דג זהב: סיפורו של מרדי פיש
הוא היה על פסגת העולם, ניצח את פדרר ובשיאו דורג שביעי - עד שהתחיל לסבול מהפרעות בקצב הלב, שבמהרה הפכו להתקפי חרדה ודיכאון. בסופו של דבר מרדי פיש נותר מצולק והפסיק לשחק טניס. בשבוע שעבר, כשהוא מחוץ לאלפייה הראשונה, הודיע על פרישה. עכשיו הוא עורך סבב משחקי פרידה מקהל האמריקאי, רגע לפני שתולה את המחבט ויורד מהבמה לתמיד
מרדי פיש תמיד היה טניסאי כישרוני, אבל אף פעם לא כזה שאיים באמת לפרק או למוסס את המונפול של רוג'ר פדרר, נובאק ג'וקוביץ' ורפאל נדאל. עם זאת, ביום בהיר אחד בחודש מרץ בשנת 2008, גם פדרר שמע ממנו. הקרחון, אז במקום הראשון בעולם, פגש אותו כמדורג 98 בחצי הגמר באינדיאן וולס - וראה את האמריקאי היהודי מטפס לו על הגב בדרך לרקיע השביעי.
עד אותה תחרות פיש, אז בן 27 (לא ממש נער שעתידו לפניו), נהג לדשדש בטורנירים זניחים וצ'לנג'רים. כשהוא ראה את פדרר מול העיניים הכל התחבר לו. זה נגמר ב-3:6, 2:6 מפתיע, אבל לא לגמרי לא צפוי. עד המשחק הזה אפילו ניקולאי דוידנקו ודויד נלבדיאן, שני טניסאי טופ 10, לא יכלו לעוצמות של פיש והודחו אחרי שפגשו אותו.
ב-2004 הוא דורג במקום ה-17 בעולם, אלא שמאז לא באמת הצליח להתרומם ונשאר באזור החיוג של הטופ 20. לא רע, אבל גם לא מצויין. זה היה נכון עד אותו ניצחון סנסציוני, שגרם לאלה שעוד האמינו בו לחשוב שהוא אכן עשוי מהחומרים מהם עשויים טניסאים גדולים באמת. "זה היה יום מוזר, כזה שהכל נכנס לי בו", ניסה לעכל אז את מה שחולל. "עד לנקודה האחרונה לא רציית לחשוב על ניצחון, אבל כשהכיתי את החבטה האחרונה התחלתי לקלוט איזה הישג עשיתי".
תפנית כואבת
פיש הניח באותו יום את היסודות על קריירה יפה שהובילה אותו עד למקום השביעי בעולם. בשבוע שעבר, ממעמקי המקום ה-1035 בעולם, הוא הודיע על סיומה עם ציוץ בטוויטר שלא הימם אף אחד, לא הפיל איש מהכיסא ולא הוריד לאף חובב טניס דמעות מהעיניים. הסיבה: התקפי דיכאון וחרדה מהם סבל בדיוק כשהיה על פסגת ההר. בסופו של דבר הם גם אלה שסימנו לו את הדרך למטה באיטיות רווית ייסורים וקשיים, ולתמיד.
זה לא קרה משום מקום. ב-2012, רגע לפני משחק גביע דייויס של ארה"ב, החל לסבול מהפרעה בקצב הלב. הוא עבר הליך רפואי שהיה אמור לאפשר לו המשך קריירה שקט ונטול כאבים ומטרדים, אבל זה לא ממש קרה.
הבעיה הלבבית התחלפה בכאבים נפשיים. פיש לא הצליח להתגבר על פסק הזמן הכפוי שלקח והחל לסבול מדיכאון קיצוני, לא משהו שאפשר לחיות איתו כשאתה שחקן טניס שנדרש למסעות ארוכים בעולם, לבדך. הרגלי האכילה שלו נפגעו, זמני השינה התקצרו. חייו קיבלו תפנית ששינתה את חייו ופגעה בו אנושות, וכך גם בסיכויים שלו להצליח לשרוד את הסבב התובעני במקומות בהם היה לפני המקרה. העיסוק בגולף היה כמו תרפיה עבורו, אבל גם הוא לא הצליח להשכיח ממנו את הייסורים.
כשנה מאז, פיש לא הרים ידיים באשר לאפשרות שיחזור למגרשים. הוא דורג 27 בתחילת 2013, אך הלך ודעך מאז. חצי שנה אחר-כך הוא כבר מצא את עצמו במקום ה-42. עד שהגיעה אליפות ארה"ב הפתוחה, וגרמה לו להבין שברמות הגבוהות באמת של הטניס המקצועני הוא לא יוכל להמשיך. שההתקפים חזקים ממנו וגדולים עליו.
