סוף דרכו של איש המערות שתום העין עם הזקן
"גירש" את הסובייטים ואת האמריקנים: הוא נולד למשפחה של איכרים עניים באפגניסטן, וכשאביו מת בילדותו פרנס את משפחתו. ברוב שנות חייו התגורר במערות וחי בסגפנות ומעטים זכו לפגוש אותו. זהו מולה מוחמד עומר, מנהיג הטליבאן המסתורי, שהיה מבוקש במשך עשור והיום אושר מותו לפני 3 שנים
מולה מוחמד עומר היה אחד האנשים המבוקשים ביותר בעולם במשך יותר מעשור, וגם אחד החמקמקים ביותר מכולם. אין בנמצא תמונות ברורות של מנהיג הטליבאן הגבוה ושתום העין, ורק קומץ של זרים ראו אותו. אפילו כשארגונו האיסלאמיסטי שלט באפגניסטן, מעט היה ידוע על עומר.
עוד סיפורים מרתקים בדף הפייסבוק של ynet חדשות בעולם
ממשלת אפגניסטן מסרה אתמול (יום ד') כי יש בידיה מספיק "מידע אמין" לאשר שעומר מת באפריל 2013 בפקיסטן השכנה. מעבר להודעה זו לא נמסרו ראיות שמאשרות את מות מנהיג הטליבאן. הטליבאן עצמו לא הגיב להודעת הממשלה האפגנית.
עומר ושלטון הטליבאן הופלו בסוף 2001, בעיקר הודות להפגזות אוויריות של כוחות אמריקניים לאחר שסירבו להסגיר את מנהיג אל-קאעידה אוסמה בן לאדן בעקבות פיגועי 11 בספטמבר בארצות הברית.
השמועות על מותו צצו פעמים רבות בשנים האחרונות
תומכיו של עומר אמרו שהוא תיאם את התנגדות הטליבאן לממשלה החדשה בקאבול ולכוחות נאט"ו שהוצבו באפגניסטן לאחר הפלת משטר הטליבאן. השמועות על מותו עלו וצצו מספר רב של פעמים בשנים האחרונות בקרב אנשי טליבאן וגורמי מודיעין באזור. ואפילו אם הוא עדיין היה חי באותה עת שבה טענו שהוא מת, מעורבותו המבצעית בטליבאן הייתה מוגבלת.
כיום, לוחמי הטליבאן נמצאים במתקפה והם רודפים אחר כוחות הביטחון האפגניים, שמתקשים להתמודד עם המצב במדינה מאז שכוחות נאט"ו נסוגו ממנה בשנה שעברה. אנשי הטליבאן השתלטו על כמה מחוזות מפתח ועל כמה עשרות כפרים באזורים הצפוניים, והאלימות הקשה גבתה את חייהם של אלפי אזרחים, חיילים ושוטרים וכן של לוחמי הארגון הקיצוני.
כשמספר 2 בטליבאן החל לספק "מידע מועיל"
עומר ספג מכה קשה כשמספר שתיים בטליבאן, מולה עבד א-ראני ברדר, נלכד בעיר הנמל הפקיסטנית קראצ'י בתחילת 2010 במבצע משותף לסוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית (CIA) ולסוכנות הביון הצבאית של פקיסטן (ISI). גורמים אמריקניים אמרו שברדר התחיל לספק מידע מודיעיני מועיל על מבצעי הטליבאן באפגניסטן. ברדר, שהיה מקורב מאוד לעומר, היה המפקד הצבאי הבכיר של הארגון שהיה אחראי על הקמפיין נגד כוחות ארה"ב ונאט"ו ותכנן פיגועי תופת ומתקפות טרור גדולות אחרות.
בהצהרות שפרסם מדי פעם מאז 2008, דיבר עומר בטון פייסני יותר, והורה ללוחמי הטליבאן לעצור את המנהג של עריפת ראשים של אנשים שהואשמו בריגול למען ארה"ב, וחזר על כך שממשלת טליבאן לא תהווה איום גלובלי. "אנו רוצים יחסים לגיטימיים עם מדינות העולם ואנחנו לא מהווים איום על אף אחד", נמסר בהצהרה אחת שיוחסה לעומר.
האם תהליך השלום ייפגע?
ההודעה על מותו של עומר עשויה לפגוע בתהליך השלום לאור העובדה שבתוך הארגון חלוקים בשאלה אם לקיים משא ומתן עם הממשלה האפגנית או לא. ייתכן שאת ההכרעה בשאלה זו יקבל יורשו בהנהגת הטליבאן.
