דלתות מסתובבות
ישראל היא גן עדן עבור שחקני כדורסל זרים בגלל סגנון החיים ומזג האוויר, אבל מאחורי הקלעים מסתתרים חילופי שחקנים תכופים והסתבכויות עם החוק
אבל כשמעמיקים יותר בנושא, מגלים שנושא השחקנים הזרים מלווה בלא מעט היבטים שליליים: הקבוצות זורקות שחקנים כמו גרביים משומשים בתחלופה בלתי פוסקת, וזה עוד לפני שדיברנו על ההסתבכויות ובעיות ההתנהגות השונות של הזרים עצמם.
יניב גרין ראה את כל השינויים בחוקי הזרים בשנים האחרונות, ומבין היטב את ההשלכות שלהם. "הם בעיקר משפיעים על חדר ההלבשה ועל האווירה בקבוצה", אומר גרין. "בתחילת הקריירה שלי רוב השחקנים היו ישראלים והייתה אווירה מקומית. היום בפועל יש רוב לאמריקאים, וזו גם ההתנהלות בחדר ההלבשה.
שחקנים צעירים, שכר נמוך
אם בתחילת שנות ה-90 הזרים שנחתו בישראל היו בעלי ניסיון מוכח ב-NBA, או כאלה הנמצאים בשיאם המקצועי, המציאות החדשה שונה לגמרי. בגלל יכולת כלכלית מוגבלת, קבוצות ישראליות רבות מהמרות על צעירים שיצאו לא מזמן מהקולג', שחקנים שלא מצפים לשכר מנופח.
באופן לא מפתיע, מדיניות כזו מובילה לנפילות רבות. לכן, בעונה החולפת לא מעט קבוצות בחרו בשחקנים מבוגרים ומנוסים יותר, שכבר הוכיחו את עצמם בליגה שלנו או ביבשת.
"לדעתי זה מגיע מתוך תובנה שלצעירים לוקח זמן וצריכים איתם סבלנות", אומר יניב בורגר, עוזרו של צביקה שרף במכבי אשדוד. "להרבה קבוצות אין סבלנות, ולכן הן מעדיפות להביא שחקנים שכבר שיחקו פה ויודעות בדיוק מה הן יקבלו. גם המצב הכלכלי הקשה באירופה גרם לאמריקאים המנוסים לחזור לישראל".
אבל אפילו השינוי הזה לא מנע את המשך המגמה של הדלת המסתובבת. ככה זה כשאפשר לרשום עד שמונה זרים במהלך העונה: היד קלה על ההדק. הנתונים מדברים בעד עצמם. ב-2012 שיחקו כאן 68 זרים, ומאז המספר עלה בהתמדה, עד שטיפס ל-86 שחקני חיזוק בליגת העל בעונה שעברה. מדובר בעלייה של 26 אחוזים בשלוש שנים. למעשה, קבוצה ישראלית ממוצעת החתימה 7.1 זרים, ובסך הכל הוחלפו במהלך העונה 30 זרים (רובם בגלל חוסר התאמה) - מספר שמספיק לסגל של שתי קבוצות וחצי.
בורגר: "לפעמים קורה שהזר שחשבת שיתאים לקבוצה לא מתאים בסוף. אנחנו מנסים למנוע את זה כמה שיותר בבדיקות לפני שבוחרים, אבל לפעמים יש משתנים שתלויים בשחקן יותר מאשר בנו".
אם כבר מוצאים זר טוב, בדרך כלל הוא לא נשאר בישראל לאורך זמן. למה זה קורה?
"פשוט מאוד: כסף. תראה איזה זרים הצליחו בישראל ואיפה הם נמצאים היום. אפילו מכבי ת"א לא הצליחה לשמור על טייריס רייס וריקי היקמן אחרי הזכייה ביורוליג. ארטיום פרחוסקי ששיחק בירושלים עבר לניז'ני נובגורוד שהייתה ביורוליג בעונה שעברה. הזרים הטובים שנשארים כאן הם בדרך כלל על סף גיל 30 או מעבר לו, שכבר עשו כסף בקריירה ורוצים לסיים אותה במקום נוח".
אנתוני גודס (28) הוא דוגמה קלאסית לתופעה: בשלוש השנים האחרונות הגארד שיחק בארבע קבוצות ישראליות - הפועל ת"א, הפועל חולון, גלבוע/גליל ונס ציונה (שבה העביר שתי קדנציות). במהלך התקופה שלו בישראל הוא מצא עצמו מוחלף שלוש פעמים. בפעם הראשונה החליטה חולון לסיים עימו את ההתקשרות. בהמשך חתם על חוזה לחודש בנס ציונה, ואחריו עזב לצרפת. בעונה החולפת נחתך מגלבוע/גליל וחזר לסיבוב שני בנס ציונה לפני שעזב בסיום העונה האחרונה.
אתה נשמע חיובי למרות שהחוויה שלך לא הייתה פשוטה.
"ברור שזה לא קל, אבל ככה זה בכל אירופה. כדורסל הוא עסק וצריך להתרגל לזה", אומר גודס בגילוי לב, ולוקח אחריות גם על עצמו. "בכל פעם שנחתכתי או עזבתי קבוצה בישראל, כנראה הייתה לזה סיבה מוצדקת. בחולון לא שיחקתי טוב. בנס ציונה קיבלתי חוזה לחודש ואז קיבלתי הצעה גבוהה משולה הצרפתית. בגליל הם לא רצו לרדת ליגה וניסו לעשות שינויים".
אתה מציג את זה בצורה קלילה, אבל מדובר בשינוי דרסטי בחיים. אתה יכול למצוא את עצמך מהיום למחר במדינה אחרת או להפוך למובטל. קצת מפחיד, לא?
