כבר לא חסינים: האם מקומם של בניון וברדה בהרכב?
גיל מתקדם, תפוקה ויכולת בדעיכה, אגו וחלופות לא פחות איכותיות בתפקידם - כל אלו מציבים סימן שאלה גדול על שני הסמלים הגדולים של מכבי חיפה והפועל ב"ש לקראת העונה הקרובה. שלום תקווה: "אף פעם לא השלמתי עם הירידה לספסל". רוני לוי וברק בכר בצרות? ניר קלינגר: "אין סיכוי שזה יצליח ללא תיאום ציפיות בפתיחת העונה"
מסיבת העיתונאים המסורתית של מכבי חיפה לרגל פתיחת העונה, שנערכה בשבוע שעבר, עסקה רובה ככולה ברכש המרכזי שעשו הירוקים בקיץ החולף – רוני לוי. כמה עשרות אנשי תקשורת התייצבו באצטדיון סמי עופר לרגל הקאמבק המדובר של המאמן, ובמשך למעלה משעה חקרו אותו בניסיון לסחוט ממנו הצהרות בנוגע למטרות הקבוצה, שחקני חיזוק שנמצאים על הפרק, שימוש בבוגרי מחלקת הנוער, ועוד.
גם נשיא המועדון, יעקב שחר, פרס את משנתו המקצועית והניהולית, התבטא נגד הסכומים שמשולמים לשחקנים בכדורגל הישראלי של ימינו, ולא התחמק משאלות שעימתו אותו מול הכישלונות החוזרים של הקבוצה בשנים האחרונות. בין לבין, הוצגו גם השחקנים שהצטרפו בקיץ לקבוצה, נחשפו המדים החדשים, ואילו המנכ"ל איתמר צ'יזיק נתן תמונת מצב עדכנית בנוגע למכירת המינויים לקמפיין.
לצידם בשולחן המרואיינים, מעט תלוש ועל גבול הניצב, ישב הקפטן יוסי בניון, שהסתפק בהצהרת פתיחה יבשה וביתר הזמן בקושי הוציא הגה - מראה שהוא ההיפך הגמור למסיבת
עיתונאים שהתקיימה רק בקיץ שעבר, בה עמד במרכז העניינים לנוכח חזרתו ארצה ולחיפה אחרי 12 שנים נהדרות באירופה, וחסרות תקדים בקנה מידה ישראלי.
מוזר ותמוה מכך היה שלאורך אותה שעה וקצת, בניון כלל לא נשאל, למשל, מה הוא חושב על היכולת שהציג בעונה שעברה - שהתואר "בינונית" יהיה נדיב בכדי לאפיינה. שאלה עוד יותר מתבקשת, אולי המעניינת ביותר, שלא הופנתה לשחקן וגם לא למאמנו, היא האם בגילו המתקדם ככדורגלן (35), ובהתחשב בשיקולים המקצועיים ובציפיות של המועדון, נלקחת בחשבון האפשרות שבניון יעלה העונה בלא מעט משחקים מהספסל?
כוכב אחר שכבר התמודד עם השאלה הבעייתית הוא אליניב ברדה, אוטוטו בן 34, זאת לאור מסע החימוש המרשים של הפועל ב"ש בקיץ הנוכחי, והתוספות האיכותיות לחלק הקדמי הממילא עמוס של ברק בכר.
"אני לא יודע למי זה מובן שאשב על הספסל", אמר הקפטן הדרומי בראיון ל-ynet ספורט בחודש שעבר. "אל תכניסו לי מילים לפה", הייתה תשובתו כשנשאל האם יקבל מצב שבו לא יהיה בהרכב. מי שראה את הפרצוף שעשה עם החלפתו בדקה ה-38 של משחק הגומלין מול תון במוקדמות הליגה האירופית, הבין בדיוק לאן הרוח נושבת.
הסיטואציה הנוכחית של בניון וברדה די דומה: הם פחות או יותר בני אותו גיל, חזרו ארצה אחרי קריירה מוצלחת באירופה ונחשבים למנהיגים ששולטים בחדר ההלבשה והופכים אותו לטוב יותר. הגעתו של בניון לחיפה, יחד עם הכניסה לאצטדיון החדש, הביאה למספר שיא של מנויים ירוקים (17 אלף), בעוד שברדה, בעצם חזרתו לב"ש לפני כשנתיים, הפך אותה ליעד אטרקטיבי עבור כדורגלנים ישראלים בכירים וכתוצאה מכך סחף אותה בחזרה לצמרת אחרי שנים רבות של דשדוש.
