בתי"ס וכספומטים. מחנה הפליטים שהפך לעיר

עיר הומה. מחנה הפליטים הסורים זעתרי בירדן(צילום: AP)

הפריחו את השממה מהסיבות הלא נכונות: לפני שלוש שנים היה כאן מדבר שומם, אבל כיום מדובר במחנה הפליטים הסורים הגדול ביותר במזרח התיכון שהלך והפך ממחנה אוהלים לעיר הומה ככל עיר אחרת בעולם.

עוד סיפורים מרתקים בדף הפייסבוק של ynet חדשות בעולם

במחנה שמנוהל על ידי האו"ם מתכננים להקים מערכות מים וביוב ותחנת כוח סולארית בשווי 20 מיליון דולר - ואפילו כספומטים לטובת הפליטים. למרות התוכניות, המציאות הקשה עבור 81 אלף הגולים שמתגוררים במחנה הפליטים זעתרי בירדן היא שהסכסוך בביתם, שנמצא בשנתו החמישית, לא הולך להיגמר בתקופה הקרובה. 

הזדמנות לעשרות ילדות לשחק כדורגל(צילום: AP)

עוזבי המחנה: "אנחנו לא רצויים כאן"

אולם עשרות פליטים אחרים עוזבים מדי שבוע את מחנה הפליטים בחזרה לסוריה. לדבריהם, עדיף להסתכן במוות מאשר לחיות במקום שבו אינם רצויים, במחנה שבו יש מעט עבודות ושליש מהילדים לא הולכים לבית הספר ולאלפי צעירים אין סיכוי ללמוד סחר.

"ככל שחולף הזמן אנחנו יכולים להתמודד עם התשתיות", אמר ראש המחנה הוביג אטיימזיאן, נכדם של פליטים ארמנים שנעקר מביתו כילד במהלך מלחמת האזרחים בלבנון. עם זאת, הוא רחוק מלהיות בטוח מכך שמספיק נעשה כדי להציל את הדור שגדל במחנה הפליטים.

(צילום: AP)

חושבים לטווח הארוך ומקימים מערכות מים

סוכנויות סיוע בינלאומיות צמצמו את הפעילות שלהן על רקע היעדר חמור של משאבים, ורק ביום שישי האחרון הן הודיעו על קיצוצים נוספים בתקציב שלהן. פליטים שמתגוררים בערים ירדניות יתמודדו בקרוב עם הבחירה הקשה: לעבור לגור במחנה פליטים שבו המחייה זולה יותר - כרגע רק מחנה אזרק מקבל פליטים חדשים - או לשוב לסוריה.

יום ההולדת השלישי להקמת מחנה זעתרי, שצוין בשבוע האחרון, והפיכתו ממחנה אוהלים לעיר מסמלים את הכישלון של מעצמות העולם היריבות לשאת ולתת כדי להביא לסוף מלחמת האזרחים העקובה מדם בסוריה. אולם יש כאלה שאומרים כי מדובר גם בתזכורת לכך שהמעבר מפיתרונות מיידים לעת חירום לפיתרונות לטווח ארוך, כמו הקמת מערכות מים במקום משלוחי המים דרך משאיות, היה צריך לקרות מוקדם יותר.

(צילום: AP)

תושבי המחנה גונבים חשמל שמיועד לתאורת רחוב

בזעתרי, מתקן שאמור לחסוך כסף, תחנת הכוח הסולארית, לא יהיה מוכן לפני סוף 2016. עד שנה שעברה, האו"ם שילם מיליון דולר בחודש עבור חשמל בזעתרי ובאותה עת גנבו תושבי המחנה חשמל לתוך האוהלים שלהם שנועד לתאורת רחוב בלבד.

אטיימזיאן, מנהל המחנה הנוכחי, הפחית את העלויות כשכיבה את מערכת החשמל במקום במהלך שעות היום ועורר את זעם התושבים.

(צילום: AP)

ממתינים לאוטובוס שייקח לגבול הסורי

מספר הפליטים ששבים לסוריה ירד ל-30 ביום, מספר נמוך בהרבה מזה שנרשם לפני פרוץ הקרבות הקשים לפני כמה חודשים במחוז דרעא, האזור שממנו מגיעים פליטים רבים מזעתרי.

עימאד עיסאווי, אשתו ניהאד ושלושת ילדיהם הקטנים עמדו ביום רביעי האחרון בכביש ההיקפי של המחנה עם ערימה של תיקים והמתינו לאוטובוס שייקח אותם לגבול עם סוריה. לעתים נדירות מרשות הרשויות הירדן לסורים שעוזבים את המדינה לשוב אליה.

