בצורת אנשים צבעוניים, אפילו בחוץ הוא מבקש אותם.
ההנחה האוטומטית שלנו המבוגרים היא שאוכל של ילדים צריך להיות שונה ובמיוחד מתוק. כל בוקר הבן שלי מבקש קרקר עם הממרח האהוב עליו - טחינה. יום אחד חשבתי להפתיע אותו ולהוסיף דבש לטחינה. למזלי, שניה לפני שמרחתי אותו עצרתי לחשוב, הרי ברגע שיקבל טחינה עם דבש כבר לא יוכל להנות אותו דבר מטחינה גולמית.
החיך שלנו מתרגל מהר מאוד לטעמים ובעיקר לטעם המתוק שככל שנחשף אליו יותר כך יהפוך להתמכרות, אז למה בכוח להפוך כל דבר למתוק כשאפשר להנות ממגוון טעמים כה רחב?
מפחדים לשים גבולות
מכיוון שאין ביכולתי לשלוט בסביבה, אני עומדת לעיתים בסיטואציות מאתגרות. במקום להיות הורה הליקופטר, העומד ומשגיח מעל ראשו של הילד, אני מקנה לו מודעות ואחריות על גופו תוך כדי מתן דוגמה אישית.היתקלות בפיתוי עשויה להיות קצת מפחידה בהתחלה, אבל אני רואה בה הזדמנות ללימוד גבולות ומלווה אותם בהסבר. אני מסבירה לו את ההבדל בין אוכל בריא שעושה טוב לגוף לעומת אוכל שעושה רע במטרה שידע להמנע או לפחות למתן אותו גם ללא השגחתי.
כבר פגשתי קטנטנים שיודעים להמנע מחלב או בשר, אז למה אנחנו מפחדים לשים את הגבול לממתקים? הסיבה היא ששטיפת מוח מתמשכת נתנה לממתקים לגיטימציה חברתית, ילדים אינם זקוקים להם מבחינה פיזיולוגית, נחמה או חגיגה, לפחות עד שהם הופכים למבוגרים.
בישולים במינימום מאמץ
אין ספק שאורך חיים בריא דורש השקעה של זמן, מוצר נדיר בחייו של הורה. את הבישולים שלי אני בוחרת במינימום מאמץ, מערבבת מרכיבים פשוטים וזמינים ומגוונת ביניהם לעיתים קרובות. כשבאים חברים אני משתדלת להרכיב מנות קצת יותר מתוקות על בסיס בטטה או שילובים של פירות בתוך סלטים ואפילו בתוך קציצות.
עד עכשיו לא רק שלא היו תלונות, אפילו התקשרו למתכונים. הטרחה היחידה סביב האוכל היא שצריך לקחת אותו לכל מקום, אפילו כשיוצאים לחברים אני מביאה איתי פירות חתוכים לקינוח. מצד שני מקבלים אוכל טרי, ללא אלרגנים ותוספים מלאכותיים ועל הדרך חוסכים גם הרבה מאוד כסף.
כמו בכל היבט חינוכי גידול ילד להרגלי אכילה בריאים דורש השקעה, אבל אם תלמדו אותם לעשות את הבחירות הנכונות עבור עצמם, מכם יחסכו מלחמות על אוכל והם יקבלו נכס לכל החיים. זה בסדר להגדיר לילד שלכם מה טוב או לא טוב בשבילו, הוא מצפה מכם לעשות כך.
הכותבת היא מהנדסת חומרים, יועצת לתזונה נכונה ומפתחת שיטת הרזיה טבעית
לפנייה לכתב/ת 
