אל תפסיק להגיד לי שאתה אוהב אותי!
כולנו אוהבים להיות אהובים, מוערכים ולקבל מחמאות. כולנו גם צריכים להרגיש את זה, אבל יש כאלה שהצורך שלהם לשמוע שאוהבים אותם אף פעם לא בא על סיפוקו. ד"ר אורלי בלומברג-מזרחי על המכורים לשליטה בעולם שדבר בו כבר לא ודאי
כולנו אוהבים להיות אהובים, מוערכים ולקבל מחמאות. כולנו גם צריכים להרגיש את זה, אבל יש כאלה שהצורך הזה לא בא על סיפוקו. "אתה אוהב אותי? אז תגיד לי שאתה אוהב אותי. אז למה לא אמרת לי שאתה אוהב אותי?". באנגלית יקראו לה NEEDY, בעברית – קרצייה. באנגלית מדגישים את הסיבה לתופעה, אצלנו מדגישים את התוצאה שלה, מפני שהצורך הבלתי מסופק לאישור לא רק גורם לה לשאול שוב ושוב אם אתה אוהב אותה, אלא גורם לה לחפש הוכחות המראות שאתה לא אוהב.
"לא לבשת את החולצה שקניתי לך. מה, אני כבר לא חשובה לך יותר?", היא תגיד וזה אכן מתיש וגם מוזר. למה לחפש רמזים להיעדר אהבה במקום לחפש רמזים לאהבה?
הפרשנות הראשונה שקופצת כהסבר לצורך הבלתי מסופק לאישור (שיכול לאפיין גם גברים כמובן), הוא חוסר ביטחון. אבל זהו הסבר חלקי. התשובה הרבה יותר רחבה ומסבירה לא רק את ההתנהגות הנזקקת, אלא עוד מגוון התנהגויות "חונקות" אחרות כמו תלותיות, פסימיות, ביקורתיות, שתלטנות, נטייה להיעלבויות תכופות, דרמות ורצון לרצות, דרישה אקטיבית לתשומת לב, צורך להיות ביחד 24/7, קושי בדחיית סיפוק ופרשנות שלילית לכוונות של אחרים.
עולם נטול ודאות
אנחנו חיים בעידן של אי-ודאות, שנוגד את האינסטינקט הבסיסי שלנו לביטחון. רק לפני פחות מ-50 שנה ההיבט הקיומי היה פחות בטוח (מלחמות, רעב) וההיבט החברתי היה יותר בטוח: מי שקיבל קביעות בעבודה היה בטוח מפיטורין, גירושין היו רק במקרי קיצון, הילדים היו מחויבים להוריהם וחברים נשארו יחד באותו תחום גיאוגרפי.
היום, ילד גדל בעולם שהכל בו הוא זמני: מעברי דירה הופכים את הבית לזמני, את הגן/בית הספר לזמני, את החברויות לזמניות ואת השגרה לזמנית. התופעה הרווחת של גירושין הופכת את נוכחות ההורים לזמנית, ואינטנסיביות החיים גורמת להורים להתנהג בחוסר עקביות. הרי גם כשאתה מבוגר שום דבר לא בטוח. לא הפרנסה ולא החברויות, לא הזוגיות ואפילו הילדים של היום לא מחויבים להוריהם כמו פעם.
זהו עולם של אי-ודאות ויש כמה טקטיקות להתמודדות בעולם מנוכר. הטקטיקות האלה מגיעות גם לזוגיות ואחת מהן היא התמודדות דרך שליטה: "ככל שאני אשלוט יותר על המתרחש – כך אוכל לאתר אצלו כל שינוי ולהתכונן בהתאם". ואכן, טכניקה אחת להשיג שליטה היא להשיג מידע. מכאן מגיעה הנטייה לתחקר, לשאול שאלות מכל זווית אפשרית ולהתעכב על שאלות לא רלוונטיות, שכל אחד אחר לא היה מטריד את עצמו בהן. "טיפוסי השליטה" אוספים מידע (בכל דרך) כדי שיוכלו להשתמש בו בשעת הצורך. אך מאחר ואין להם באמת מושג מה הם יצטרכו בשעת הצורך – הם אוספים הכל, מצליבים מידע ומחפשים רמזים לשינוי מדאיג.
במבחני האהבה אין מנצחים, יש רק מפסידים
דרך נוספת לאסוף מידע (כדי לאתר שינוי) היא לערוך לך מבחנים. סוג אחד של מבחן הוא להפתיע אותך, כמו למשל לקפוץ לחבר שאתה נפגש איתו כדי להביא לך מאפה שעכשיו יצא מהתנור ואתה אוהב אותו חם, או את הנייד ששכחת או תירוץ נחמד אחר. בתחילת היחסים, המחוות האלה מקסימות וקוסמות, אבל כשאתה מתחיל להרגיש את המניפולטיביות מאחורי המחוות – הן מאבדות מקסמן.
סוג אחר של מבחן לבדיקת שינוי ברגשות שלך אליה, הוא לראות כיצד אתה בוחר להתנהג במקרה של דילמה, שבדרך כלל היא בעצמה מייצרת. למשל, היא לא מרגישה טוב – האם בכל זאת תלך להורים שלך לארוחת שישי או שתישאר איתה? אם עברת את המבחן בהצלחה (בחרת להישאר איתה), אתה לא משוחרר ממבחנים חוזרים, מפני שהיום אולי בחרת בה, אך מחר אולי תרגיש אחרת ולכן גם מחר תעמוד למבחן. המבחן יכול להיות בתחפושת אחרת כמו איומים ("אז אולי אנחנו צריכים להתגרש") כשהמטרה זהה: אם נבהלת מהאיום – אין שינוי ברגש שלך. אם לא נבהלת – אתה צפוי לאחת מהחקירות המתישות ביותר שיש.
