יישור שיניים: מתי להתחיל ולמי זה מתאים?
מה מזיק פחות לשיניים, אצבע או מוצץ? למה חשוב להגיע לאורתודונט עוד לפני שנפלו כל שיני החלב? איך מונעים את מראה "השפן"? ומה עושים במקרה של חוסר שיניים מולד? כל מה שרציתם לדעת על יישור שיניים
כולנו רוצים חיוך של מיליון דולר – ואם לא לנו, אז לפחות לילדינו. גם אם חלקנו היו לוקחים את המיליון ומוותרים על החיוך, הרי שהמציאות היא אחרת: הורים רבים פונים לאורתודונט בשאלה "מתי צריך להתחיל ביישור שיניים?".
באיזה גיל נכון להתחיל?
מומלץ להגיע לבדיקה עם הילד לפני שהחליף את כל שיני החלב שלו. לא מעט רופאים מציעים להורים לחזור למרפאה כאשר כל השיניים הקבועות בפה, אך אם מחכים עד להחלפת כל שיני החלב, קורה שהמקום המיועד לשן הקבועה מצטמצם, כך שלא נותר עבורה מרווח מספיק.
התוצאה: ילדים בני 12 ו-13 עם חוסר מקום לשיניים קבועות, בעיקר לניבים. אלו נדחקים מחוץ לקשת ויוצרים מראה המזכיר "שיני ערפד או שפן". זו בעיה אסתטית שלא מעט ילדים סובלים בגללה, מה עוד שמדובר בגיל רגיש במיוחד מבחינה חברתית.
קראו עוד על בריאות השן
מהשן הראשונה: איך לשמור על שיני הילדים?
אחת ולתמיד: כך מנקים שיניים עם חוט דנטאלי
סתימות יצוקות: הדור הבא של אסתטיקת הפה
כיצד מונעים "שיני שפן"?
במילה אחת: בקלות. את כל התופעות הללו, של חוסר מקום בקשת וצפיפות שיניים, ניתן למנוע על ידי בדיקה מוקדמת של הילדים בתקופת "המשנן המעורב" – פרק הזמן שבו הלסתות כוללות שיני חלב בצד שיניים קבועות. הטיפול הנדרש לרוב, הנקבע על ידי רופא שיניים העוסק באורתודונטיה, הוא הרחבת הלסתות ויצירת מקום לשיניים הקבועות, לשיניים החותכות, לניבים ולמלתעות.
מדובר בפעולה פשוטה, הנעשית בעזרת מכשיר נייד – "פלטה" המולבשת על השיניים בין 12 ל-14 שעות ביממה, כולל שעות השינה. בדרך זו יתכן וייחסך הצורך לעקור שיניים קבועות בגיל מבוגר, כשהצפיפות בלסת תהיה מוחלטת. התערבות מוקדמת לריווח המקום בפה תיצור קשת שיניים יפה ומאוזנת כבר בגיל הצעיר.
באילו מקרים נדרש רסן חיצוני?
לא כל מצב של צפיפות במשנן המעורב ניתן לפתור בעזרת פלטה המורכבת על השיניים. בגיל זה, קורה שאנו עדים לחוסר מקום לניבים העליונים. הפתרון למקרים אלה הוא מכשיר הנקרא בלשון העממית "רסן".
המכשיר כולל טבעות, המודבקות על השיניים הטוחנות העליונות הראשונות, קשת הנכנסת בהתאמה לפי גודל הלסת לצינוריות על גבי הטבעות, רצועת גומי וכרית צווארית למשיכה בחוזק מתאים הנקבע על ידי האורתודונט. את הרסן יש להרכיב כ-12 עד 14 שעות ביממה – בשעות הלילה, ועוד מספר שעות במשך אחר הצהריים.
מה מזיק פחות לשיניים, מציצת אצבע או מוצץ?
זו שאלה נפוצה בקרב הורים, והתשובה לכך אינה חד משמעית. כדי לבדוק מה מזיק יותר לשיניים, יש לקחת בחשבון שלושה גורמים: עוצמת המציצה, משך המציצה ותדירות המציצה.
מציצת אצבע בעוצמה רבה אכן עלולה לגרום נזק ניכר לשיניים. התוצאה תהיה, בדרך כלל, שיניים בולטות ויצירת מנשך פתוח (מצב שבו השיניים העליונות, הקדמיות והתחתונות, אינן נפגשות ונוצר חלל ביניהן).
עם זאת, שימוש במוצץ במרבית שעות היום ובעוצמה עלול לגרום נזק לשיניים, שיהיה אף חמור יותר ממציצת אצבע. התשובה מותנית בכמה משתנים: למשל, איזו אצבע מוצצים? ילדים רבים מכניסים את האגודל לפה (תינוקות מסוגלים להכניס לפה גם את בוהן הרגל) או שתי אצבעות יחד.
מבולבלים? קבלו בכל זאת המלצה: כדאי לבחור לתינוק או לפעוט מוצץ פחוס ולא מגושם, שנזקו יהיה מוגבל יחסית, למרות שמחירו לעתים יהיה גבוה יותר. בחרו תמיד במוצץ המותאם בגודלו לפה של התינוק,. בכל מקרה חשוב להקפיד שההרגל הזה יסתיים עד גיל שלוש, על מנת שהמנשך הפתוח, שנוצר כתוצאה ממציצת מוצץ או אצבע, יסתדר באופן עצמאי.
