הגודל כן קובע / פרשת ה־Deflategate
פרשת הוצאת האוויר מהכדורים הפכה לקרקס מביך בכיכובו של טום בריידי. הקוורטרבק המושעה של הפטריוטס עשה את כל הטעויות האפשריות ואיפשר לקומישינר רוג'ר גודל לקפוץ על המציאה ולדחות את הערעור. אז מי צודק? כרגיל, תלוי את מי אתה שונא יותר
טום בריידי הוא אחד משחקני הפוטבול הגדולים בהיסטוריה. זו עובדה שאין לערער עליה. הוא גם אחד השנואים שבהם, וגם זו עובדה, אם כי קצת פחות מבוססת. בערך כל מי שלא אוהד את האלופה ניו־אינגלנד פטריוטס, שונא את טום בריידי.
חלק גדול מזה הוא כמובן קנאה, מי לא היה רוצה כזה שחקן, כזה ווינר, אצלו בקבוצה. אבל חלק מזה הוא בגלל שבריידי מתיז כמויות בלתי־נסבלות של יהירות, זחיחות וביטחון מוחלט שאי־אפשר לגעת בו. העובדה שלפחות על המגרש הוא צודק ואכן אי־אפשר לגעת בו רק מעצימה את האהבה אליו מצד אוהדי הפטריוטס ואת הטינה כלפיו מצד כל היתר.
נדמה כי כל הרגשות המסובכים האלה סביב בריידי נפגשו לבראנץ' לקראת סוף העונה שעברה, והחליטו לייצר סיפור שקשה להאמין להתחלה שלו, קשה עוד יותר להאמין איך הוא התגלגל וממש בלתי־אפשרי להאמין שהגיע לאן שהגיע בשבוע שעבר.
אבל כנראה שהרגשות המסובכים כלפי בריידי ידעו מה הם עושים. הם הכירו את כל הנפשות הפועלות, השחקן, המועדון, התקשורת והנהלת ה־NFL. הם ידעו בדיוק איך כל אחד מהצדדים יגיב. התוצאה היא קרקס קיצי מטופש, משעשע ובעיקר מביך, שבו מיליונרים נלחמים במיליונרים, ושחקן פוטבול גדול, עשיר, חתיך ונשוי לג'יזל, מודה לאוהדים על תמיכתם בשעה קשה זו של דיון סביב רמת נפיחות הכדורים שלו.
תזכורת: הכל התחיל בגמר ה־AFC בעונה שעברה. הפטריוטס אירחו את אינדיאנפוליס קולטס וניצחו בקלות. אחרי המשחק טופטפו דיווחים לפיהם התלוננו שחקני הקולטס כי היה משהו מוזר בנפח כדורי הפוטבול שסיפקו הפטריוטס. מדידה גילתה כי הם אכן לא היו מנופחים על פי הסטנדרטים שדורשת ה־NFL. בתוך ימים ספורים קיבלה הפרשה את הכינוי האמריקאי המתבקש Deflategate, והתנפחה – מין משחק מילים כזה – לממדים חסרי פרופורציות.
היו דיונים וחקירות, ובסופו של דבר הואשמו בריידי והפטריוטס כי אכן טיפלו בכדורים לפני המשחק. לא היו ממש הוכחות, אבל עדיין הוטלו קנסות, נלקחה בחירת דראפט מהפטריוטס, ובריידי הורחק מארבעה משחקים בעונה הקרובה (רבע מהעונה הסדירה, כן?).
התדהמה הייתה גדולה במיוחד כיוון שהחבר הכי טוב של רוג'ר גודל, הקומישינר הנכלולי של ה־NFL, הוא רוברט קראפט, הבעלים הנכלולי לא פחות של הפטריוטס. יותר מזה, בלי קראפט, יש סיכוי לא רע שגודל לא היה שורד את צונאמי המשברים שעבר על הליגה בתחילת העונה שעברה. והנה, הקומישינר החליט להראות לכולם שהגודל כן קובע, עם עונש חמור יותר לבריידי מהעונש המקורי שהטילה ה־NFL על ריי רייס, שהכה את ארוסתו עד אובדן הכרה במעלית באטלנטיק־סיטי.
העבודה של גודל היא להבהיר בכל הזדמנות כי אף אחד לא גדול יותר מה־NFL. הפגנת שרירים על טום בריידי היא דרך טובה לעשות את זה, וגם להוכיח לכל המלעיזים שהוא לא פוחד להעניש כוכבים – אלא אם הם מרביצים לנשים שלהם.
הפטריוטס הגיבו כמובן בזעם, וארגון השחקנים עירער מיד על העונש. בריידי תוחקר שוב ושוב, ובשבוע שעבר נדרש להעביר לרשות הליגה את הטלפון הפרטי שלו. לאחר שהודיע לראשי הליגה כי הוא לא מתכוון לתת להם לחטט בווטסאפ הפרטי שלו – בצדק, אין דבר כזה בלי צו בית משפט – הוא גם פירק את המכשיר לחתיכות קטנות.