במישור המקצועי, בניון וברדה הובאו לקבוצותיהם על תקן של ערך מוסף, ובנוסף גם משחקים בתפקיד קריטי (לרוב מתחת לחלוץ) אשר דורש מהם לספק מספרים מרשימים. שניהם גם נמצאים בצמרת הגבוהה של מקבלי השכר בליגת העל. עם זאת, בבדיקה של עלות מול תועלת (בניון כבש 5 שערים בעונה שעברה, ברדה 7), ובהתחשב באלטרנטיבות באותן עמדות בחיפה (שעוד מחפשת קשר התקפי וחלוץ נוסף) ובב"ש, עולות לא מעט תהיות האם מקומם ב-11 הינו עובדה מוגמרת. כן או לא, התנהלות נכונה מולם עשויה לסלול את הדרך לעונה מוצלחת, בעוד טעות אחת קטנה עלולה להוביל לאסון.
תקווה כמשל
המקרה הזכור ביותר בכדורגל הישראלי, שבו שחקן בדרגת כוכב נאלץ לעשות צעד אחורה בשלהי הקריירה ולשנות סטטוס לשחקן ספסל, הוא זה של שלום תקווה בעונת הדאבל של הפועל ת"א.
תקווה, אחד הפליימייקרים המבריקים במחוזותינו ומהשחקנים האלגנטיים שידענו, הגיע בינואר 1996 להפועל ת"א, שחוותה במחצית הראשונה של אותו עשור כמה מהשנים הקשות בתולדותיה. הקשר המחונן, שכבר היה בתחילת העשור הרביעי לחייו, למוד פציעות ועם עבר מפואר בסטנדרד ליאז' הבלגית ואחרי קדנציות קצרות בליגות בשווייץ ובצרפת, המציא את עצמו מחדש במדים האדומים והפך במהרה לבעל הבית הבלעדי של הקבוצה, כמו גם לשחקן האהוב ביותר על הקהל בבלומפילד.
את האליפות בעונת 1997/98 החמיצו תקווה וחבריו בהפועל רק בגלל "משחק השרוכים" הזכור לשמצה, אולם עונה לאחר מכן זכו לחוויה מתקנת בדמות זכייה בגביע המדינה, ראשונה מאז 1983, כשתקווה כובש את שער השוויון בגמר מול בית"ר ירושלים, שהוכרע בדו-קרב פנדלים.
בעונה הבאה החליף דרור קשטן את אלי כהן בתפקיד המאמן בהפועל וייעד לתקווה, אז כבר בן 34, תפקיד של ג'וקר שעולה מהספסל ומשנה משחקים. כך גם היה - הקשר הוותיק הביא לתפנית חיובית בכל פעם שנכנס לכר הדשא, עד שפציעה בתחילת הסיבוב השני השביתה אותו לחצי עונה. מיד עם חזרתו בישל תקווה לפיני בלילי שער ניצחון במשחק מול הפועל כפ"ס - שהבטיח מעשית לאדומים אליפות ראשונה מזה 12 שנה. פחות משבועיים לאחר מכן הוא כבר הניף את גביע המדינה אחרי עוד ניצחון בפנדלים על בית"ר ירושלים בגמר, לא לפני שתרם אסיסט מכריע לסלים טועמה בשלהי ההארכה.
תקווה, שלא אהב אז את הכרסום במעמדו ופרש בסיום אותה עונה, יודע דבר או שניים על הסיטואציה עמה בניון וברדה עשויים להתמודד בעונה הקרובה. "כדורגלן ששואף להגיע ליעדים שהציב לעצמו, בכל גיל, זמן ועיתוי, יש רק מקום אחד שהוא רוצה להיות בו - על המגרש. הוא לא רוצה לשחק 89 דקות, אלא 90. זה מה שהמוח והרצון משדרים", הוא אומר 15 שנים אחרי.
"באותם ימים היה לי קשה מאוד להבין את זה ואף פעם לא באמת השלמתי עם העובדה שאני מתחיל על הספסל. המצב שנוצר, שהיה גם כמעט בלתי נמנע בגלל פציעה שעברתי, דרש ממני לעשות עבודה פסיכולוגית ונפשית עם עצמי, אבל התגובה היא מאוד אינדיבידואלית ומשתנה בין שחקן לשחקן", הוא מוסיף.