מה קורה אם לא מצליחים לגמול ממציצה?
במקרה שההרגל נמשך מעבר לגיל שש, יש להתייעץ עם רופא שיניים אורתודונט. קיימות דרכים שונות לתקן את הנזק שנוצר בעקבות מציצה ולמנוע נזק עתידי נוסף. אחת מהן היא באמצעות פלטה עם גדר לשון, המונעת את כניסת האצבע לפה.
מה שכן, חשוב מאוד לקבל מן הילד או הילדה, המוצצים אצבע או מוצץ, את הסכמתם להפסקת ההרגל – אחרת עלול להיווצר מצב של חוסר שיתוף פעולה, כך שכישלון הטיפול צפוי מראש.
אילו עוד בעיות יכולה האורתודונטיה לתקן?
לעתים קרובות אנו נתקלים בחוסר שיניים מלידה – בעיה הקיימת באחוז קטן של האוכלוסייה, וניתן לגלותה בעזרת צילום פנוראמי הנעשה לשם ביקורת על ידי רופא השיניים או האורתודונט.
כבר בגיל 8–9 הצילום יכול לגלות אם השן עתידה לצמוח או לא. בכל מקרה, ביקורת אצל האורתודונט בגיל 9–10 מוודאת זאת סופית. הורים רבים סבורים בטעות ש"השן החסרה ודאי תצמח מאוחר יותר". הצילום הפנוראמי חושף את האמת – לשיניים אלה אין נבטים בתוך עצם הלסת ולכן לא יצמחו לעולם.
לרוב מדובר בשיניים החותכות הצדדיות בלסת העליונה, ולעתים אלו הן המלתעות השניות. אין לבלבל זאת עם שיני בינה חסרות: לחלק גדול מהאוכלוסייה חסרות שיני בינה, דבר שאינו מהווה בעיה ביישור שיניים. לעומת זאת, בחוסר של שיניים קדמיות עליונות יש לעיתים צורך בהתערבות של מומחה ליישור שיניים בהתאם למראה והדרישה האסתטית.
כמה שיניים אמורות לצמוח, ואיך מתקנים חוסר מולד בשיניים?
עד גיל 12 אמורות לצמוח כל השיניים, הווה אומר, 28 שיניים מלבד ארבעת שיני הבינה ( הטוחנות הקבועות השלישיות). אם אין את כל ה-28, מדובר בחוסר שיניים מולד.
הדבר הראשון שעל האורתודונט לעשות בבדיקה, כבר בגיל 8 או 10, הוא ספירת השיניים בפה. זו אחת הבדיקות החשובות ביותר, כיוון שניתן בקלות לפסוח על שן חסרה. הטיפול דורש פתרונות יצירתיים, שכן אין מקרה אחד דומה למשנהו, ורפואה איננה מתמטיקה. קיימים כמה פתרונות לכל חוסר.
לדוגמה: במקרה של חוסר שיניים חותכות צדדיות עליונות, ניתן להעתיק את הניבים העליונים אל המקום החסר ולשוות להם צורה של שיניים אלה – פעולה הנעשית לרוב בגיל 9–11. בגיל מבוגר יותר הפתרון יהיה בדרך כלל שונה, ויכלול ריווח של מקום השיניים החסרות, במטרה שבגיל 18–20 נחדיר שתלים לעצם הלסת במקום השינים החסרות ונשחזר על גבי השתלים את השיניים.
לעתים אנו מוצאים שן בצורת יתד PEG) SHAPE) בצד אחד של הלסת, כאשר בצד השני חסרה שן מקבילה. במקרה כזה ניתן לעקור את שן "היתד" ולהתייחס למקרה כאילו חסרות שתי שיניים חותכות צדדיות. זו רק דוגמה אחת למגוון מקרים, שבכולם מפעיל הרופא שיקול דעת הלוקח בחשבון היבטים אסתטיים, היבטים בריאותיים ייחודיים את דרישות וצרכיהמטופל.
האם את הטיפולים הללו ניתן לבצע גם במבוגרים?
ראשית יש לומר: אורתודונטיה הוא מקצוע יצירתי ביותר, שכן עלינו להשקיע מחשבה ולאתר פתרונות מתאימים וייחודיים לכל מטופל ובכל גיל. ניתן ליישר שיניים גם בגילאים מתקדמים, אולם אז איננו יכולים להסתמך על צמיחת הלסתות, המסתיימת כידוע בגיל 17–18.
בגיל הבגרות הפתרונות הנדרשים מורכבים בהרבה, ודורשים התייעצות או התערבות של מומחים נוספים ברפואת שיניים, כמו רופא חניכיים (פריודונט), רופא מומחה לשיקום או כירורג מנתח פה ולסת. מכל הסיבות, כדאי לפתור את הבעיות האלה מוקדם, ולאפשר לילדכם (ולכם) ליהנות כבר מגיל צעיר מחיוך של מיליון דולר.
צפו איך מתבצע יישור שיניים
רופא אורתודונט, מומחה ביישור שיניים, רשת מרפאות השיניים כללית סמייל
לפנייה לכתב/ת 