"בסוף אתה יכול להאשים רק את עצמך אם נחתכת מקבוצה. כששוחררתי מחולון, לא אהבתי את זה כי ידעתי מה אני שווה, אבל זה מה שקרה. קבוצות לא סתם מחליטות לשחרר שחקנים. אנחנו חלק מהעסק הזה וצריכים לדעת שהכל יכול להשתנות באופן מיידי".
דירה עם נוף לים
מבחינה כספית, הליגה הישראלית לא נחשבת מתגמלת במיוחד. אבל בניגוד למקומות אחרים באירופה, ברובן המוחלט של הקבוצות בליגת העל המשכורות נכנסות כמו שעון שווייצרי. תתפלאו, זה דבר די נדיר בשאר היבשת.
הפורוורד רומיאו טראוויס (30), שהספיק לשחק בברק נתניה ובגלבוע/גליל, ועבר במהלך הקריירה בגרמניה, אוקראינה, קרואטיה ורוסיה, חווה זאת על בשרו. "בעונה האחרונה שיחקתי ברוסיה (קראסני אוקטיאבר) ולא קיבלתי משכורת במשך חודשים", הוא מספר. "כבר התרגלתי לעניין, כי זה דבר נפוץ באירופה. בישראל זה היה שונה. תמיד קיבלתי את המשכורות בזמן".
אביעד גרוניך, סוכן שחקנים ישראלי, מביא לא מעט זרים לשתי הליגות הבכירות ומכיר היטב את המצב באירופה. "בהרבה מאוד מדינות יש משברים כלכליים", הוא מסביר. "אפילו בליגה הספרדית, שבמשך שנים הייתה האיכותית ביותר, סובלים ממוסר תשלומים לא טוב. יש בעיות גם ביוון, באיטליה ובחלק מהקבוצות ברוסיה. בישראל זה פשוט לא קיים, אז אמריקאים מעדיפים לחתום כאן תמורת פחות כסף, אבל לדעת שהתשלום שלהם מובטח".
הפיצוי על השכר הנמוך יחסית מגיע בדמות סגנון חיים שקשה לקבל במקומות אחרים באירופה. הזרים זוכים לתנאים מצוינים בישראל, בין אם אלה דירות נוחות ומרווחות עם מיקום טוב ורכב צמוד. "לרוב, הקבוצות משכנות את השחקנים הזרים בדירות עם נוף לים או במיקום מרכזי בעיר, כדי שיהיה להם נוח ונעים בזמן החופשי שלהם", מספר בורגר.
וזה לא שלוח המשחקים עמוס מדי. פרט למכבי ת"א ולירושלים, הקבוצות הישראליות בקושי משחקות באירופה בשנים האחרונות. כשיש לך אימון אחד ביום, משחק אחד בשבוע, ואווירה מפנקת יחסית, לא פלא שזרים רבים מוכנים להתפשר על הכסף כדי לשחק כאן.
היסטוריה של בעיות
התנאים הטובים, הפינוקים והזמן הפנוי עלולים להוביל לבעיות. לאורך השנים, לא מעט זרים הסתבכו בעבירות משמעת ואלימות, והיו כאלה שאף נעצרו.
האירוע האחרון והזכור ביותר התרחש לפני מספר חודשים, כאשר ג'ף אלן ודמונטז סטיט ממכבי חיפה נעצרו, כמה שעות בלבד לאחר משחק מול בני הרצליה, כשברשותם סמים. בעקבות ההד הציבורי שזכה לו המקרה, השניים שוחררו מהמועדון. לשניים זו לא הייתה הקדנציה הראשונה בישראל, מה שמעלה תהיות לגבי היחס כלפי שימוש בסמים בכדורסל הישראלי.
שנתיים עברו, וגם למונט ג'ונס הושעה ושוחרר מסיבה דומה בסיום משחק של ירושלים מול סיינה. זה לא הפריע לגליל עליון להחתימו בעונה שלאחר מכן, והוא שיחק גם בהפועל עפולה ובעירוני ר"ג בין 2008 ל-2009. כשהולכים רחוק יותר נזכרים במקרה של אולסי פרי, המתאזרח של מכבי ת"א, שישב תקופה ארוכה בכלא האמריקאי מכיוון שנתפס בהולנד כשברשותו כמות גדולה של הרואין.
שנה לאחר מכן, הסנטר של הצהובים, דאור פישר (שישחק העונה בהפועל ירושלים), נדקר בפניו בשעה ארבע לפנות בוקר במהלך קטטה במועדון, עבר ניתוח ונעדר מהמגרשים קרוב לחודש. פישר לא היה לבדו במועדון באותו לילה, ואיתו בילו חבריו לקבוצה טרה סימונס וצ'ארלס גיינס.
בשורה התחתונה, במהלך השנים הוכח שבלי זרים איכותיים קשה להגיע להישגים בזירה המקומית, ובטח באירופה. מכבי ת"א לא הייתה זוכה בגביעי היורוליג האחרונים אם טייריס רייס, ניקולה וויצ'יץ', אנתוני פארקר ושרונאס יאסיקביצ'יוס לא היו לובשים צהוב. גם הפועל ירושלים קטפה את תואר האליפות הרבה בזכות היכולות של דונטה סמית' וחבריו האמריקאים.
מנגד, אורח החיים הראוותני של חלק מהזרים, יחד עם בעיות המשמעת החוזרות על עצמן (ויש רבות שמעולם לא דווח עליהן), מובילים לנטייה התמידית לבחון את המכלול בזכוכית מגדלת.
לפנייה לכתב/ת 
