לקראת החפירות - החולדות בדרך: הסכנות הבריאותיות
עבודות הרכבת הקלה תופסות תאוצה ועמן כחצי מיליון חולדות שמאיימות להתרוצץ בכל מקום, לטפס גם עד לקומה 20 ולצוץ אפילו מהאסלה. אילו מחלות עלולה להעביר החולדה, איך מזהים סכנה ומה חייבים תושבי תל אביב לבדוק בתיק הרפואי. חולדאי, לידיעתך
מאות אלפי עכברושים עומדים לתקוף: לא, זה לא פרק בסרט אימה עתידני, זה בדיוק מה שצופים מומחים בעקבות עבודות הרכבת הקלה. אז האם החולדה מסוכנת, אילו מחלות היא עלולה להעביר, מה עושים אם הותקפתם ומתי לרוץ למיון?
עלולות להדביק באמצעות הפרשות או נשיכה
חולדה היא סוג יונק מכרסם ממשפחת העכבריים שכולל כ-300 מינים, והיא מוכרת גם בשמה הלא מדעי "עכברוש". אורך גופה של החולדה כ-20 ס"מ, זנבה ארוך והיא פועלת בעיקר בשעות הלילה.
התרבות החולדה מאוד מהירה, ומידי שנה ממליטה כל חולדה המלטות רבות, בהן נקבות בעלות פוטנציאל המלטה נוסף. החולדה נפוצה מאוד באסיה, אך למעשה הגיעה לכל היבשות. מינים אחדים הסתגלו לסביבת החיים בעיר, וזו הסיבה שניתן למצוא אותן בבניינים גבוהים.
חולדות הן בעלות חושים מאוד מפותחים בזכותם כושר הישרדותן גבוה ביותר. הן בעלות חוש ריח וחוש שמיעה מפותחים ואף מסוגלים לשרוד בתנאי טמפרטורה קיצוניים של חום וקור. חולדות נחשבות למכרסם בעל אינטליגנציה גבוהה שמסייע בהישרדותו, והן מסוגלות להתמצא גם במבוכים, ואפילו לקשר בין מזון מורעל לבין מות חולדות אחרות שנגסו בו וכך להישמר.
המחלות שחולדות עלולות להעביר
חולדות נחשבות למכרסם מזוהם, והן עלולות להדביק במגע עם הרוק, בשריטה, בנשיכה או במגע עם הצואה המזוהמת שלהן.
אלה המחלות שעלולות החולדות להעביר:
קדחת נשיכת החולדה
מחלה נדירה יחסית, הנגרמת על ידי החיידקים סטרפטובצילוס מוניליפורמיס או ספירילום מינוס המועברים בנשיכה או בשריטה מהחולדה, או בכל מגע עם הפרשות האף והפה של החולדה שם מצויים החיידקים הללו.
הדבקה בחיידקים אלה עלולה להתרחש גם דרך מזון ומים שזוהמו על ידי החולדות. בעבר תועדו מספר התפרצויות של מחלות בעקבות צריכת מזון חלב ומים שזוהמו בחיידקים אלה מהחולדות.
מחלת קדחת נשיכת החולדה גורמת תחילה לתסמינים דמויי שפעת הכוללים חום, כאבי שרירים, דלקת גרון, כאבי מיפרקים, הקאות מרובות וכאבי ראש. לאלה מתלווה פריחה על הגפיים, כפות הרגליים והידיים. הפריחה עשויה להיעלם בלחיצה (פריחה מקולו-פפולרית) או שנראית כנקודות אדומות שאינן נעלמות (פטכיות).
אף שהסימפטומים שוכחים לאחר הטיפול האנטיביוטי, דלקות מיפרקים עלולות להישאר למשך שנים, כמו גם התפרצויות של עליות חום לא ברורות. החיידקים עלולים לגרום גם לסיבוכים במקרים נדירים מאוד, שכוללים דלקת שריר הלב, דלקות מסתמים, דלקות ריאה, אבצסים, זיהום בדם וכשל איברים כללי.
האבחון של קדחת העכברושים הוא מסובך, משום שקשה לגדל את החיידקים בתרבית מעבדה, ואין בנמצא בדיקת דם המסוגלת לבדוק נוגדנים שנוצרו בגוף נגד החיידקים (בדיקת סרולוגיה). בכמה מעבדות בעולם ניתן לבצע בדיקה המזהה את נוכחות הרצף הגנטי של החיידק בגוף.
אם ננשכתם, נשרטתם או שנגעתם בהפרשות חולדה, שטפו את המקום או הפצע היטב בסבון ובמים, ופנו לרופא. הטיפול הוא פשוט, באמצעות האנטיביוטיקות פניצילין, רוצפין או דוקסילין למשך 14 ימים.
