אדום עולה: איגי וקסמן לוהטת כמו בניינטיז
במלאת 20 שנה לאלבום הבכורה "אדום", איגי וקסמן היא עדיין פרפורמרית לוהטת כמו בימי "רוקסן" העליזים. בקולה החם והמלטף ביצעה על במת הבארבי את הלהיטים כולם, עם קצת עזרה מחברים כמו מאור כהן, הבעל לשעבר חמי רודנר ואפילו עינת ארליך. שוב הניינטיז כאן, וזה נשמע מצוין
עשרים שנה אחרי ש"אדום" נולד בשיא הניינטיז, איגי וקסמן עומדת על במת הבארבי ומציעה שאולי נפעיל מאוורר כי חם לה. היא מנסה לכוון את כיוון האוויר שיגיע אליה ויהיה בלעדי ובצדק, כי היא כל כך לוהטת ואולי זה יצנן אותה קצת. קשה לתפוס את הגיל של הבחורה שעולה לבמה ועדיין נראית כאילו אנחנו ב-1994 ברוקסן, כי שום דבר - בעיקר בשירתה - לא מרמז שוקסמן חגגה זה לא מכבר 43.
גם קשה לבקר את ההופעה שלה, לרגל חגיגות יום ההולדת של אלבומה הראשון, באופן שיהיה נטול קונטקסט. כי אין מה לעשות - אנחנו עדיין סאקרים של רוק ישראלי מהניינטיז, מתרגשים כשחמי רודנר עולה איתה לבמה וכשעינת ארליך עושה לה קולות בשיר הנושא "אדום".
חרף ההודאה הזאת באשמה, חייבים להגיד כמעט באובייקטיביות מלאה שוקסמן פרפורמרית נהדרת. ליתר דיוק, נדמה שהיא מה שחסר בשנים האחרונות בנוף הישראלי - לא עוד זמרת שחושבת שלקרוע את מיתרי הגרון ולהגיע לגבוהים זה מאסט, אלא מישהי עם נמוכים מעולים, קצת צרידות רוקרית חיונית, יציבות קולית ובעיקר חן אינסופי.
בעשר ורבע היא עולה מרוגשת לבמה, שפתיה משוחות כמובן באדום, חולצת הפרנזים חושפת את הקעקועים מפעם. החלק הראשון של ההופעה הוא כולו אדום - 12 השירים של האלבום, באותו הסדר ובעיבודים שנאמנים למקור. אחרי הכל, מי שהפיק את ההופעה הוא רם אוריון, שהפיק את המופע המקורי, ומשתף איתה פעולה יותר משני עשורים.
היא פותחת ב"אישה כפויה", שהלחין חמי רודנר. על הקשר בין השניים לא צריך להכביר מילים כמובן, ובכל זאת אולי נעשה זאת בהמשך. "כמו רוח כל העולם סוגד להבל פיה", ולפחות בשעה וחצי הקרובות הקהל בבארבי באמת קצת יסגוד לה. בני גילה שעוד זוכרים את ההופעות שלה כשהיתה דמות כמעט מיתולוגית, לצד הילדים הקטנים שלהם ובני עשרים פלוס שפספסו את הרוקנרול הישראלי הזה בזמנו, ובכל זאת נלהבים להתרפק עליו.
עוד ביקורות הופעות בערוץ המוזיקה של ynet:
גלוריה גיינור בישראל: אגדת דיסקו חיה
ז'ילברטו ז'יל וקייטנו ולוסו בהופעה: נפלאים
ההופעה של כריס בראון: מנת היפ-הופ מדויקת
באתי, נדלקתי: פסטיבל "Tomorrowland"
המילים שלה, הלחן של שרון הולצמן (שאחראי לחלק נכבד מהלחנים שלה וזכה לתודה בהמשך ההופעה), הביצוע שלה אותנטי וזהה לפעם והחום רק התגבר. "איזו כוסית", צועק לה אסף אטדגי מהקהל ובצירוף מקרים השיר הבר הוא "מאוד פרוע", שלא נצטט אותו בפלטפורמה זו. אחרי ארבעה שירים מגיע התור של האורח שלא היה עובר שום בדיקה בשדה התעופה עם הכובד של המטען הרגשי שהוא נושא עמו. חמי רודנר, ברור.
המוזיקאי המחונן, שהפיק את "אדום" והלחין חלק ניכר משיריו כשהוא ומושא הכתבה הזאת היו האייטם הזוגי הכי חם בארץ - היה תוספת הכרחית להופעה. לא כי וקסמן לא היתה מסתדרת בלעדיו, אלא כי הדינמיקה ביניהם על הבמה והניסיון לפרש אותה מלמטה היו נכס עבורם בליל אמש. היא קצת מתבלבלת בסדר השירים, יוצאת מזה בחינניות ומפזרת קסם מאוד ארצי אך מסתורי כל הזמן.
"תהרוג אותי לאט" הוא הראשון מבין השלושה שהם מבצעים. הוא כל הזמן מסתכל עליה, מסמן לה שהיא מעולה וגם מחפש אישור בעצמו. כל מילה בשיר נכרכת בטבעיות בסיפור הפרטי שלהם, שהחל בסערה ונגמר בגירושין: "תבטיח תמיד שתאהב", ככה הוא מתחיל, ומסתיים ב"יום אחד אולי תהיה לבד תהרוג אותי לאט".
היא טובה ברוק, אך לא פוסחת על מה שהיא מגדירה כבלדות שלה. "אין לי מה לומר לך", היא שרה בביצוע מלא כנות ונותנת לקהל להשלים את רוב המילים, והוא קופץ על האופציה. כבר אמרנו שהיא נשמעת בדיוק כמו לפני עשרים שנה? אבל עברו עשרים שנה. כשהיא מציגה את הסקסופוניסט ואיש הגיטרה האקוסטית אמיר וינצ'י, נשמעת צרחה של בחורה מקהל. מסתבר שזאת בתו, והקהל מתבדח וצועק "אבא, תעשה לי אח".
גם איגי מודעת לשנים וברשימת התודות לא שוכחת את הסבתא שנשארה לעשות בייביסיטר ללילי הקטנה. אחרי הכל, גם בעלה הנוכחי עתי שולברג הגיע לפרגן ולזמזם.
אחר כך יש את "תישא אותי לאישה", וכל הקהל מתחנן "בבקשה". "סוף הטיול" מסמן גם את סוף החלק הראשון שהיה על טהרת האדום.
את החלק השני פותח "לא מחכה יותר לדוור" הקאלטי. "אפשר כבר לעצום עיניים" ולהאמין שאנחנו אי שם בשלהי שנות התשעים, ובאמת הבארבי אתמול היווה איזשהו מפלט ומזור לגעגועים לעיר אחרת (ונטולת חפירות של הרכבת הקלה). ואז מגיע עוד אחד מעמודי התווך של "אז", מאור כהן, שהסתובב עם וקסמן מאז גיל העשרה.
גם אחרי כמעט שני עשורים, ואולי בגלל תהפוכות חייהם, השיר הזה הוא שיא הרגש. השיר החותם הוא "מילווקי" הכייפי, שמוכיח גם הוא שיכול להיות שהיא לא זמרת של המון להיטים, אבל יש לה אחלה של רפרטואר. וההדרן? אלא מה, אדום. בנימה אקטואלית, אולי החום יעבור, ויהיה אפשרי לנשום.
