גיימרית, מה מידת החזייה שלך?
הסרט התיעודי החדש "GTFO: Get the fuck out" שיוקרן החודש בסינמטק חולון, מבקש ומצליח לחשוף את מורכבות החוויה הנשית בעולם הגיימינג, כמטאפורה מציאותית לחוויה נשית בעולם בכלל
בתוך ימים ספורים, קווין נחשפה להטרדות ולאיומים בלתי פוסקים על חייה מצד חברי קהילת הגיימינג, כמו גם ל"דוקסינג" (Doxing) – איתור והפצה של מידע אישי של קווין ברחבי הרשת וחשיפתה לאיומים ממשיים, שאילצו אותה לברוח מביתה מחשש לפגיעה בחייה.
הפרשה נמשכה חודשים ארוכים, והופנתה כלפי נשים גיימריות, מפתחות ומעצבות משחקים, מבקרות ובלוגריות. בחודש אוקטובר 2014, נאלצה אניטה סרקיזיאן, מבקרת תרבות פופולארית ותרבות גיימינג, לבטל הרצאה באוניברסיטת יוטה בעקבות איומים בירי המוני במוסד האקדמי.
סרקיזיאן עצמה מורגלת באיומים והטרדות מצד חברי הקהילה. בשנת 2009 החלה בפרויקט שמטרתו להנגיש נושאים מגדריים לציבור הרחב באמצעות התייחסות לתרבות פופולארית, ובשנת 2012 הפיצה סדרת סרטוני יוטיוב בשם
Tropes VS. Women in gaming, שממחישה סטריאוטיפים והבניות מגדריות במשחקי מחשב. בתגובה לפועלה, הופץ ברשת משחק מחשב בו מככבת תמונתה, ומאפשר להכות אותה בלחיצה על כפתור העכבר.
אבל האבסורד האמיתי סביב "גיימרגייט" מצוי בסיקור הפרשה ובהתייחסויות אליה בבלוגים, במאמרים ובאתרים ייעודיים של הקהילה. הדיון הפך במהרה למסכת האשמות כלפי נשים בתעשייה, בדרישה לשמירה על "אתיקה" בתחום הגיימינג. מסיבה די ברורה, האלימות, המיזוגניה וההשלכות התרבותיות נדחקו הצידה, ואת מקומם תפסו תיאוריות קונספירציה שמאשימות חוקרות פמיניסטיות, מבקרות ומפתחות משחקים בהשתלטות מתוכננת על תעשיית תרבות הגיימינג, ובהרס מוחלט של הקודים האתיים של הקהילה באמצעות שימוש במיניותן למטרות קידום. נשמע מוכר?
למקם את ה"גיימרגייט" כאנקדוטה של תרבות דיגיטלית שאין לה נגיעה למציאות זו טעות חמורה. ראשית, מפני שזו המציאות של 96 אחוזים מבנות הנוער, שמשחקות במשחקי וידאו ורשת, זאת לעומת רק 10-12 אחוזים של נשים בתעשיית הגיימינג. אבל יותר מכך – מפני שתרבות הגיימינג, שנתפשה בעבר כבעלת פוטנציאל משחרר עבור אוכלוסיות שוליים באופן כללי ועבור נשים באופן ספציפי, נגלית כאן כשעתוק מוחלט של ההבניות המגדריות הממשיות שמלוות אותנו מאז ומעולם.
משחקים בחצר האחורית
הסרט התיעודי החדש "GTFO: Get the fuck out", מבקש ומצליח לחשוף את מורכבות החוויה הנשית בעולם הגיימינג, כמטאפורה מציאותית לחוויה נשית בעולם בכלל. זהו סרט הביכורים של הבמאית והמפיקה האמריקאית שאנון סאן-היגינס, שהחלה את הפרויקט באמצעות מימון המונים בשנת 2012, בעקבות עוד אירוע בלתי נסבל של הטרדה מינית מתועדת: במסגרת אירועי ה-"Cross Assault" של תת-קהילת קרבות ולוחמה בתוך הגיימרים, נערכה תחרות שהועברה בצפייה ישירה ואפשרה לצופים לצ'וטט עם חברי הקבוצה און-ליין.
בכל אחת משתי הקבוצות המתחרות הייתה רק מתחרה אחת. במהלך כל התחרות, מירנדה פקוזדי ספגה הטרדות מיניות ממושכות – הן מטעם חברה לקבוצה והן מטעם הצופים בתחרות. הוטחו לעברה הערות מיניות, היא נשאלה על מידת החזייה שלה וחבר לקבוצה אף ניגש להריח אותה ולדווח למשתתפי הצ'אט. בשלב מסוים נאמר לה מפורשות שכגיימרית, נדרש ממנה להצליח להתחרות בעודה מוטרדת.
לאורך כמעט שעה וחצי, הסרט חושף עוד ועוד רבדים מטרידים של החוויה הנשית. היגינס עושה זאת באמצעות חלוקה מאולצת ובלתי טבעית לנושאים כמו "דמויות" או "החוויה הנשית", אבל בפועל מדובר בעדויות כואבות שכולן תוצר של אותה מציאות חברתית שנשלטת בידי גברים לבנים הטרוסקסואלים, ומבקשת להדיר נשים ואוכלוסיות שוליים אחרות.
הדמויות החד-גוניות במשחקי המחשב והרשת, לא מצליחות לייצג בצורה רלוונטית את הגיוון באוכלוסיה הממשית. נשים, אם הן כבר מופיעות, מיוצגות במשחקים הללו באמצעות תכונה אחת: מיניות. הן מעוצבות כסמלי סקס וכמעט אף פעם לא מקבלות מעמד משמעותי בתוך המשחק. במציאות – גיימריות נתפסות בדיוק באותו האופן. רבות מהמרואיינות בסרטה של היגינס מצהירות שהן שונאות לשחק במשחקי רשת רבי-משתתפים בגלל האוזנייה: ברגע ששומעים שמדובר באישה שמשחקת, היא הופכת למוקד לקללות, הטרדות ואיומים מפורשים. כתוצאה, פחות נשים נמצאות במרחב של גיימינג, פחות נשים מועסקות בתעשייה, מגיעות לכנסים ואפילו לאירועים תחרותיים.
הסרט GTFO: Get The F&#% Out יוקרן ביום חמישי, ה-28 באוגוסט, בסינמטק חולון, בשעה 20:30.
לפני ההקרנה ייערך פאנל (כ-30 דקות) בהשתתפות:
יעל חקשוריאן - חברה בועד המנהל של עמותת GameIS ומרצה לפיתוח משחקים.
ד"ר ורד פנואלי - ראש מסלול מדיה דיגיטלית ומנהלת התכנית לעיצוב ופיתוח משחקי מחשב בשנקר.
שלו מורן - אוצר מסלול המשחקים, פסטיבל פרינט סקרין.
ההקרנה מתקיימת בשיתוף פסטיבל פרינט סקרין לתרבות דיגיטלית ומועצת הנשים חולון.
