אריות הירדן: הכירו את לוחמות צה"ל החדשות
היסטוריה בגבול עם ירדן בבקעה: החיילות הראשונות של גדוד החי"ר החדש תופסות אחריות על הגזרה. עם לאה המא"גיסטית מצרפת וחיילות שמשאירות אבק לחיילים, בונים שם מסורת חדשה. ולמה מקצצים את הריבה?
גזרת הגבול עם ירדן בבקעה, שנחשבת לאזור שקט יחסית מבחינת אירועים ביטחוניים, רושמת בימים אלה היסטוריה קטנה, כאשר לראשונה יהיו אחראיות לוחמות חי"ר חדשות בצבא על הגזרה. מדובר בחיילות הראשונות של גדוד החי"ר קל "אריות הירדן", שסיימו בשבועות האחרונים את הכשרת הרובאי 07 שלהן כלוחמות, ותופסות אחריות על הגזרה שתהיה קבועה עבור הגדוד - בדומה לגדוד המעורב הראשון בצבא, "קרקל", האחראי על גבול מצרים.
גדוד מעורב שלישי צפוי לקום בשנה הקרובה עבור גזרת הערבה בגבול המזרחי של ישראל, והוא ייקרא ככל הנראה "ברדלס". בינתיים, בגזרת הבקעה החליפו הלוחמות החדשות את לוחמי המילואים של גדוד השריון, שחבריהם הותקלו רק לפני כחודש במחסום בקעות על-ידי מחבל שפתח עליהם באש מקרוב - וחיסלו אותו.
"הגדוד מכיל כבר מפקדות וקצינות שהגיעו אלינו מקרקל", הסביר ל-ynet המג"ד הראשון של אריות הירדן, סגן אלוף שי פנסו, שהודה כי המחזור הראשון כלל עד כה אחוז נשר גבוה מדי (16%) לעומת הממוצע הצבאי: "אנשים שבאים לחי"ר ניזונים מהאינטרנט לפני שהם באים, אבל החיים בטירונות קשים יותר מביוטיוב. בנוסף, סיבות בריאותיות גרמו לחיילים לנשור. אנחנו מייעדים את החיילים בגדוד לייעוד שלהם, לכן לא נעשה מסע כומתה של 70 או 90 ק"מ אלא של 35 ק"מ וזה מספיק. נעשה פחות ריצות אלונקות עם אפודים ונקפיד על תזונה נכונה לחיילות עם יותר גבינות וסידן ופחות שוקולד או ריבה".
פנסו, בוגר חטיבת הנח"ל, מספר כי "ללוחמות יש יותר מוטיבציה להוכיח את עצמן מאשר ללוחמים, והן קולעות טוב יותר במטווחים ובתרגילים מהסיבה הפשוטה: יש להן יכולת ריכוז גבוהה יותר ומשמעת עצמית טובה יותר בכיוון הנשק".
לדברי המג"ד, למרות השקט היחסי אל מול האיומים מעיירות בגזרה כמו טובאס ותייסיר, או מערים עוינות שכנות כשכם וג'נין, באימון ההקמה של היחידה נערכו גם לתרחישים אחרים: "תרחיש הייחוס שלנו הוא התגברות של קבוצות קיצוניות שיגיעו אלינו מהגבול עם ירדן, אבל זה עדיין לא נראה באופק בגלל חוזקו של הצבא הירדני".
מפקד הפלוגה הראשון בגדוד, סרן אביה הילל, הוא יוצא סיירת גולני. לדבריו, "אין הבדל בין לוחם ללוחמת, יש פה לוחמות שאם תשים בצנחנים או בגולני לא תרגיש בהבדל. יש לנו לוחמות שעקפו לוחמים מחטיבת כפיר בתחרות כושר".
שניים מפקודיו של אביה הם לוחמת ולוחם, חיילים בודדים שעלו בנפרד מצרפת. הלוחמת היא רב"טית לאה דרמון, מהמא"גיסטיות הבודדות בצה"ל: "מההתחלה רציתי להיות לוחמת, כדי להגן על המדינה שלי ולתרום בשירות משמעותי. ההורים בפריז מפחדים אבל אני בקשר איתם ולא חוששת".
לאה התאהבה כבר בימים הראשונים שלה בצבא במקלע המיתולוגי של צה"ל, המא"ג, והיא ביקשה וקיבל אותו ממפקדיה: "מאז אני צמודה למא"ג ותמיד הוא עליי, אפילו לכל אורך מסע הכומתה הוא לא ירד ממני לרגע. מספר 2 שלי בחוליית המאג הוא לוחם והוא לא עוזב אותי ואני לא אותו". חברה לפלוגה, רב"ט אלי מימון שעלה ממרסיי, אומר: "הציעו לי ללכת לגיבוש צנחנים אבל סירבתי כי רציתי משהו מיוחד. עליתי לארץ מתוך ציונות, ולקח לי 4 שנים לקבל אזרחות, לכן התגייסתי בגיל 21. יש אצלנו לוחמות שטובות יותר מהלוחמים. לאה היא קלעית מטורפת וכולם סומכים עליה".
לפנייה לכתב/ת 
