תומר חמד: "המטרה - להגיע לפרמייר-ליג"
חלוץ נבחרת ישראל פותח את העונה בקבוצתו החדשה ברייטון. בראיון מיוחד ל-ynet ספורט הוא מביע שביעות רצון מההתאקלמות בליגת המשנה באנגליה ("תחושה של ליגה ראשונה לכל דבר"), מסביר מדוע לא נשאר בספרד ("לא רציתי להיאבק נגד הירידה"), מספר על השיחות עם ג'ורדי קרויף ומדבר על תחושת הקיפוח בתקשורת בארץ: "אף פעם לא ביקשתי שיפרגנו לי"
32 שערים כבש תומר חמד (28) בארבע עונות בספרד והפך לישראלי שהבקיע הכי הרבה ב"לה ליגה", יותר מחיים רביבו ויוסי בניון. היום (ו') יפתח חלוץ נבחרת ישראל את דרכו החדשה באי הבריטי, כאשר קבוצתו ברייטון תארח את נוטינגהאם פורסט במחזור הראשון בצ'מפיונשיפ. מדובר אמנם בליגת המשנה, אבל מבחינתו מדובר בסוג של הישג והגשמת חלום ילדות.
בראיון ל-ynet ספורט מספר חמד על ההחלטה לנטוש את ספרד, ההסתגלות לכדורגל האנגלי, החיזורים ממכבי ת"א במהלך הקיץ האחרון וגם על חוסר ההערכה כלפיו מצד התקשורת בישראל.
מדוע בחרת בליגה האנגלית השניה?
"שיחקתי ארבע שנים בליגה הספרדית המפוארת וממש הרגשתי שהגשמתי את חלום הילדות שלי. שיחקתי ברמות הכי גבוהות שיש, מול השחקנים הכי טובים בעולם והבקעתי מול הקבוצות הטובות באירופה. הוכחתי לעצמי שאני שייך לרמות האלה. שבוע לפני סיום העונה במאיורקה, בו הייתי כבר על סף מעבר לאחת הקבוצות הטובות באירופה אחרי עונה מצוינת, הגיעה הפציעה שעצרה את הכל. באופן טבעי, אחרי פציעה כזאת אתה חוזר אחורה, אך למזלי הספקתי להטביע את חותמי בליגה הספרדית".
"כל מה שבניתי לפני הפציעה הלך ואחרי חצי שנה בה נלחמתי מאוד קשה כדי לחזור לעצמי, חזרתי לשחק, להבקיע ובסיום העונה קיבלתי הצעות מקבוצות מהליגה הראשונה בספרד. שמחתי לראות שלא שכחו את מה שעשיתי לפני הפציעה. זו הייתה הנקודה בה חתמתי באלמריה וזה שחזרתי לליגה הראשונה בספרד. זה לא מובן מאליו ואני מודה לאל שאחרי מה שעברתי זכיתי שוב לחוות את החוויה. העונה האחרונה באלמריה היתה בעצם עונת חזרה לעניינים, לבמה המרכזית. שוב חזרתי לליגה הראשונה בספרד ואחרי פציעה כזאת אני מאוד מרוצה ממה שהשגתי. לצערי הקבוצה שלי ירדה ליגה בסופו של דבר, אבל באופן אישי שיחקתי עונה שלמה, השגתי את השיא של כיבוש שערים לישראלי בספרד וחזרתי לכושר מלפני הפציעה. אמנם כבשתי בקבוצת תחתית וכל גול שלי לא עשה יותר מדי כותרות, אבל מי שמבין כדורגל יודע להעריך את מה שעשיתי" .
זאת לא ירידה ברמה?
