משחק המספרים: מה באמת אומרים נתוני הזכאות לבגרות
על מה מעיד המיקום הגבוה של בית ג'אן, כוכב יאיר וערים אחרות בראש רשימת הזכאים לבגרות? ד"ר לחינוך מסבירה שהחישוב של משרד החינוך לוקה בחסר, כשהוא מתעלם ממספר התלמידים הנושרים, מגודל העיר ומאופי האוכלוסייה. "אם נשפטים על פי אחוז זכאים לבגרות, עלולים לעודד לעשות את המינימום בשביל לקבל את הציונים הגבוהים ביותר"
מה עומד מאחורי הנתונים היבשים שהציג אתמול (ד') משרד החינוך, בנוגע לשיעור הזכאות לבגרות לפי יישובים? אם בכוכב יאיר אין כלל בית ספר תיכון, כיצד מדרגים אותו במעלה הרשימה, ואם בירושלים מכלילים בחישוב תלמידים חרדים וערבים שכלל לא ניגשים לבגרות - כיצד ניתן להבין את המיקום של תלמידי הבירה ביחס לערים אחרות?
במקום הראשון ברשימה נמצאת המועצה המקומית בית ג'אן עם 94.38% זכאות. בצמרת הרשימה ניתן למצוא ערים כמו גבעת שמואל, שוהם וגבעתיים, ואילו בתחתיתה נמצאים יישובים חרדיים וערביים כמו מודיעין עילית, בני ברק, ירושלים וקלנסווה.
עד כמה הנתונים מייצגים את המציאות? אחוז הזכאים לבגרות לפי משרד החינוך כולל רק את הלומדים בכיתה י"ב שמתגוררים ביישוב שנדגם, ומתעלם מעשרות אלפי תלמידים נושרים. "אם משרד החינוך היה מכניס בשקלול הזה גם את הנושרים, אחוז הזכאות בלא מעט יישובים היה יורד", מסבירה ד"ר היידי פלביאן, מרצה לתואר ראשון ושני בחינוך במכללה האקדמית אחווה.
לדבריה, "בתיכונים רבים בארץ יש לפחות כיתת שילוב אחת. מדובר בתלמידים שלא ניגשים לבגרות, אלא רק לבחינות מסוימות שאיתן הם יכולים להתמודד. למרות זאת הם נספרים כחלק מתלמידי בית הספר והופכים לחלק מהנתונים. המשמעות היא שבבתי הספר האלה אחוז הזכאות יורד".
נתוני משרד החינוך מתייחסים לזכאים לבגרות על פי יישוב בלבד - כלומר, התלמידים הזכאים לתעודת בגרות שגרים באותה עיר. כוכב יאיר למשל דורגה בשנתיים האחרונות בראש הרשימה ובשנים האחרונות נמצאת באופן קבוע בצמרת הרשימה, אלא שכלל אין ביישוב זה בית ספר תיכון. תלמידי היישוב לומדים בכפר סבא.
"אם הם לומדים בעיר אחרת, למה הם נספרים בכוכב יאיר?", תוהה פלביאן, "זה גם סוג של עיוות הנתונים". לדבריה, באופן כללי ישנו קושי להשוות בין עיר לעיר. "בעיר גדולה יש באופן הגיוני הרבה יותר תיכונים, לעומת עיר קטנה שיש בה אחד או שניים. אם יש עיר שבה 1,000 תלמידים ו-80% מהם זכאים לבגרות, ובעיר אחרת יש 100 תלמידים ואותו אחוז זכאות לבגרות – באמת אפשר להשוות ביניהן? בוודאי שלא".
היא הסבירה שמספר התלמידים שנדרש בשביל להעלות את אחוז הזכאות בעיר קטנה, נמוך בהרבה ממספר התלמידים שנדרש בשביל להעלות את הזכאות בעיר גדולה. "צריך גם להתייחס לאופי האוכלוסייה, אי אפשר להשוות עיר שיש בה עולים רבים לעומת עיר מבוססת יותר".
חרדים וערבים נבחנים בנפרד אך נכללים בחישוב הכולל
בעיריית ירושלים למשל, שמחזיקה בנתון של 42% זכאות לבגרות בלבד, מיהרו להדגיש עם פרסום הנתונים שהם כלל לא מייצגים את המציאות בשטח. "הנתונים שפרסם משרד החינוך היום אינם משקפים את המציאות בירושלים וכוללים בתוכם את תלמידי המגזר החרדי והערבי, שמרביתם לומדים במסגרות נפרדות ואינם ניגשים לבחינות הבגרות של משרד החינוך", הבהירו בעירייה. "חלק גדול מתלמידי המגזר הערבי נבחן במבחני התהוגי'ה, ולכן עם הכללתם יורד הממוצע הכולל. בנוסף, תלמידות הסמינרים החרדיים ניגשות למבחני סאלד המוכרים על ידי המדינה, אולם לא ניגשות למבחני הבגרות".
על פי העירייה, נתוני הזכאות לבגרות במגזר הממלכתי והממלכתי דתי גבוהים מהממוצע הארצי ובחמש השנים האחרונות עלה אחוז הזכאות לבגרות בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי בכ-8%, מ- 64% בתשס"ט, ל-72% בתשע"ד.
בעיה נוספת שמעלה פלביאן מתייחסת לגישה של אנשי החינוך אל בחינות הבגרות. "הרבה מאוד הורים, מורים ואנשי חינוך שופטים את תהליך ההוראה לפי הציון בבגרות. המשמעות היא שפעמים רבות הם יעודדו תלמידים לרדת מארבע לשלוש יחידות כדי לקבל ציון גבוה יותר, ואז בהתאם ממוצע הבגרויות יהיה גבוה יותר. הגישה היא שאם אני נשפטת על פי אחוז הזכאים לבגרות אני אעודד את כולם לעשות את המינימום בשביל לקבל את הציונים הגבוהים ביותר. איך אפשר להשוות את הנתונים אם בעיר אחת מעודדים לחמש יחידות לימוד במתמטיקה ובעיר אחרת מעודדים לשלוש? הרי בחמש יחידות יש יותר נכשלים".
שאלה נוספת שמעלה פלביאן מתייחסת למקצועות הלימוד: "האם אני יכולה להשוות קבוצת תלמידים שעשתה חמש יחידות באומנות וספורט לתלמידים שעשו חמש יחידות במדעים? אני לא פוסלת את האומנות והספורט, אני חושבת שזה נפלא. אבל אנחנו לא יכולים להשוות ביניהם בסטטיסטיקה באותה דרך. ואם בעיר שנרשמה בה עלייה יש כיתות קטנות? מה מספר התלמידים בכיתות? הרי אנחנו יודעים שככל שהכיתה קטנה יותר ההישגים גבוהים יותר".
לפנייה לכתב/ת 