מולה מוחמד עומר נולד ב-1959 או ב-1960 בכפר קטן ליד קנדהאר למשפחה של איכרים עניים. הוא איבד את אביו כשהיה צעיר, ונטל פרנסת המשפחה נפל עליו.
עומר היה אדם גדול עם זקן ארוך. הוא הפך למולה (מנהיג דתי איסלאמי) של הכפר ופתח מדרסה (בית ספר איסלאמי) לפני שהצטרף למאבק המוג'הידין בממשלה שנתמכה על ידי ברית המועצות בשנים 1992-1989. הוא נפצע ארבע פעמים בקרבות ואיבד את עינו הימנית בפגיעת רסיסים בפניו.
אחד האנשים הבודדים מחוץ לטליבאן שפגשו את עומר תיאר סצינה שמזכירה את הנוצרים הסגפנים של פעם, שחיו במערות וגזרו על עצמם לחיות בעוני מחפיר מתוך אמונה שבכך הם מתקרבים יותר ויותר לאל. במערות אלה חי עומר יחף ולבוש גלימות מרופטות שהגיעו עד מתחת לברכיו. במקום שבו הייתה עינו הימנית היה שקע ריק.
פיתח השקפת עולם בהשראת בן לאדן
עלייתו לגדולה של עומר החלה עם התסכול מהמלחמות הפנימיות בין הפלגים של המוג'הידין ("הלוחמים הקדושים"), שהביסו את הסובייטים ואז נלחמו אלה באלה בשנת 1992. לפי סיפור אחד מוכר, ב-1994 גייס עומר 30 לוחמים לטליבאן ("תלמידים של איסלאם") אחרי ששמע ששתי נערות נאנסו על ידי מפקד במוג'הידין. עם 16 רובי תקיפה בידו, תקף הארגון החדש בסיס של המוג'הידין, שחרר את הבנות, כך על פי המיתוס, ותלה את המפקד האנס מחבית דלק. "נלחמנו נגד מוסלמים שדרכיהם השתבשו. איך נוכל לשמור על שקט כשאנחנו רואים שמבצעים פשעים נגד נשים ועניים?", שאל עומר כתב פקיסטני.
כשתנועתו החלה לצבור מומנטום, עומר מצא מתגייסים חדשים רבים במדרסות לאורך הגבול עם פקיסטן. "הוא התחיל כמולה פשטוני עם שום ראיית עולם או חזון למדינה האפגנית העתידית", אמר אחמד ראשיד, מחבר רב המכר "טליבאן". "הוא התחיל בכך שהוא לא רוצה למשול במדינה, אלא רק לפטור את אפגניסטן ממצביאיה הצבאיים. הוא פיתח השקפת עולם בסיועו של אוסמה בן לאדן".
בנובמבר 1994, הטליבאן כבש את קנדהאר, העיר השנייה בגודלה באפגניסטן, ומעשיו זכו לגיבוי מצד פקיסטן השכנה. עד תחילת 1995, לוחמיו הצעירים והקיצוניים של עומר כבשו אזורים בצפון המדינה, ועד סוף השנה העיר הראט הייתה בידיהם. כיבוש הבירה קאבול נמשך שנה נוספת, ובכדי להשיג את היעד, עומר ביצע מחווה אדירה. הוא הוציא את הגלימה של הנביא מוחמד ממקדש בקנדהאר שבו שכבה בחשיכה במשך 60 שנה, נעמד על גג בניין וזכה לתשואות מצד מולות מרוצים שהתכנסו מתחתיו. התוצאה שהושגה הייתה הסכמה להכריז על ג'יהאד (מלחמת קודש מוסלמית) נגד הנשיא בורהנודין רבאני. קאבול נפלה לידי הטליבאן ב-26 בספטמבר 1996.
מנע השכלה ותעסוקה מנשים
חמש שנים מאוחר יותר, בעקבות ההפגזות האמריקניות, עזבו עומר ואנשיו את קנדהאר לקול תרועות התושבים המקומיים, שמאותו רגע היו חופשיים לבחור אם לגדל זקן או להסתירו.
במהלך ימי הגסיסה של משטר הטליבאן, אכף הארגון את פרשנותו הברוטלית לחוק השריעה. פרשנות זאת מנעה השכלה ותעסוקה מנשים וביצעה הוצאות להורג בפומבי לאנשים קטועי רגל. בכל מקרה, עומר הטיף לאנשיו להילחם עד נשימתם האחרונה.
במהלך תקופתו בשלטון, עומר עזב לעתים נדירות את מתחם מגוריו בפאתי קנדהאר. הלא-מוסלמים היחידים שעמם נפגש היו שליח האו"ם לאפגניסטן באוקטובר 2008 ושגריר סין בפקיסטן.
לפנייה לכתב/ת 
