גם אתם יכולים להיות שותפים בחקר החלל
כשמדברים על חכמת המונים מתייחסים לאנושות כמין מחשב ענק, המסוגל לפתור בעיות מתמטיות או למפות את החלל. כיצד מארגנים מידע שמפיקים אלפי אנשים, והופכים אותו לכוח המסוגל לנצח בשחמט את אלוף העולם?
בטור הקודם סיפרתי על הפולימאת' ; ניסוי אינטרנטי מעניין שהכיל בעיה מתמטית שהעלה המתמטיקאי טים גוארס לפורום שלו. גוארס לא העלה בדעתו שהוא עומד בפני אחד השבועות המרתקים בחייו. כ-27 איש כתבו למעלה מ-800 פוסטים ופתרו לבסוף, בשיתוף פעולה, את התעלומה. ומה שמעניין, לא כולם היו מדענים עם תעודות. אחד הדברים המיוחדים בניסוי הזה היה השבירה של ההבדלים המקצועיים בין אנשים.
טורים נוספים של ד"ר אושי שהם-קראוס :
- רשות לשוויון: הדרך לפתרון הבעיות בקפיטליזם
- "השטן הניאו ליברלי" - יש בכלל דבר כזה?
- זהירות: כשהיד חופשית והמדינה מופרטת
>> רוצים להתעדכן בחדשות הכלכלה והצרכנות? הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו
בניסוי הפולימאת' השתתפו גם מתמטיקאיים מקצועיים; אבל היו שם גם מורים למתמטיקה מתיכון ואולי גם נערים מבריקים, או "סתם" אנשי אשכולות שמתעניינים ויודעים לא מעט. וזה בדיוק העניין; האינטרנט מאפשר לנו לאסוף ידע ברמות שונות ומסוגים שונים בלי קשר למעמד הפורמלי שלנו.
זה נכון בקשר לאנשי אקדמיה ולאנשים שלא למדו בה, ונכון ביחס לאלופי שחמט ו"סתם" שחקנים. כנראה שביחד אנחנו יותר טובים מאשר בנפרד. בטורים הקרובים נראה את זה באמצעות לימוד תחום שנקרא "חכמת המונים". זהו שם כללי מאוד (ודי פופולארי) שמתאר תחום מאוד רחב.
חכמת המונים כוללת דיונים באנושות כולה כמעין מגה-מחשב, אבל גם עוסקת במבנים פשוטים לניצול העזרה של ההמון במחקר. בטור הזה ובבאים נסקור אופנים וטכניקות שיאפשרו לנו להיעזר בהמון לצורך קידום פרויקט לימודי מחקרי. אנחנו עושים את זה באמצעות עיון משותף בספרו של מייקל נילסן Reinventing Discovery – The New Era for Networked Science. נתחיל בקטנה.
גם אני מדען?
פרויקט גלקסי זו הוא פרויקט המאפשר לכל אחד מאיתנו להיות שותף במיפוי החלל ובגילוי מדעי. ולא, לא צריך להיות מקצוען. בפרוייקט משתתפים כ-200 אלף מתנדבים שמסייעים לאסטרונומים מקצועיים למיין ולנתח תמונות של גלקסיות שונות. מדובר באלפי תמונות מרהיבות שמצולמות באופן אוטומטי על ידי טלסקופים. מה שמיוחד הוא שאת התמונות שאתה רואה, לא ראה איש לפניך.
התפקיד של המתנדב הוא לענות על כמה שאלות קבועות בקשר לתמונות שבהן הוא צופה, ובכך לסייע לעבודה אדירה של קיטלוג. זה מבצע ענק וכנראה מעניין להשתתף בו, אבל התרומה שלנו כאן כ"לא מדענים" די צנועה. האם אנחנו משתפים בידע שלנו? לא ממש. אנחנו מתפקדים כמעין עוזרי הוראה צנועים.
אבל יש פרויקטים שנותנים לנו יותר. אחד החידושים של חברת אפל יחייב אתכם לירוק לתוך מיכל קטן. אפל מסייעת לפתח אפליקציות שיבדקו משתנים בריאותיים שונים בחיים של משתמשי הסמרטפונים שלה. באמצעות משלוח דגימת די אן אי והורדת אפליקציה, יוכל הסמרטפון לנתח חלק מההתנהגות היום יומית שלך ולשלוח את הנתונים למרכזי ניתוח ועיבוד מידע.
אחת המטרות; זיהוי סוגים שונים של חולי פרקינסון ונסיון להבין את מקור ההבדלים בין החולים. באופן כזה יכולות אוכלוסיות אדירות; מליונים ומליארדים להפוך לא רק לעוזרי הוראה, אלא לחלק ממחקרים מדעיים ממשיים. אבל משהו חסר פה. איסוף פידבקים ממליונים נראה כמו מבצע הזוי. נשאלת השאלה, איך אפשר לאסוף אלפי התייחסויות של אנשים ולייצר מהם גוף ידע שימושי?