אבל רגע, לא סיימת עדיין עם המבחנים, מפני שיש עוד סוג של מבחן מאוד ייחודי שנועד לודא שהיא כל עולמך. לא חלק מעולמך (זה לא מספיק חזק), לא רוב עולמך (נשאר מקום להסתננויות) אלא כל עולמך. לצורך להיות כל עולמך מתלווה תסריט הוליוודי על איך מתנהגים לאישה שהיא כל עולמך, וכל חריגה מהתסריט מהווה רמז מדאיג לשינוי ברגשות שלך כלפיה. אם לא עזרת לה – זה רמז. אם תכננת בילוי בלעדיה – זה רמז. אם לא עשית לה 'לייק' –זה רמז, אם לא נעמדת לידה במסיבה – זה רמז. אם לא הגנת עליה מול אמא שלך – זה רמז. אם אתה עייף – זה רמז.
מכאן מגיעים השינויים הפתאומיים במצבי הרוח שלה ומכאן גם מגיעה הביקורת האין-סופית שלה כלפיך, ונדמה שמה שתעשה לא מספיק טוב וזו אחת הבעיות עם דרך ההתמודדות של אותם טיפוסים. אין סיפוק, מפני שאי-הוודאות תמיד קיימת. אין סיפוק מפני שאתה לא יכול לנהוג על פי כל תסריט הוליוודי שמתרוצץ לה בראש.
ומאחר ונועדת מראש לכישלון לפחות 4 פעמים ביום – היא תזדקק לאיזון בכמות דומה: "מאמי, אתה אוהב אותי? כמה? יותר מאתמול?'", אבל לא חשוב כמה פעמים תאמר לה שאתה אוהב אותה – הרגש שלך זמני. לא חשוב כמה פעמים תאמר לה שאתה חושב שהיא יפה – המחשבה שלך זמנית. לכן היא זקוקה לאישור חוזר ונשנה, חוזר ונשנה, חוזר ונשנה ... עד שהיא משיגה את ההיפך ממה שהיא רצתה – דחייה.
רשימת המאפיינים לא מסתיימת בזה אבל נסיים באחד המאפיינים החיוביים של אישה (או גבר) מהסוג המניפולטיבי והוא יכולת הנתינה שלה. היא מסוגלת לזהות מה אתה צריך ולעשות הכל כדי למלא את אותו הצורך. יכולת הנתינה שלה היא מהגבוהות והיעילות שיש, אם כי הצורך לרצות אותך עלול להשתלט עליה ועל ההתנהגות שלה, כך שהיא תעזור לך גם אם אתה לא רוצה, וזה יהיה בדרך שלה - גם אם אתה רוצה אחרת.
אם אחרי החום והנתינה שלה, אתה מרגיש כפוי טובה, זה מפני שאתה מאתר את הריח המניפולטיבי המתלווה לנתינה. בבסיס הנתינה עומדת ההנחה "ככל שאני אתן יותר כך הוא יהיה תלוי בי יותר". או במילים אחרות "לא יהיה לי תחליף", וגם כאן התוצאות הפוכות מהרצוי, כי למרות המאמצים הגדולים שלה, במקום הערכה היא זוכה לכעס, ובצדק.
לחיות בשלום עם הפחדים
מחקרים רבים מצביעים על הנזק הנגרם לזוגיות משימוש בטקטיקות לקויות שכאלה (ועוד לא הזכרנו את התנהגויות הקנאה המגיעות מאותו מקום של אי-ודאות).
אומנם הטקטיקות מכוונות לשמור על הזוגיות, אך הן גורמות לבן-הזוג לחיות תחת חקירה מתמדת, מבחנים חוזרים וביקורת אין סופית, להצטדק ולבקש סליחה (זה לא ייגמר אחרת), לפחד ממצבי הרוח התנודתיים שלה, להחניק רצונות שעלולים להצביע לשיטתה שהיא לא במקום הראשון בסדר העדיפויות שלך, להרגיש כישלון על חוסר היכולת שלך לספק אותה רגשית ותסכול על השיחות הארוכות שרק דורכות במקום.
הן דורכות במקום, מפני ששום שיחה לא יכולה להפוך את החוסר לודאות. וזה למעשה מה שהיא
צריכה. הטקטיקה המניפולטיבית היא לא הטקטיקה היחידה להתמודדות עם האי-ודאות שבה אנו חיים. יש טקטיקות אחרות - לקויות לא פחות ועם תוצאות גרועות אחרות.
אבל עכשיו, משזיהינו את המקור האמתי לבעיה, קל יותר להגדיר את הפתרון. אומנם אי אפשר להפוך את האי-ודאי לודאי, אבל אפשר לפתח יכולות לחיות בשלום עם אי-ודאות. אחרי הכל, כולנו זקוקים לודאות, כולנו חיים בתנאים של אי-ודאות ובכל זאת, יש בינינו כאלה, החיים עם האי-ודאות בשלום ובהרמוניה.
ד"ר אורלי בלומברג-מזרחי, מומחית בזיהוי מהיר של דפוס הזוגיות.
לפנייה לכתב/ת 