גודל אמר "תודה רבה" והודיע כי הליגה דוחה את הערעור ומותירה את עונש ההרחקה על כנו. אמריקה, כמובן, כמרקחה, ובשבוע האחרון זה כבר הגיע למצב שבו יועצי תקשורת לשעבר של נשיאי ארה"ב התחילו לתת לבריידי עצות איך לטפל במשבר.
האמת היא שפשוט לא ייאמן שטום בריידי בכלל הגיע למצב הזה. עד לפני חצי שנה, שליטתו בתדמיתו הציבורית הייתה מושלמת כמו כל מסירה. אבל ההתנהלות שלו מהשנייה הראשונה של ה־Deflategate היא לא פחות מאסון יח"צ.
במקרים כאלה, של פרשה שזוכה לסיומת המפחידה "גייט", יש תוכנית משחק רגילה של יחסי ציבור שעובדת כמעט תמיד, בוודאי במקרים שמראש יצאו מכל פרופורציה – לשלוט בנרטיב, לחפש דרכים לסגור את הסיפור כמה שיותר מהר, ואם צריך אז לזייף התנצלות, להוסיף קורטוב הומור עצמי ולהמשיך הלאה.
בריידי עשה הכל הפוך. מסיבת העיתונאים הראשונה שלו אחרי האירוע הייתה מביכה, ושתיקתו מאז איפשרה ל־NFL ולמתנגדיו לספר את הסיפור בשבילו. כנ"ל לגבי עיתוי ריסוק הטלפון בדיוק בשבוע שבו הליגה דורשת לראות מה יש בו. בריידי לגמרי צדק בסירובו להסגיר את הטלפון, אבל אין דרך לגרום לריסוק המכשיר בטיימינג הזה להיראות טוב.
ביום שלמחרת מרח ה"דיילי ניוז" תמונה רעה במיוחד של בריידי (איך הם הצליחו למצוא תמונה רעה של בריידי זו כבר שערורייה אחרת) ועליה הכותרת הענקית: "אתה מזויף". עכשיו לך תתקן את הנזק הזה.
וגם זה חלק מהיהירות הבלתי־נסבלת של בריידי. הוא לא מאמין שמישהו לא מאמין לו, הוא לא מאמין שמישהו העז להעניש אותו, אז הוא שותק ובטוח שזה יעבור. זה לא עובד באמריקה, אתה לא יכול לתת לאחרים לבנות לך את הנרטיב.
כמו בריידי, גם הפטריוטס עשו את כל הטעויות הצפויות ממועדון ארוגנטי שרק הוא יכול להכיל כוכב עם אגו כזה. הם סירבו לשתף פעולה, ובמקום לחפש דרך לסגור במהירות את הפרשה המגוחכת הזו, המשיכו במלחמה. המזל של בריידי והפטריוטס הוא שהנמסיס שלהם בסיפור שנוא אפילו יותר מהם.
בעיקרון, יש מצב אחד שבו אפילו כוכבי הספורט השנואים ביותר הופכים אנושיים גם בעיני המתעבים הגדולים ביותר שלהם: הגיל. ברגע שהרגליים כבר לא קופצות כל כך גבוה, הצעד הראשון הולך לאיבוד ופתאום הם נראים אנושיים, כבר קשה לשנוא אותם. טום בריידי עדיין לא שם, אז אין שום סיבה להפסיק לשנוא אותו, אבל העובדה שהוא נרדף ככה על ידי רוג'ר גודל, הופכת אותו לכמעט דמות סימפטית בסיפור. זה רק בא להבהיר עד כמה גדולה שנאת המן, לא אהבת מרדכי.
כל הדבר הזה היה צריך להיגמר בכמה קנסות ובשינוי הדרך שבה משגיחים על ניפוח הכדורים לפני המשחקים. לכל אחד יש דעה ברורה בעניין והיא לא תשתנה. אם אתה אוהד את הפטריוטס אתה בטוח שיש פה קונספירציה. אם אתה שונא את הפטריוטס, אז מבחינתך הם מקבלים סוף־סוף את מה שמגיע להם.
שום עובדה לא תשנה את דעתם של המשוכנעים, השאלה היא איך כולם יורדים מהעץ. בסוף השבוע כבר רמזו שני הצדדים כי הם מתכוונים להגיע לפשרה עוד לפני פתיחת העונה בתחילת ספטמבר, אבל הנזק נעשה והמורשת של אחד השחקנים הגדולים והבלתי־נסבלים בהיסטוריה חטפה כתם שקשה יהיה למחוק.
לפנייה לכתב/ת 
