הליגיונר האלמוני
את הכדורעפן אלכס שפרנוביץ' אין סיכוי שתזהו ברחוב למרות שהוא הספורטאי המצליח ביותר של ישראל בחו"ל. רגע לפני שהוא פוגש את אלופת העולם, פולין, הליגיונר מספר על איך זה להיות שגריר באירופה ("חושבים שכל יום מתפוצצות פצצות בתל אביב"), ועל הנדודים ("חוויתי דברים מדהימים והקמתי משפחה")
את שחקן הכדורעף אלכס שפרנוביץ' (32, 1.90 מ') אתם כנראה לא מכירים, אבל הוא ללא צל של ספק הספורטאי הישראלי המצליח ביותר שמייצג אותנו כרגע בחו"ל. מזה עשור שפרנוביץ' משחק כדורעף ברחבי היבשת הישנה וקטף לא פחות מ-8 תארים קבוצתיים (3 אליפויות ו-5 גביעים).
האוטוביוגרפיה של שפרנוביץ' בקלות יכולה להפוך לרב מכר, ביום בו יחליט לכתוב אותה. הוא בכלל נולד באוקראינה לאב שהיה אצן בריצות קצרות (100 ו-200 מטר) ואימא שהתחרתה בקרב רב. "אימא שלי במקור בכלל מסיביר. שניהם נפגשו בתחרות, התאהבו והתחתנו". ב-1990 עלה ארצה ויחד עם המשפחה הם התמקמו ברמת גן. "גרנו באוקראינה בפרילוקי שהיא עיירה עם רוב יהודי. בתקופה שגרנו שם היו בערך 100,000 תושבים ומתוכם עלו ארצה 30,000 יהודים".
בכלל התחיל בטניס
לכדורעף הוא הגיע במקרה: "כשעלינו ארצה שיחקתי טניס עד גיל 14 והמחשבות שלי היו לכיוון הזה. נמרוד רם, המאמן האישי שלי, היה שחקן כדורעף לשעבר ויום שישי אחד הוא לקח אותי לאימון כדורעף באוניברסיטת בר אילן ומאותו רגע התאהבתי בענף".
משם הכול כבר הלך מהר וחלק לשפרנוביץ'. "שנה אחרי זה מצאתי את עצמי בנבחרת הנערים של ישראל, עברתי לגור בפנימייה במוסינזון הוד השרון והכדורעף הפך לכל חיי".
באופן חובבני?
"ממש לא. ביחידה לספורט הישגי כיוונו להגיע לאולימפיאדת אתונה 2004 אז ציוותו אותי עם טימור פטרייב ויחד זכינו בכל התחרויות בסבב הישראלי. מהר מאוד מצאנו את עצמנו מתחרים ברחבי העולם, ממש כמו ששון פייגה ואריאל הילמן עושים היום".
"לאנשים מהצד זה נראה פשוט, טיולים בעולם וכאלה. אבל זה ממש לא ככה. כשאתה ילד בן 19 וצריך לדאוג לעצמך זה לא פשוט. אחרי שנתיים התפרקנו וחזרתי לאולמות".
נווד ישראלי
בקיץ 2004 התחרתה נבחרת ישראל במוקדמות אליפות אירופה מול גרמניה. שפרנוביץ' שבדיוק שב לשחק תפס את תשומת הלב של סטליאן מוקילבסקי, המאמן של נבחרת גרמניה שהחליט להחתימו בקבוצתו, פרידריכשאפן, הנחשבת לטובה בגרמניה ואחת החזקות באירופה.
איך זה להיות שגריר ישראלי באירופה שלא ממש מחבבת אותנו בשנים האחרונות?
"זה הזוי. האירופאים חושבים שכל יום נופלות פצצות בתל אביב. אנחנו מדברים על זה כל הזמן ולפעמים יש שיחות לא פשוטות. הם פשוט לא מבינים מה קורה כאן. יצא לי להביא לארץ כמה מהם וכל החשיבה שלהם עלינו השתנתה".
"המקום היחיד שיכולנו להיתקל בו בבעיות היה במונפלייה. האולם שלנו היה בתוך שכונה מוסלמית, שאתה נכנס לשם אתה מרגיש בתוך שכם. כולם ידעו שם שאנחנו ישראלים אבל אף אחד לא עשה לנו כלום".
כבר לא ילד
את מגדלנה חברתו הצ'כית ומי שהפכה גם לאם ילדיו, פגש כששיחק במונפלייה הצרפתית. "היה לי חבר צ'כי לקבוצה שהכיר את מגדלנה דרך חברה שלו. באותה תקופה היא גם גרה בצרפת. יום אחד היא יצאה איתנו ומאותו הרגע אנחנו ביחד".
לשניים יש כבר שני ילדים, אלה בת השנתיים ויאן שנולד לפני ארבעה חודשים. למרות זאת הם עוד לא התחתנו. "זה פשוט לא יצא. דיברנו על זה לאחרונה וזה יקרה מתישהו. בישראל תמיד לחוצים על חתונה, אבל באירופה זה משהו אחר. זה לא מפריע לשנינו. יותר חשוב לגדל את הילדים".