"חיפשתי אתגר חדש. הכדורגל האנגלי זה משהו שמאוד מדבר אליי ומשך אותי מאז שאני ילד, בדיוק כמו הליגה הספרדית. כשראיתי שיש הזדמנות לעבור למועדון גדול, שמוכן להשקיע הרבה כסף כדי להביא אותי ועם שאיפה לעלות לפרמייר-ליג, לא יכולתי לסרב. ראיתי בזה אתגר שמבחינתי בא בזמן הנכון ביותר והחלטתי לעבור לשם עם מטרה להגיע לפרמייר-ליג ולחוות גם את החוויה של הליגה האנגלית הראשונה. מי שמכיר את הכדורגל האנגלי יודע שהליגה השנייה שם היא מהטובות באירופה, עם מועדונים גדולים ותקציבים ענקיים, אצטדיונים מלאים וכדורגל ברמה גבוהה מאוד. אמנם זו ליגה שנייה, אבל ההרגשה היא של ליגה ראשונה לכל דבר. אני חושב שהגעתי למקום הכי טוב בשבילי. מבחינת גודל המועדון, העבר שלו, התקציב, המתקנים ורמת האימונים אני לא יכול להגיד לרגע שזו ירידה ברמה".
אתה שלם עם זה?
"לגמרי כן. כשהסתכלתי על כל התמונה העדפתי ללכת עם התחושה הפנימית שלי ועם השאיפות שלי. עשיתי את הצעד הזה במטרה להגיע לפרמייר-ליג. זו השאיפה שלי ובהחלט אני שלם ובטוח עם ההחלטה שעשיתי".
"חיפשתי אתגר חדש"
היו לך הצעות מהליגה הספרדית הראשונה?
"כן. בסוף העונה קיבלתי הצעות מקבוצות מהליגה הראשונה בספרד, קבוצות שידעתי שהולכות להיאבק על ירידה או נכון יותר שהמטרה שלהן היא להישאר. הבנתי שזה לא מה שאני מחפש בשלב הזה של הקריירה שלי. בתום העונה עם אלמריה הבנתי שאיני רוצה להתמודד שוב עם קבוצת תחתית בליגה הספרדית ושבתור חלוץ יהיה לי קשה לממש את הפוטנציאל שלי. לכן רציתי אתגר חדש".
איך מתאקלמים בברייטון אחרי החיים הטובים בספרד?
"אנחנו לא הרבה זמן פה, אבל בתקופה הקצרה אנחנו מבינים כבר שזה לא ספרד. מזג האוויר, השפה והתרבות שונים מאוד. ייקח לנו קצת זמן להתרגל, אבל אני בטוח שבקרוב נרגיש ממש כמו בבית. זכינו לגור בעיר נופש ליד הים שמכל אירופה באים אליה. ברייטון נמצאת על הים ויצא ששוב נוכל ליהנות מהים, הפעם באנגליה. אנחנו מתרגלים לחיים החדשים ונהנים מהדברים החדשים שהעיר מציעה. כרגע עדיין קיץ ואנחנו יכולים ליהנות מהשמש, אבל אנחנו יודעים שרוב השנה יהיה פה חורף וקר. אם כבר להגיע לאנגליה וזה לא לונדון - אז אני חושב שזה המקום הכי טוב. הכי חשוב שהמשפחה שלי תרגיש טוב. אשתי שונית והבת מיה מרגישות פה נוח ואני בטוח שמעבר לכדורגל זה מקום מצוין עבורן לחיות בו. חוץ מזה שהעיקר שאנחנו ביחד".
נשמע נוצץ, אבל כמי שגדל בטבעון השקטה זה בטח לא קל לשנות אווירה.
"השקט והשלווה בטבעון היו חלק ניכר מהילדות שלי ולפעמים זה קצת חסר. אבל, מה שהמשפחה שלי ואני חווים בחו"ל, אלו חוויות שאי אפשר לתאר ולא הייתי מוותר עליהם בחיים. זכינו להכיר את ספרד, ללמוד את השפה הספרדית, להכיר את התרבות והמנטליות שלהם וכעת אנו זוכים לחוות זאת באנגליה. זה רווח נקי שלנו. כשאני מגיע בקיץ לארץ אני נהנה מטבעון וכשנחזור בסופו של דבר לארץ, אחרי הכדורגל, אני מאמין שנחזור לטבעון כדי להמשיך וליהנות מהמקום המדהים הזה".
מה ההתרשמות שלך מהבדלי הסגנונות בין הכדורגל הספרדי לאנגלי?
