חרף סכנת חיים: יולדת תפוצה על כריתת רחם

רופאים נאלצו לבצע את ההליך עקב דימום בגוף האישה. מאחר שלא הוסבר לה שייתכן שלא תוכל ללדת עוד, המדינה תשלם לה 150 אלף שקל

עו"ד דפנה צדיקריו אליפורסם: 04.08.15 , 23:00

ניתוח כריתת רחם יעלה למדינה בפיצוי של 150 אלף שקל על אף שהיה מחויב המציאות: בית משפט השלום בצפת הסכים שאמנם לא היה מנוס מביצוע ההליך בגופה של אישה, אולם מאחר שהרופאים בבית החולים זיו בעיר לא הסבירו לה כראוי שהמשמעות היא שייתכן שלא תוכל ללדת עוד, מהווה הדבר "פגיעה באוטונומיה" שלה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

רוצים להתעדכן בחדשות הכלכלה והצרכנות? הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו

האישה (34) ילדה את בנה העשירי בניתוח קיסרי שבוצע ביולי 2008, אך בעקבות דימום משמעותי נאלצו הרופאים לכרות את רחמה. למרות המלצותיהם שהאישה תישאר למעקב לאחר הניתוח, היא החליטה להשתחרר מבית החולים במהרה. בבדיקה שנערכה לה בחלוף שלושה שבועות התגלתה אצלה בעיה אורולוגית (חסימת שופכן). האישה אושפזה ולמחרת הוחדר לגופה צינור ניקוז (נפרוסטום), ובחלוף חודש ימים – שבמהלכו הסתובבה עם צינור בגופה – היא עברה ניתוח שחזור שופכן.

תביעה

עברה כריתת חצוצרה - ביה"ח ישלם 206 אלף

עו"ד אסף גרינבוים

שלוש פעמים הגיעה אישה בהיריון לבית החולים הדסה הר הצופים עם כאבים ודימום. היא טופלה ושוחררה, עד שנזקקה לניתוח דחוף

עברה כריתת חצוצרה - ביה"ח ישלם 206 אלף

בתביעה שהגישה כשנה לאחר מכן נגד המדינה (בעלת בית החולים) טענה האישה לרשלנות מצד הרופאים. לדבריה הם גרמו לה לאובדן הפוריות בגיל 34 – והיא לא יכולה להביא יותר ילדים לעולם ולקיים מצוות פרו ורבו. היא הוסיפה שהניתוח לשחזור השופכן בוצע בחלוף זמן רב, ובשל כך היא נאלצה להתהלך עם צינור ותקופה ארוכה לא יצאה מהבית ולא טיפלה בילדיה.

התובעת סיפרה על הסבל הרב ועוגמת הנפש שחוותה, שילוו אותה ואת ילדיה כל חייהם. היא טענה שהרופאים לא הסבירו לה שכריתת רחם ונזק אורולוגי הם סיכונים הכרוכים בניתוח קיסרי, וגם לא הבהירו לה לפני שהשתחררה שהיא עדיין נתונה בסכנה.

הרופאים טענו מנגד שלא הייתה ברירה אלא לבצע את כריתת הרחם, כיוון שהתובעת הייתה בסכנת חיים. הם הכחישו איחור בביצוע הניתוח האורולוגי ועמדו על כך שהסבירו בפרוטרוט את כל הסיכונים הטמונים בניתוח הקיסרי, מה גם שמדובר באישה שעברה כבר שניים כאלה.

פיצוי מהקופה הציבורית

השופט דניאל קירס קבע כי הרופאים לא התרשלו בביצוע כריתת הרחם, שכן זו הייתה פעולה בלתי נמנעת, וכך גם לגבי הסיבוך האורולוגי שלא נגרם ברשלנות. ואולם הוא קיבל את טענת התובעת כי הנקז נותר בגופה זמן רב מדי, והוסיף שלתובעת אשם תורם משמעותי של 70% - אשם הנובע מעצם סירובה להישאר באשפוז, פעולה חד-צדדית ששללה מבית החולים את האפשרות להשגיח על התובעת.

השופט הבהיר: "כאשר הקופה הציבורית מממנת לאזרח שירותי בריאות, וכאשר הקופה הציבורית היא זו שתישא בפסיקת פיצויים למי שנפגע מהתרשלות במתן שירותי בריאות אלה, בעיני העמדה צריכה להיות ברורה: כאשר הרופאים אומרים שיש להישאר להשגחה, על החולה לשמוע להנחיות אלה". משכך, החליט השופט לפסוק לה רק 2,400 שקל ברכיב זה.

המחדל העיקרי שמצא השופט הוא שלא ניתן לתובעת הסבר מספק בעניין הסיכון בכריתת רחם והנזק האורולוגי, ובשל כך נפגעה האוטונומיה שלה. השופט הסביר שמעבר להחתמה על טפסי הסכמה כתובים, רופאים מחויבים להסביר על הסיכונים גם בעל פה ולוודא שהמטופל הבין את משמעותם.

השופט החליט שנזק זה עומד על 150 אלף שקל: מצד אחד גם אם התובעת הייתה מקבלת הסבר מלא, היא עדיין הייתה עוברת את הניתוח, אולם מצד שני, מדובר באישה חרדית - שילודה היא "ציפור נפשה" - שנותרה עקרה. בנוסף לפיצוי האמור, תשלם המדינה גם שכר טרחת עו"ד של 30 אלף שקל.