הילדה שלך מדברת עברית?
"ניסיתי ללמד אותה ובהתחלה היא גם ידעה קצת, אבל בחודשים האחרונים היא חזרה יחד עם מגדלנה לצ'כיה כי רצינו שהלידה של יאן תהיה קרוב למשפחה שלה, אז היא שכחה. חשוב לי מאוד שהילדים שלי יידעו עברית".
בעונה החולפת שיחק שפרנוביץ' בפאוק סלוניקי היוונית. את מה שעבר שם הוא לא ישכח: "פאוק מעולם לא לקחה תואר. כשהחתימו אותי הם הבינו שיש להם אפשרות לעשות משהו מיוחד כי היו להם שחקנים טובים אבל היה חסר להם מישהו בעמדה שלי".
האווירה שם מטורפת כמו בכדורסל ובכדורגל?
"יש שלושה מועדונים גדולים ביוון, אולימפיאקוס, פנאתינייקוס ופאוק סלוניקי. בהתחלה לא היו מגיעים הרבה אוהדים. הקבוצה שלנו משחקת באולם שיכולים להיכנס אליו 9,000 צופים (אותו אולם בו הפסידה מכבי ת"א את אליפות אירופה לעודד קטש ופנאתינייקוס בשנת 2000, ב.ח), והיו מגיעים במקרה הטוב 1,000 אוהדים".
אבל אחרי שפאוק זכתה בגביע היווני דברים החלו להשתנות. "בחצי גמר הפלייאוף מול פנאתינייקוס לא היה אפשר להכניס סיכה לאולם והמנהלים בקבוצה טענו שהיו 11,000 אוהדים בכל משחק. בסוף ניצחנו 0:3 בסדרת הגמר את אולימפיאקוס שנחשבת לאלופה הנצחית והחגיגה הייתה מדהימה".
למרות החוויה ביוון, שפרנוביץ' החליט להתקרב קצת לביתו בצ'כיה וחתם לאחרונה בקבוצת וויגל מהליגה הפולנית החזקה: "רצינו להיות קרובים למשפחה אחרי שנים של נדודים. הקבוצה משחקת 70 ק"מ בלבד מהבית שלנו וזה הדבר הכי טוב שיכולתי לבקש".
"אביטל דורש מאיתנו הרבה"
כבר 14 שנים לובש שפרנוביץ' את החולצה של נבחרת ישראל הבוגרת והוא נחשב לשחקן הכי מנוסה בסגל של המאמן אביטל זלינגר. בשנים האחרונות הוא גם היה הקפטן הבלתי מעורער, אך לאחרונה הייתה תפנית בעלילה. זלינגר החליט לקחת מהקבלן בן ה-32 את סרט הקפטן והעביר אותו לאלכס אוסוקין שחקנה של הדאבליסטית, הפועל מטה אשר/עכו.
"אביטל ואני דיברנו לפני הקמפיין והוא אמר לי שהוא רוצה לעשות שינוי כי הנבחרת מתאמנת לאורך כל השנה ואני מגיע רק לחודש וחצי בקיץ, אז צריך מישהו שינווט את השחקנים ויהיה אחראי עליהם".
נפגעת מהמהלך?
"בסוף זה לא משנה כי ברגע שאנחנו עולים למגרש לכולם ברור שאני הקפטן. מאחורי הקלעים הכול עובר דרכי. דרגת הקפטן כמו שאביטל קורא לה לא מפריעה לי. זה אפילו מוריד לי קצת מהלחץ".
אז נמשיך תמיד לדשדש במסגרת הבינלאומית?
"יש דור צעיר מאוד מוכשר, בגלל זה גם הביאו את אביטל. כל מה שהחבר'ה הצעירים צריכים זה ניסיון וקצת בגרות. אני מאמין שעם אביטל זה כן יכול לקרות, אבל צריך סבלנות".
כולם מדברים על השוני בין אביטל למאמנים הקודמים. אתה יכול לשים את האצבע על השינוי?
"אביטל מקצוען עם דרישות וזה לא היה מאז שהמאמן ההולנדי עזב. היו תקופות שמונו מאמנים שלא היו דורש יותר מדי והיינו מעבירים את הזמן ומפסידים כרגיל. אביטל דרש אימונים קבועים לאורך השנה, שכר לשחקנים שלוקחים חלק בפעילות של הנבחרת, מה שלא היה עד היום. היו תקופות בעבר ששחקנים שילמו מהכיס שלהם כדי לשחק בנבחרת, בעיקר על נסיעות".
מחר (ו') ובשבת תחנוך נבחרת ישראל לראשונה את אולם הקונכייה בבאר שבע למשחקי כדורעף בינלאומיים כשתתמודד מול אלופת העולם פולין במסגרת הליגה האירופאית. "יהיה מיוחד זה בטוח. אף פעם לא שיחקנו שם ונקווה שיבוא הרבה קהל לתמוך בנו. הפולנים מגיעים בסגל חסר, אבל עדיין כזה שעל הנייר טוב מאיתנו. תהיה חוויה לכל מי שיבוא לראות את המשחקים".
לפנייה לכתב/ת 