היום, ממרום גילו וניסיונו, בין היתר גם כעוזר מאמן בהפועל בשתי קדנציות שונות, הוא מסתכל על הדברים בצורה מפויסת יותר: "ההיבט הפיזי הוא חלק בלתי נפרד אצל שחקן שנמצא לקראת גיל פרישה. אני שמח שבאותה עונה היו לי התבונה והמודעות לבעיות הפיזיות שהיו לי. היום אני גם יכול להבין את החישובים והשיקולים של צוות מקצועי שצריך לדעת כיצד להשתמש בכלים הטובים שעדיין נשארו לך".
אחד שכן קיבל בהשלמה את העובדה שעליו לעשות צעד לאחור הוא גיא צרפתי, שאמנם לא הגיע לאותם גבהים של בניון, ברדה ותקווה, אך היה שחקן מאוד דומיננטי ברוב הקבוצות בהן בילה - החל ממכבי ת"א בתחילת דרכו, דרך מכבי נתניה וקריית-שמונה, ועד להפועל פ"ת ולהפועל חיפה. צרפתי, שנחשב לאחד הכדורגלנים החכמים בישראל בשני העשורים האחרונים, ולראייה כמות תלת-ספרתית של בישולים ברזומה, בילה את עונתו האחרונה בקריירה במ.ס. אשדוד, שם עלה לא מעט מהספסל ובמקביל שימש סוג של חונך לצעירים הרבים שהשתייכו לסגל הקבוצה. לא בכדי הוא הפך מיד עם פרישתו לעוזר המאמן במועדון.
"כדורגלן שחוצה את גיל 30 ומגיע לשלבים מאוחרים בקריירה שלו, בטח כזה שעובר קורס מאמנים, הופך משחקן שמודרך ע"י מאמן והולך אחריו בעיניים עצומות, לאחד שמתחיל לחשוב כמו מאמן", מסביר צרפתי. "קל ונעים יותר להבין את המאמן אם הוא לא רוצה להתחיל את המשחק איתך וזה איזשהו תהליך טבעי שעוברים אותו. העניין הוא האגו - האם אתה יודע לקבל את הסיטואציה החדשה. לא תמיד מאמנים אומרים לך מראש שיהיה תהליך, ואז המצב הופך בעייתי. אם הקלפים בין הצדדים פתוחים מראש, זה הרבה יותר קל".
החבל הדק בין להפוך לנטל או ליתרון
מושג המפתח ביחסי מאמן-כוכב, כזה שעשוי להיות בעל השפעה מכרעת על העונה של רוני לוי וברק בכר, כמו גם על זו של בניון וברדה, הוא תיאום ציפיות. עם זאת, יש צורך להבדיל בין המקרים של שני המאמנים. לוי מגיע לקדנציה השנייה שלו בחיפה מעמדה של כוח, מגובה בשלוש אליפויות מהפרק הקודם במועדון, וכשהוא מסומן פומבית על ידי יעקב שחר ככוכב הגדול של הקבוצה. יתרה מכך, לוי התבטא השבוע ציבורית בעניינו של בניון ואמר כי הוא רואה בו שחקן מרכזי בעונה הקרובה, אם כי לא פסל את האפשרות שיעלה בחלק מהמשחקים מן הספסל.
בכר לא מגיע לב"ש כפיגורה כמו לוי. אין לו את מספר שנות האימון והתארים שיוצרים יראה כלפיו. הוא ירכוש את זה עם הזמן, אם ירכוש. הוא נמצא במצב שבו כבר שגה בהתנהלות מול ברדה בעצם החילוף המוקדם מול תון, ששידר חד-משמעית - אין אצלי פרות קדושות. תהיו בטוחים שמאמן מנוסה ומשופשף יותר היה ממתין עד למחצית כדי להוציא שחקן בסדר הגודל של ברדה.
ניר קלינגר, כבר מימיו הראשונים כמאמן, חווה על בשרו מהן התנהלויות מול כוכבים גדולים, על כל הרגישויות, הדקויות וההשלכות הנלוות לכך. בשלוש וחצי השנים שבהן אימן במכבי ת"א, הוא לא חשש לקבל החלטות אמיצות ולהושיב על הספסל ענקים מקומיים כמו אבי נימני, טל בנין ואיל ברקוביץ', ובחלק מהמקרים שילם על כך מחיר ציבורי כבד - כלל לא בטוח שבצדק.
