"חיים באשליות": הוקוס פוקוס מפוספס
הסרט "חיים באשליות", המביא את סיפורם של האב והבן צ'יקו ודיקו שהיו לצמד קוסמי-סלבריטאי האייטיז, שלף את כל השפנים הלא נכונים מהכובע. במקום להתרכז בהסתבכויות עם המשטרה או במערכת היחסים הרעועה, נשארנו עם סיפור "עלייתם ונפילתם" מפוספס, וזה - לא כל הקסם
אנחנו חיים בתקופה בה אחרי רעש גדול מגיע לא פעם שקט קטן. זה כנראה המקרה גם עם הסרט "חיים באשליות" ששודר אתמול (ד', 21:00, yes דוקו) ושבמרכזו עומד סיפורם של צ'יקו ודיקו, צמד הקוסמים, אב ובנו, שהפכו לסלבס בנוסח אייטיז בעקבות פינה בתוכנית הטלוויזיה "שמיניות באוויר".
הימים - ימים בהם ערוץ אחד שלט בשבע הממלכות. לצ'יקו ודיקו קרה מה שקרה ללא מעט כוכבים עולים - הם נפלו. הנסיבות לא היו יוצאות דופן - האשמות בביצוע מעשים מגונים שהופנו כלפי הבן, צ'יקו, שהסתיימו בעסקת טיעון ועבודות שירות ובהתפרקות הצמד. בהמשך נחשד צ'יקו גם בהונאת מכס ועקיצות שונות, התחפף לקנדה והקים שם משפחה.
עוד ביקורות בערוץ הטלוויזיה של ynet :
"הגבר האחרון בעולם": בין קומדיה לאומללות
"איך להיות": להכיר סלבס מבפנים ומבחוץ
דיקו מצידו לא וויתר, המשיך להופיע עם העוזר שלו ועכשיו הוא מחזיר עטרה ליושנה - הוא מנהיג בית ספר לקוסמים בטלוויזיה החינוכית. דליק המליץ עליו. אולי זה החום, אולי הפילוג בעם. מה שזה לא יהיה, שגורם לנו להרגיש שמן הראוי שמישהו יפצה אותנו על הכל, הביא את אחת הבנות שצ'יקו הטריד אותה מינית בצעירותה לזעום על יוצרי הסרט, עוד לפני שראתה אותו, ולטעון שמדובר בהאדרה של הצמד. אחר כך נשמעה טענה לפיה הסרט לא הקדיש מספיק זמן מסך לצדדים האפלים של צ'יקו ולהשלכות שלהם. מפה לשם הסרט זכה ליחסי ציבור שכסף לא יכול לקנות - ובחינם, תודה רבה. והאמת? גם על לא דבר.
נתחיל מזה שבניגוד למה שאולי נדמה, סרט דוקומנטרי הוא לא בית משפט. נכון שהוא אמור להיות קרוב יותר למציאות מסדרת ריאליטי, נניח, אבל עדיין מדובר בעוד דעה. יש במאי, יש עורך, יש סיפור שמסופר מנקודת מבט של מישהו. ההסתערות על "חיים באשליות" כאילו הוא חייב להפריש נתח מסוים מתוכו לאירועי ההטרדה המינית של צ'יקו היא תולדה של בלבול. היוצר לא חייב שום דבר לאף אחד. זה הסרט שלו. מה שכן אפשר להגיד זה שהסרט לוקה בחסר, ושאינפורמציה מהסוג הזה היתה עשויה להפוך אותו למעניין יותר.
כי "חיים באשליות" הוא בעיקר סרט מפוספס. בניגוד לפרומואים, אין שום דבר "מופלא" בסיפור של צ'יקו ודיקו והוא לא "מטורף" משום בחינה. הוא סיפור די סטנדרטי על 'עלייתו ונפילתו'. הדמות היחידה שמעניינת בסיפור הזה היא צ'יקו - איציק זוהר, ילד עם ראש מצוין לעסקים שהקים מיני-אימפריה, הכניס לתוכה את אבא שלו ואז הסתבך ונעלם (ואף מילה על הסיבה בגללה הוא לא יכול או רוצה לבקר בארץ?). אבל צ'יקו לא נוכח בסרט למעט קטעי ארכיון מתוכניות אירוח ושיחות טלפון אקראיות עם אבא שלו, בהן מסתכמת התרומה שלו בהבטחה ש"הכל בסדר, ברוך השם" וב"אמרת להם שאני בקנדה?".
הנעלם השני שעשוי היה להחזיק את הסרט הזה הוא מערכת היחסים של צ'יקו ודיקו לאורך השנים. אז בסדר, הבנו שצ'יקו היה זה שהכניס את אבא שלו לעסקי הקסמים, אבל מה מעבר לזה? איפה הצד האנושי שמאחורי ארכיון העיתונות? אבא וילד פלא חווים הצלחה משגעת, נוגעים בשמיים, ואז האחד נופל ומפיל איתו את השני, והיום מפריד ביניהם חצי עולם.
מה נמצא מתחת לכל זה? ואם הסיפור הוא סיפור קטן על חיי העולב של הקוסם הזקן, אז כדאי שדיקו יהיה אישיות שמסוגלת לייצב את הסרט הזה על כתפיה (הוא לא), כדי שנאמין שמדובר בסיפור שראוי שיסופר. צביקה בינדר, היוצר, זכור לטובה מהדוקו הקודם המצוין שלו "הטוקבקיסטים", בו הוא הוכיח שהוא יודע להפוך קש לזהב, אבל "חיים באשליות" זקוק ליותר מקוסם אחד כדי לעשות את אותו הדבר.
לפנייה לכתב/ת 
