פיטר קופר: "ההנהגה בישראל זורעת פחד"
אמן הקומיקס האמריקני-יהודי פיטר קופר, יוצר בדרך כלל קומיקס שאין בו הרבה מילים. אבל מעט המלל שיש בו הוא בעל דעה ישירה על הדת ועל המדינה שאליהן הוא קשור. לכבוד תערוכה חדשה במוזיאון הקומיקס בחולון הוא מספר בראיון על זיכרונותיו ממגוריו בקיבוץ ועל מחשבותיו הפוליטיות: "בני האדם תמיד מוצאים דרך להשמיד זה את זה. לא חסרה לי השראה"
בין השמות המציגים בתערוכה, אותה אצר אסף גמזו, נמצאים יוצרים מוערכים כמו רוברט קראמב וכריס וור. יוצר מוערך נוסף בעל זיקה מיוחדת לנושא הזה הוא פיטר קופר, יוצר קומיקס יהודי שאף בילה זמן מה בארץ, ובהחלט יש לו מה להגיד גם על דת וגם על מדינה.
"אני יהודי בערך. אני לעולם לא מפספס ליל סדר אבל נכשלתי בשמירה על הרבה מהחגים האחרים. אם הייתי ממש צריך להגדיר את עצמי, הייתי אומר שאני אנטגוניסטי, זאת אומרת אני ממש כועס על אלוהים שאני לא מאמין בו".
חלק מהכעס הזה על הדת תורגם לעבודתו Sticks and Stones (מקלות ואבנים) סיפור שמקבל את שמו משיר ילדים ישן הסובב סביב כמות הנזק שמקלות ואבנים מסוגלים להסב לאדם, בניגוד למילים שיפגעו רק במידה שבה האדם יאפשר להן. הקומיקס, שחלקים ממנו מוצגים בתערוכה בחולון, מספר סיפור בריאה אלטרנטיבי על איש אבן הנוצר בלוע הר געש, ובמהרה הופך להיות עריץ רשע השולט בעולם ביד ברזל (או אבן).
"השם שלקחתי משיר ילדים נראה לי הולם לסיפור ללא מילים על חברה של אנשי אבן. ההשראה הגיע לאחר שצפיתי בסרט דוקומנטרי על האמן אנדי גולדסוורט'י, פסל וצלם בריטי פעיל סביבתי, שעבודותיו מתקשרות עם נושאים סביבתיים. בסרט הוא מדבר על התבוננות בהר, עצם שנראה כל כך יציב - אך שנדד קילומטרים רבים עם תזוזת כדור הארץ והלוחות הטקטונים כדי להגיע לאן שהוא היום.
צפו: אשכול נבו מקריא מתוך "שלוש קומות"
"ראיתי משהו דומה בזמן תקופת כהונתו של הנשיא ג'ורג' וו' בוש ורציתי לעסוק בנושאים של בניית אימפריות והיבריס. רציתי לגעת בנושא אבל בצורה אוניברסלית, כי בוש היה רק המנהיג הרע האחרון בשורה ארוכה של מנהיגים מסוכנים".
בנוסף ל-Sticks and stones ועבודות עצמאיות אחרות קופר אחראי בן היתר גם על עיבודים לקומיקס שעשה לסיפורים של קפקא כמו "הגלגול" שאף זכה לתרגום לעברית, ולאיורים שהתפרסמו במגזינים כמו "הניו-יורק טיימס" וב"טיים". אך כנראה שעבודתו הפופולרית ביותר היא המדור Spy vs Spy במגזין הסטירה Mad, שעליו הוא אמון כבר למעלה מ-15 שנים.
אחרי כל כך הרבה שנים של כתיבת טור על שני ברנשים - שכל מה שהם מנסים לעשות זה לפתח שיטות חדשות להרוג אחד את השני, איך אתה שומר על תחושת רעננות במדור?
"לרוע המזל אנחנו, בני האדם, ממשיכים להמציא דרכים וטכנולוגיות חדשות במטרה להשמיד את עצמנו, כך שאין לי מחסור בהשראה. העשייה שלי כוללת שימוש מינורי במילים, והגיבורים שלי אילמים".
במה העבודה על קומיקס אילם שונה מהעבודה על קומיקס מדבר?
"השפה הראשונה וצורת הביטוי העצמי הראשונה שלנו היא חזותית. החל מציורי מערות דרך הירוגליפים ועד לכתב המאיה. אני מעריץ גדול מאוד של סיפורים ללא מילים, שמתעלים מעל מחסומי השפה, ואפשר להבין אותם בכל הגילאים.
"למרות זאת, יש סיפורים רבים שמצריכים דיאלוג על מנת להעביר את המשמעות המלאה של הרעיונות המסובכים שלהם, של הניואנסים הרגשיים, ובעיקר - את הההומור של הדמויות. כך שאני נותן לסיפור ולנושא להכתיב את הגישה שלי.
"כשאני עובד לפעמים עם טקסטים של יוצרים אחרים, בעיקר כאלו מתים שלא יכולים להציץ לי
מעבר לכתף ולהתלונן, אני מרגיש מאוד חופשי להתנסות ולתת לטקסט לשמש לי כעוגן. זה במיוחד נכון בהקשר של פרנץ קפקא. הכתיבה שלו נותנת לי השראה להתפרע. אני ממש מרגיש כאילו הוא לוחש לי באוזן ומעודד אותי לשחק עם צורת הסיפור. זה הוציא ממני דברים שלא עשיתי עד כה עם הכתיבה האישית שלי".
כשאתה כן כותב עם מילים, אתה מאוד פוליטי וישיר. מה דעתך על המצב בישראל?
"הו, זו שאלה קטנה עם תשובה פשוטה. חייתי בישראל בתחילת שנות ה-70 כשהייתי בן 10. אבא שלי היה בשנת שבתון, ועברנו לחיפה שם הוא עבד בטכניון. ישראל היתה אז בתקופת הזוהר של אחרי מלחמת ששת הימים, וכילד הכל נראה לי פשוט וברור. שחור ולבן. טובים נגד רעים. אני זוכר שחזרתי לישראל ב-1978 ועבדתי בקיבוץ יד חנה בקטיף בננות. עבדתי עם מגוון רחב של אנשים, בן היתר ערבים. זה הרחיב את שדה הראייה שלי, ועם כל ביקור נוסף ב-1984 ואז שוב ב-1989 בזמן האינתיפדה היא המשיכה להתרחב.
"המצב הנוכחי בישראל מאוד מטריד אותי. הגזענות שאותה נתניהו ניצל במהלך הבחירות האחרונות מזכירה לי את זריעת הפחד של דונלד טראמפ בנושא הגירה לארה"ב. השלום הוא אפשרות, אבל בטח אי אפשר להגיע אליו בדרך של הרחבת התנחלויות. יש היבריס בפעולה אצל כל המנהיגים שלנו".