בסיבוב השלישי של אותה תחרות חווה פיש משחק טראומתי. פיש עלה למגרש למפגש מול ירקו ניימינן הפיני ונתן פייט, שלא החזיק מעמד זמן רב מדי. במצב של 3:2, 6:7 (3), 7:5 לרעתו הוא פרש. בנקודה הזאת גם החליט שהוא צריך להפסיק עם הטניס, ולא לשבוע או שבועיים, אלא לתקופה ממושכת יותר. החליט – וביצע. מכאן והלאה ההידרדרות בדירוג הייתה בלי נמנעת, והציבה אותו כעבור זמן לא רב אי שם במקום ה-369 בעולם.
מאבק יומיומי
באוגוסט שעבר התראיין בהרחבה ל-USA TODAY, סיפר על התלאות שעבר במהלך כל השנה האחרונה וחשף טפח ממערבולת הרגשות שחווה. בין השורות לא היה לו קשה להודות שלקח לו זמן להשלים סופית עם המחשבה כי לא ישחק טניס יותר. "אני רוצה לשחק שוב. רק לא יודע אם אהיה מסוגל", אמר אז בגילוי לב. "אני עדיין במאבק יומיומי".
הוא לא היה מסוגל. ניסיונות הקאמבק המועטים בצ'לנג'ר בדאלאס ובתחרות באינדיאן וולס (שבו היה יכול לשחק בגלל הדירוג המוגן שלו בטורניר) הסתיימו בלא כלום. פיש נכנע סופית לחרדות, שעצרו לו את החיים ובמובן מסוים הרסו לו את הקריירה. בכתבה שפורסמה עליו הסתבר שהן פגשו אותו גם מחוץ למגרש. אחד ההתקפים היה חמור במיוחד, והתרחש, לרוע מזלו ובאופן מצמרר למדי, במהלך טיסה לאחר משחק מול רוג'ר פדרר באליפות ארה"ב פתוחה. ברגע שהמטוס המריא וגלגליו ניתקו מגע עם הקרקע, הפאניקה השתלטה עליו. "מזל שאשתי הייתה שם", הודה בראיון. "היא קפצה ואמרה שאנחנו צריכים לרדת מהמטוס עכשיו. זה היה די מביך". בסוף הזוג נאלץ לשכור מטוס פרטי. כשפיש חזר הביתה, הוא לא יכול היה לצאת ממנו במשך שלושה חודשים: "הייתי מקבל התקף חרדה כל חצי שעה. זה לא הפסיק. זאת הייתה התקופה הגרועה ביותר שלי".
בטורניר ה-ATP באטלנטה שנפתח בתחילת השבוע פיש, שכבר הודיע כי יתלה את המחבט מיד אחרי אליפות ארה"ב הפתוחה, התחיל בסיבוב הפרידה. דודי סלע היה זה שהתכבד להדיח אותו כבר בסיבוב הראשון של התחרות, אבל מבחינת האמריקאי זאת הייתה רק עוד אבן שירדה מהלב. רגע לפני שהוא יגיד שלום לאוהדים גם בסינסינטי. "היה קשה לחזור אחרי מנוחה ממושכת", אמר אחר-כך. "אבל מה שטוב זה שנשארו לי רק עוד שני טורנירים. יהיה נחמד להגיע לאליפות ארה"ב ולהיפרד מהטניס כשאני משוחרר, כמו שעשה סמפראס".
כשאנדי רודיק (לשעבר במקום הראשון בעולם ואלוף היו.אס.אופן) שמע שפיש קורא לו כדי לחבור אליו לסבב ההופעות האחרון - הוא נרתם למשימה בלי לחשוב פעמיים. "אם אוכל לעזור לו אפילו במעט במהלך השבוע הקרוב אהיה מאוד מרוצה", אמר רודיק. "יש לנו היסטוריה ארוכה יחד. זה משהו שחלמתי לעשות". במשחק היחידים של פיש מול סלע רודיק נחלץ לעזרתו של החבר גם בזמן אמת מהיציע, כשהציע לו את הגרביים שלו לאחר שאלה של פיש היו ספוגות מזיעה. בסיפתח של טורניר הזוגות הם רשמו ניצחון מרשים על ג'ונתן מארי וין-סון לו בשתי מערכות, אבל בסיבוב השלישי הפסידו 6:2, 7:5 לבוטוראץ' וסיטאק.
בראיון המדובר הודה: לולא הבעיות הבריאותיות והנפשיות מהן סבלתי, עוד הייתי משחק טניס. בקרוב, כשפיש כבר לא יהיה חלק ממנו, נוכל להתחיל לדמיין לאיזה גבהים היה יכול להגיע אם התקפי החרדה היו מדלגים מעליו. בינתיים אפשר פשוט להגיד שלום לטניסאי נהדר, ולאחל לו שיהיה בריא.
לפנייה לכתב/ת 