(צילום: AP)

פניה של ניהאד, בת 23, מכוסים ברעלה שחורה. היא סיפרה שהיא עוזבת את זעתרי בחוסר רצון לנוכח רצונו של בעלה לשוב הביתה לסוריה. "אני מפחדת", היא אמרה.

גינה לו חביבה: הפליט שמגדל תירס ועגבניות

לא רחוק מהם, מוחמד חרירי בן ה-45 סיפר שהוא שב לדרעא אחרי שאחת מבנותיו הבטיחה לו שהכפר שלהם בטוח באופן יחסי. "אני לא יכול להיות כאן, יש לי כרגע אפס סבלנות", הוא אמר. פליטים אחרים מנסים כאמור להפיק את המיטב מהחיים בגלות.

ג'ומה א-שייח שתל תירס, עגבניות, מנטה, אלתיאה וגידולים נוספים מחוץ למתחם המגורים שלו. המקום הפך למקום התכנסות של קרובי משפחתו שמגיעים לשתות תה ולשוחח.

(צילום: AP)

בונים על חינוך ככלי מילוט

פליטים אחרים החליטו להשקיע יותר בחייהם החדשים בירדן. "עבד אל-מוטאלב חרירי רשם את ששת ילדיו לבתי ספר במחנה מיד לאחר הגעתם למקום בינואר 2013. הוא וטרינר, אך אין לו אישור לעבוד במקצוע שלו בתוך המחנה, אז הוא מוכר בגדים, רעייתו מלמדת אנגלית בבית ספר במחנה. בתם הבכורה עלא, בת 19, זכתה במלגה וסיימה את לימודי השנה הראשונה באוניברסיטת אל א-ביית הסמוכה.

"חינוך הוא הדרך (להצליח), בייחוד אם אתה גר במחנה", אמרה עלא, אחת היחידות מבני גילה שסיימו את הלימודים בבית ספר תיכון. רבים אחרים נשרו מהתיכון משום שאינם יכולים לממן לימודים באוניברסיטה.

(צילום: AP)

(צילום: AP)

(צילום: AP)

(צילום: AP)

(צילום: AP)

(צילום: AP)

ילדה תאומים במקלט משום שהאמבולנס הגיע באיחור. מעאן טורקמאן(צילום: AP)

(צילום: AP)

פליטה סורית קשישה שמגדלת גן פרחים במחנה(צילום: AP)

מחנה הפליטים זעתרי פתח כמה אפשרויות עבור תושבי המקום. עבור מאות בנות, החיים בזעתרי משמעותם הזדמנות לשחק כדורגל. ביום אחד, בשעות אחר הצהריים, כעשרים וארבע ילדות עם רעלות לראשיהן התאמנו בכדורגל על מגרש חולי ומלוכלך שגדרות מסביבו. על הילדות משגיחה המאמנת נור אל-דאהר, אם לשלושה ילדים שנמצאת בהריון. היא לבשה שמלה ועטתה על ראשה רעלה שחורה.

הכדורגל שינה את חייהן של הילדות הביישניות

בתחילה נרשמה אל-דאהר לקורס אימון כדורגל כדי לתמוך כלכלית במשפחתה. כיום היא אוהבת לצפות בשחקניות שלה הופכות מילדות ביישניות לפתוחות יותר. "תבעטי! תבעטי!", היא צעקה מהספסל וערסלה בידיה תינוק של מאמנת אחרת. עבור בנות אחרות, הדלתות נסגרות.

גורמים במחנה זעתרי אמרו כי חלה עלייה במספר הנישואים המוקדמים. כמה משפחות חיתנו את הבנות שלהן והן רק בגיל ההתבגרות שלהן, בייחוד כדי להקל את הנטל הכלכלי עליהן. "כאן את צריכה להתחתן בגיל צעיר משום שהמצב קשה", אמרה סברין אל-מסעד, שמנהלת סלון כלות במחנה. אחת הכלות שעברו אצלה באחרונה הייתה בת 14 בלבד. בכל אותו הזמן, דור חדש של סורים נולד הרחק מארץ הולדת המשפחות שלהם.

מעאן טורקמאן, בת 31, ילדה ביום רביעי האחרון תאומים במקלט, בדיוק אחרי שציינו במחנה הפליטים את יום השנה השלישי להקמתו. הלידה הייתה במקלט משום שהאמבולנס הגיע באיחור. כמה שעות לאחר מכן, התאומים מוחמד ואחמד ישנו בעריסות במרפאת המחנה, מכוסים בשמיכות, לצד פעוט שנולד בזעתרי לני 16 חודשים. "אני מאחלת להם עתיד מזהיר בסוריה", היא אמרה.