סלמונלה
צואת החולדות לרוב מזוהמת ביותר ומכילה חיידיקם ונגיפים, כשהמסוכן בהם הוא סלמונלה. במחקרים בעבר, נתגלו זני סלמונלה עמידים לכל האנטיביוטיקות הקיימות. החיידק הזה עלול לגרום לשילשולים ריריים ודמיים, ועלול במקרים קיצוניים לחדור לזרם הדם, לגרום לדלקת קרום המוח, לדלקת באיברים פנימיים ולזיהום בדם.
אם אתם סובלים משלשולים דמיים או ריריים, פנו בהקדם לרופא המטפל שיפנה אתכם לתרבית צואה, ועל פיה יחליט האם הדבר נובע מחיידק או נגיף. אם אכן צמחו חיידקים בתרבית הצואה, יבדוק הרופא האם הם רגישים ולאיזו אנטיביוטיקה, ויחליט האם יש צורך בטיפול.
צלוליטיס מנשיכות
חלל פיהם של בעלי חיים ובהם גם חולדות - עתיר חיידקים מסוגים שונים, כולם עלולים לגרום לצלוליטיס: זיהום ברקמות הרכות. מצב זה מתרחש כאשר שיניו של בעל החיים ננעצות בגוף.
החיידקים החודרים לגוף, בין אם רק לרקמת העור או לרקמות הרכות ובהן שרירים ועצמות, יוצרים זיהום המתבטא באדמומיות, נפיחות, כאב ולעתים גם חום מקומי.
מצב זה דורש טיפול אנטיביוטי, תחילה דרך הפה ולעתים, במקרה של חוסר תגובה, גם לאשפוז ולמתן אנטיביוטיקה לתוך הווריד. מחקר שנערך לאחרונה הראה כי נשיכת חתולים גורמת לזיהומים קשים יותר בהשוואה לנשיכות כלבים, משום ששיניהם חדות יותר וחודרות עמוק יותר עד העצם.
אם ננשכתם רחצו את המקום היטב במים וסבון. יש לוודא כי חוסנתם בחמש השנים האחרונות לטטנוס. אם לא חוסנתם או שאינכם יודעים בוודאות - גשו לקבלת החיסון במרפאת קופת החולים הקרובה אליכם.
בכל מקרה של הופעת כאב אדמומיות ונפיחות ההולכים וגדלים, יש להגיע לרופא אשר יסמן את האיזור כדי לוודא אם הוא ממשיך לגדול, ויתחיל בטיפול אנטיביוטי.
טטנוס
צפדת, פלצת או טטנוס, כולם שמות מבהילים לאותה מחלה הנגרמת על ידי החיידק קלוסטרידיום טטני הנפוץ בטבע באדמה, בקרקע, בהפרשות בעלי חיים, בצואת אדם ואפילו באבק בית. החיידק חי בסביבה דלה בחמצן כדי להתרבות והוא חודר לגוף דרך פצעים.
עם חדירתו מפריש החיידק רעלן העובר בזרם הדם ומערכת הלימפה אל מערכת העצבים המרכזית, שם הוא תוקף וגורם לסימני המחלה: נוקשות והתכווצות שרירים, עד לחנק ומוות.
המחלה כפי שהבנתם, מסוכנת ביותר, אבל יש נגדה חיסון, אותם מקבלים תינוקות כבר מהחודשים הראשונים לחיים ובשנים הבאות, עד לגיוס לצבא. בעבר החיסון ניתן לכל אדם הסובל מפציעה עמוקה עד 48 שעות לאחר הפציעה – במידה שלא חוסן בחמש השנים האחרונות ואם לא קיבל בילדותו לפחות 3 מנות של החיסון.
על פי ההנחיות החדשות, ינתן החיסון בכל פציעה, למי שלא חוסן בעברו ובחמש השנים האחרונות, זאת אחרי שנמצא כי תקופת הדגירה של חיידק הטטנוס היא שלושה עד 21 ימים, ולעתים גם חודשים ארוכים. במשרד הבריאות ממליצים גם לכל אדם להתחסן נגד טטנוס אחת ל-10 שנים.
ההמלצות לתושבי תל אביב והסביבה:
- בדקו שחוסנתם ב-5 השנים האחרונות נגד טטנוס, ושבילדותכם קיבלתם 3 מנות חיסון. אם אינכם יודעים או שאינכם בטוחים מה סטטוס החיסונים שלכם, גשו לאחות מרפאת קופת החולים והתחסנו לטטנוס.
- בכל מקרה של נשיכה או מגע עם חולדה, שטפו היטב את המקום בסבון ובמים במשך 5 דקות לפחות. אם לאחר הנשיכה המקום מדמם, או שבמקום הולכת ומתפשטת אדמומיות ונפיחות, פנו לרופא.
- במקרים הבאים יש לפנות לבדיקת רופא: חום, חולשה, כאבי שרירים ומיפרקים הנמשכים מעל שבוע, הקאות מרובות, שילשולים דמיים או ריריים.
הכותב הוא מומחה ברפואת ילדים וכתב הרפואה של ynet