המאדאם של תל אביב: "המשטרה מנסה להתנקם בי"
עינת הראל, שמואשמת בהעלמת מס של 47.5 מיליון שקל, מספרת לראשונה על חייה הקשים, הגירושים שהובילו אותה למעגל הזנות מבחירה והישיבה בכלא, ודוחה את המיוחס לה. "היו מגיעים למכון הליווי עורכי דין, רופאים, אנשי טלוויזיה, שחקנים, אפילו שוטרים על אזרחי", היא מתארת. הראיון המלא - מחר ב"ידיעות אחרונות"
כבר יותר מ־15 שנה שעינת הראל מנהלת יחסי אהבה־שנאה עם המשטרה. אבל שום דבר לא הכין את מי שזכתה בתקשורת לכינוי "המאדאם של תל אביב" לכתב האישום החמור שהוגש נגדה בשבוע שעבר, המייחס לה הפעלה וניהול של שלושה בתי בושת בבנייני מגורים שונים בעיר, סרסרות למעשי זנות והשמטת הכנסות בגובה מסחרר של 47.5 מיליון שקל בשמונה השנים האחרונות. "אין לי שום קשר לסכומים האלה. לא היה לי, והלוואי שיהיה לי", היא מפטירה. "כל התיק הזה מנופח. כך עובדת לצערנו משטרת ישראל. מסמנים מטרה ואז תוקפים".
הראל בת ה-50 נכנסה למעגל הזנות בגיל 29, מבחירה, אחרי גירושים קשים מאדם עשיר מאוד. במשך שנים הפכה למייצגת של הנשים במעגל הזנות, ולטענתה זו גם הסיבה לכך שהיא סומנה על ידי המשטרה. "אני בלטתי, אני נאבקתי במשטרה כל השנים. התחלתי את התהליך הזה של המלחמה נגד סגירת המקומות (בתי הבושת – ש"מ). אני הפכתי להיות מעין נציגה ואחראית עליהן. אחת ששימשה להן פה הן בארגון העבודה והן בהליכים בכיוון של מיסוד הנושא", היא אומרת. "הם מנסים לנקום בי, כי אני לימדתי את הבנות לא לפחד מהמשטרה ולעמוד בתוקף על זכויותיהן. 'שוטר לא יכול להשפיל אותך, לאיים עלייך במעצר, או לאיים שייקחו ממך את הילדים' – כי זאת השיטה שלהם: להפחיד. והבנות למדו לענות להם".
במהלך תקופת עבודתה הראל נעצרה, למדה להכיר את העולם המשטרתי וגם קיבלה את הכינוי "תפוזינה" בשל צבע שיערה. לדבריה, "היו מגיעים למכון הליווי עורכי דין, רופאים, אנשי טלוויזיה, שחקנים, אפילו שוטרים על אזרחי". על הלקוחות היא אומרת ש"רובם לא מחפשים סקס, או באים כי רע להם בבית. רוב אלה שבאים זה לא כי חסר להם סקס, אלא כדי לדבר, לקבל מילה טובה".
התפישה לגבי עולם הזנות רחוקה מאוד מהמציאות, מתארת הראל. "עבריינים לא מתעסקים בשטח הזה. שום משפחת פשע לא נמצאת ולא התעסקה בעולם הזנות, כי אין בזה כסף. רמת ההוצאות כל כך גבוהה שזה לא משתלם. יש גברים שמנהלים ומפעילים, ויש נשים.
אין לזה חוקים. את בעצמך יכולה מחר לקחת דירה, להפוך אותה לבית בושת, לשים מודעה או לפרסם באינטרנט. הסיכון היחיד שלך בשטח זאת המשטרה. בחיים לא היו עבריינים. זנות בשבילם זה לכלוך. כל חודש צריך להשקיע בפרסום בין 30 ל־60 אלף שקל".
הראיון המלא יתפרסם מחר במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