אנחנו אוכלים מה שאסור, מסמסים תוך כדי נהיגה, ולא חוסכים לפנסיה. צפו בהרצאה של פרופ' דן אריאלי, מומחה בכלכלה התנהגותית (כתבת ארכיון)
התעלומה המדעית השבועית
בואו נניח שאני מבקש להיעזר באלפי הקוראים של הטור הזה כדי לפתור ביחד בעיה מדעית. אני פונה אליכם הקורא והקוראת ומבקש מכם לכתוב לי בטוקבק רעיונות לפתרון, חלקי רעיונות, אסטרטגיות ובעצם כל מה שנראה לכם. אני מציע ומקווה שתקראו זה את תגובותיו של זו ותוכלו להתייחס אחד לשניה, כדי לבנות ביחד אסטרטגיית פתרון; כזו שנובעת מנסיוננו כולנו. אני מאמין שנוכל לייצר מגה-שיחה ולהתקדם יפה. נניח שהניסוי מצליח ואני מקבל חמש מאות עד אלף טוקבקים והתיחסויות.
האם זו אכן הצלחה? האם נעשתה כאן באמת עבודה של חשיבה משותפת או שיש כאן פשוט רשימת רעיונות? קשה לי להאמין שאתם המגיבים הייתם טורחים לעבור ביסודיות על אלף טוקבקים, ומתייחסים אליהם באופן שיטתי. בסופו של דבר הייתי עומד מול אוסף של חלקי רעיונות שאינם קשורים זה לזה ואינם לא קוהרנטיים ולא חדשניים. דבר כזה כמעט התרחש במשחק השח הידוע של קספרוב מול נבחרת העולם. אבל רק כמעט.
כל העולם נגד קספרוב
ב-1999 התקיים ניסוי סוציולוגי אינטרנטי מיוחד. גרי קספרוב, אלוף העולם בשח, ניהל משחק שח פתוח מול נבחרת העולם. כן, מול נבחרת פתוחה לכל מי שרק ירצה להשתתף בה. המשחק היה מרתק. קספרוב כינה אותו משחק השח המרתק ביותר בעולם. אחרי 62 מהלכים מורכבים, נכנעה נבחרת העולם. קספרוב ניצח.
אבל איך מתארגנת נבחרת כל העולם? איך היא פועלת, אפילו ברמה הטכנית ביותר, כדי להפיק אירוע מחשבתי משותף? חברת מייקרוסופט, מארגנת האירוע, דאגה לפורום אינטרנטי למשתתפים. היא גם מינתה לנבחרת העולם ארבעה מקצועני שח שייעצו לנבחרת. המחשבה היתה שתיווצר שיחה, יועלו רעיונות ואסטרטגיות ובסופו של דבר, לאחר הצבעה, יוחלט על המהלך הבא נגד קספרוב.
מי היו המשתתפים? ובכן, מסקירת הפוסטים עם הרעיונות שהועלו לפורום, ברור שהיה כאן גיוון אדיר. החל מעצות ברמה נמוכה ועד עצות ששיקפו חוסר היכרות עם חוקי המשחק. אבל היו גם אנשים שהיה להם מה להגיד והם פעלו, גם הם, בפורום. בהדרגה הצטרפו שחקני שח רציניים יותר והתחילו לייעץ לנבחרת, אלא שהשחקנים האלה התעלמו מהמתרחש בפורום של האנשים "הפשוטים". אבל אלופת שח צעירה ובולטת בשם אירינה קראש (אז בת 15) נהגה להתעמק בפורום ה"פשוטים".
היא קראה את כל הפוסטים בפורום, ניפתה את ההצעות האסטרטגיות הטובות, וצרפה להן הסברים תיאורטיים. לאט לאט נוצרה סביבה תת קבוצה, של שחקנים חובבים מצטיינים. ביחד עם חברה בשם SMART CHESS, היא בנתה עץ משחק וניתחה אותו. חשיבותה הלכה וגדלה. קראש העידה על עצמה שנעזרה בכמה מקורות, החל בקבוצת השחמטאים המצטיינים המתבדלים, אבל לא מעט חומרים טובים למחשבה נלקחו מהפורום ההמוני.
במשך הזמן הפכה קראש לציר מרכזי של מאמץ מאורגן לנצח. היא הפכה למתאמת של נבחרת העולם. היא הבינה בצורה הטובה ביותר מה הולך והכירה את כל ההצעות. בלעדיה, לא היתה שורדת הנבחרת שישים ושניים מהלכים מול קספרוב.
מסקנות?
לימוד המוני או איסוף ידע של ההמון אינו תהליך פשוט, אבל טכניקות פשוטות של ארגון ומודלים שונים של תגמול יכולים לייעל אותו בהחלט. כאן פגשנו את דמותו של ה- COORDINATOR; המתאם. בשבוע הבא נכיר טכניקות נוספות.
ד"ר אושי שהם קראוס הוא מומחה לפילוסופיה של הכלכלה. מעביר הרצאות וסדנאות לקהל פרטי ולחברות. מוזמנים ולהאזין לתכנית הרדיו "הויקיפדים - בעקבות הזהב הדיגיטלי" , המשודרת בימי רביעי ב-12:05, ברשת א' של קול ישראל.
לפנייה לכתב/ת 