"מדובר בטנגו - אין סיכוי שזה מצליח אם שני הצדדים, המאמן והשחקן, לא מתאמים ציפיות בצורה ברורה ומוחלטת עוד מפתיחת העונה. אני אומר זאת באחריות - ללא שיתוף פעולה, לא תעזור שום התערבות, אפילו של בוס", הוא מבהיר.
במקרים מורכבים כאלה, קלינגר דווקא מייחס לשחקן חלק משמעותי יותר מזה של המאמן. "פה באמת נמדדת גדולה של אנשים", הוא אומר, ומיד מסביר: "תמיד יש את הסיטואציה שבה יש את הכוכב, הסמל, שמגיע לגיל מתקדם ביותר ונמצא על החבל הדק שבין להפוך לנטל או ליתרון גדול. ולמה אני אומר שהשחקן הוא זה שחשוב? כי המאמן אמור לשפוט אותו מקצועית נטו, אבל זה קשה. תמיד נכנסים שיקולים של אי נעימות, כבוד, מה יחשבו האוהדים וכו', ואלו דברים שמשבשים את ההחלטה של המאמן. כאן השחקן צריך לדעת להיות מספיק הגון ולהבין שהוא נשפט על פי היכולת שלו".
בדיעבד, האם היום היית פועל אחרת בסיטואציות הללו?
"כשנתקלתי בבעיות מהסוג הזה במקומות שעבדתי בהם, באמת ניסיתי לייצר דיאלוג עם השחקן בצירוף של תיאום ציפיות, כדי לא להגיע למקום של שבר. לא תמיד זה הצליח, כי אחרי הכל מדובר באנשים, אבל אני מאמין שצריך לנסות ולהידבר מראש, כי תוך כדי תנועה קשה מאוד להשתלט על זה".
"ההחלטה בעניין בניון צריכה להיות משותפת"
האם בניון וברדה יימדדו אך ורק על סמך יכולתם על המגרש? ימים יגידו. אסור לשכוח גם ששניהם מסיימים חוזה בתום העונה ולאחר מכן מובטח להם תפקיד של מנהל מקצועי במועדונים שלהם, דבר שעשוי להשפיע על החלטות המאמנים, שייתכן ינסו להלך בין הטיפות ולרצותם.
"אם הם יהיו טובים וייצרו איכות ומספרים, הם צריכים לשחק", מבהיר קלינגר. "שניהם שחקנים טובים ומנוסים, וגם דמויות דומיננטיות על המגרש - שזה דבר שצריך, לפעמים אפילו על חשבון יכולת, אבל לא במצב שזה בא על חשבון מישהו טוב יותר, או אחד שעובד קשה יותר".
צרפתי, ששיחק בנבחרת ישראל לצד ברדה ובניון, עושה הפרדה בין שני המקרים. "אליניב, יחד עם אלישע לוי, ניפץ תקרת זכוכית שהייתה הרבה שנים מעל הראש של הפועל ב"ש. בעצם ההגעה שלו למועדון, האישיות
שלו, ומה שהוא הביא למשחק עצמו - לאו דווקא ברמה המקצועית אלא בתשוקה והרצון העז לתת את הכל על המגרש - מגיע לו קרדיט על המגרש. אני חושב שגם אם הקבוצה תרד מעט בכמות השערים שהיא כובשת, צריך למצוא לברדה מקום אחרי כל מה שהוא עשה. ואם לא בהרכב, אז לפחות כחילוף ראשון".
"יוסי זה מקרה שונה מברדה", ממשיך צרפתי. "הוא גדול הכדורגלנים הישראלים בדורנו, אין ספק. הוא פרץ את כל הגבולות של השחקן הישראלי ושיחק בקבוצות ובליגות הכי בכירות וגדולות. בעניין שלו אני חושב שההחלטה צריכה להיות משותפת, ולהיעשות בסינכרון עם הצוות המקצועי וההנהלה".
"בניון הוא שחקן עם הרבה מאוד אגו, ומגיע לו. הוא היה בהרבה מקומות שכולנו חולמים להיות בהם. צריך לקחת בחשבון שההחלטות וההתלבטויות צריכות להיעשות יחד עם יוסי. זו החבילה. הוא שחקן מאוד איכותי ומשפיע, ואתה צריך אותו לצידך. אני מסכים לגבי כל מה שאומרים על תפוקה, אבל בכל זאת הכדורגל הישראלי קטן על יוסי בניון. אם יידעו איך לנהל אותו נכון, ובשיתוף פעולה, אין לי ספק שגם המספרים שלו יעלו".
לפנייה לכתב/ת 
