יצאנו לגלות עולם חדש במסע לסרביה

יצאנו מתוך האוהלים, אחרי לילה של שינה לתוך נוף מרגש של מים, ירוק ודממה(צילום: איה בן עזרי)

ביום השני במסע מאגמה צאלאנג' לסרביה, התעוררנו אל מול נהר הדרינה. לאט לאט התחלנו לצאת מתוך האוהלים, אחרי לילה של שינה על מזרונים בשקי השינה לתוך נוף מרגש של מים, ירוק ודממה.

כי ככה זה השקט. מצד אחד, הוא גורם לנפש שלך לנוח מכל שאון החיים שהשארת רגע לפני מאחוריך ומצד שני, הוא מעיר את כל המחשבות הרדומות, מזמן לנו תובנות שלא זכרנו שיש לנו. על החיים, על המשמעות שלהם ועל מה בכלל אנחנו עושות פה.

רוצה להצטרף למסע הבא של מאגמה צ'אלנג' לסרביה? הירשמי כאן

סיפור המסע מהעיניים של רינה

בלי שתיכננתי: מאגמה צ'אלנג' - Here I come

רגע לפני המסע: מי יודעת כיצד אחזור?

ופה, בנקודה הזו מול שמים ומים, הבנתי שהמסע שכל כך חששתי ממנו עד רגע לפני שיצאתי אליו, מתחיל כאן ועכשיו. מתחיל בין הנופים המדהימים של סרביה, שמרוב ירוק, כבר טבענו במהלך הנסיעות את המושג "50 גוונים של ירוק", כי כל גווני הירוק יפים יפים וכולם עושים נעים בעיניים ובנשמה.

נסענו בדרכי שטח מדהימות שמובילות לכפרים שיצאו ממאה אחרת(צילום: איה בן עזרי)

כשכולן כבר היו ערות, השקט הופר בקולות הצחוק והפטפוט של הבוקר. התחלנו להתארגן לקראת הנסיעה של היום בדרכי שטח מדהימות שמובילות לכפרים וליערות שכאילו יצאו ממאה אחרת.

וזה מדהים איך תוך יום וחצי, החיבור בין כולנו היה טוטאלי. וכמה שלא ניסינו להימלט מהקלישאות של קבוצת נשים שנוסעת ביחד, באיזשהו שלב פשוט הרמנו ידיים. כי למה שלא ניפול לתוך קלישאות, אם הן רק עושות לנו טוב?

(צילום: איה בן עזרי)

ראינו כמה מעט צריך כדי להיות מאושרים באמת(צילום: איה בן עזרי)

נזכרנו בערב הקודם, בשיחות ובתובנות שעלו ממנו על עצמנו, כשישבנו לאור הכוכבים וגם לאור פנסי הראש כי אם כבר מזכירים קלישאות אז אין כמו מסע של נשים לזיכוך הנפש.

וככה, תחת שמי כוכבים על שפת הנהר העצום, לא יכולנו שלא לספר מה הביא כל אחת מאיתנו למסע הזה, מעבר לרצון לצאת מאזור הנוחות שלנו, לחוות חוויה של פעם בחיים ולאפשר לעצמנו להרגיש , פשוט להרגיש, במלוא העוצמה.

באמצע היום עצרנו במטע של פטל באמצע שום מקום והתכבדנו בפרי שנקטף הרגע מהשיחים(צילום: איה בן עזרי)

האושר הוא בעיני המתבוננ(ת)

יצאנו לדרך בשיירת ג'יפים, מרגישות שאנחנו במשלחת של מאגמה שבאה לגלות עולם חדש, ובאיזשהו מובן באמת גילינו אותו - לאט אבל בטוח.

המדריכה שלנו, מיה זריהן, הייתה בג'יפ שנסע ראשון ומשם ניווטה את השיירה ביד רמה במכשיר הקשר שהפך להיות הדבר הכי חשוב עבורנו בימים האלה. "ג'יפ נוסע אחרי ג'יפ, רכב מחכה לרכב, והאחרונה שפונה שמאלה שתעדכן".

באמצע היום עצרנו במטע של פטל באמצע שום מקום והתכבדנו בפרי שנקטף הרגע מהשיחים. אנשי המקום הזמינו אותנו במאור עיניים להיכנס ולאכול וכמובן לא ויתרו על הזכות להצטלם איתנו.

שם ראינו כמה מעט צריך כדי להיות מאושרים באמת, וכמה האושר הוא באמת בעיני המתבונן, בעיקר זה המתבונן בנוף הסרבי שאי אפשר להפסיק להתלהב ממנו.

במסע הזה הבנו, שאנחנו יכולות לצחוק, ליהנות ולהרגיש גם בלי להיות תלויות באף אחד אחר. רק בנו(צילום: איה בן עזרי)

כי בחיים "הרגילים" שלנו אנחנו יכולות אולי לטפל בכולם, לדאוג לכולם ולחשוב על כולם, אבל כשאנחנו מנסות לחשוב על עצמנו, אנחנו לא תמיד מצליחות כי ככה חינכו אותנו. ככה גרמו לנו לחשוב שזה מה שאנחנו צריכות לעשות.

הכותבת היא אורחת של מסע מאגמה צ'אלנג' לסרביה

רוצה להצטרף למסע הבא של מאגמה צ'אלנג' לסרביה? הירשמי כאן