"לפי מה שהספקתי לראות העבודה היומיומית פה הרבה יותר מאסיבית. עובדים פה פיזית מאוד קשה ומעבירים שעות ארוכות במועדון. מגיעים ב-9 בבוקר ויוצאים ב-16:00-17:00. האנטנסיביות והאגרסיביות יותר בולטים כאן. בספרד הכדורגל יותר יפה לעין, כאן יותר מהיר וחזק. לקח לי זמן להתרגל להבדלים, אבל עכשיו אני כבר מוכן ויודע עם מה אני הולך להתמודד. לכל אחד יש את העדיפות שלו לגבי סגנון הכדורגל. בסוף השנה אוכל להגיד למה אני מתחבר יותר, לכדורגל הספרדי או האנגלי".
"בונים עליי כחלוץ המוביל"
איך התרשמת מהמנג'ר כריס יוטון? הוא בונה עלייך כחלוץ המוביל?
"ההתרשמות עד עכשיו מהמאמן היא באמת טובה. מהרגע הראשון הוא קרא לי ולאשתי לשיחה כדי להכיר אותנו אישית. הוא הסביר לי לקראת מה אנחנו הולכים ומה הוא מצפה ממני ומהקבוצה. לפני הכל, מבחינה אישית הוא בן אדם מדהים עם יחסי אנוש טובים מאוד. מהרגע הראשון דאג לי ושאל תמיד אם אני מסתדר ומה איתי ועם המשפחה. על המגרש הוא לא מחסיר שום פרט וכולם יודעים בדיוק מה הדרישות שלו. הוא לא נותן לאף אחד לחפף. כולם יודעים שמי שלא ייתן 100 אחוז לא ישחק. הביאו אותי כחלוץ שבונים עליו כמי שיוביל את הקבוצה, אבל זה לא מבטיח לי כלום ולכן אני עובד קשה מאוד כדי להוכיח שאני ראוי להרכב. אני יודע שהמאמן מאמין בי, סומך עלי ורואה בי שחקן חשוב. אני צריך להוכיח שאפשר לסמוך עליי".
יש לידך גם את בירם כיאל, שאתה מכיר מצוין.
"מאוד כיף לשתף שוב פעולה עם בירם. גדלנו יחד במחלקת הנוער, שיחקנו יחד בבוגרים ובנבחרת ויש לנו הרבה חוויות ורגעים שעברנו יחד. מעבר לזה, יש לנו הרבה דברים משותפים ודומים שעברנו בקריירה. גם הילדים שלנו באותו הגיל. שנינו עברנו עונות יפות באירופה ופציעות שעצרו התקדמות. שנינו אפילו חוגגים באותו היום את יום ההולדת שלנו, שזה גם נחמד. במאיורקה זכיתי לשתף פעולה עם דודו אוואט, שעזר לי להתאקלם. זה מאוד מקל ועוזר. פה יש את בירם, שנותן לנו הרגשה טובה יחד עם המשפחה שלו. אנחנו מקווים שהשנה נצליח יחד ונהנה מהרבה רגעים מאושרים".
"הבהרתי לקרויף שחזרה לארץ לא מהווה אופציה"
ג'ורדי קרויף רצה אותך מאוד במכבי ת"א, שקלת את זה?
"אנחנו ביחסים טובים ומדברים הרבה. בכל הזדמנות שהיתה הוא נתן לי להבין כמה הוא רוצה אותי. אני מצידי נתתי לו להבין, שמבחינתי חזרה לארץ היא כרגע לא אופציה וזה עדיין מוקדם מדי. כל עוד אני רואה שקבוצות מספרד, אנגליה וגרמניה רוצות אותי - אז באופן טבעי לחזור לארץ לא עומד מול עיני. יש לי שאיפות ומטרות להשיג באירופה".
בשנה האחרונה חזרו לארץ לא מעט ליגיונרים גם בכירים. זה מעיד משהו על הכדורגלן הישראלי?
"זה נכון שהרבה ישראלים חזרו לארץ. לכל אחד יש את הסיבות שלו ואין לשפוט אף אחד או להיכנס להחלטות של אף אחד. זה לא מעיד משהו על השחקן הישראלי. באופן הגיוני זה מראה שזה לא דבר פשוט לשחק הרבה שנים בחו"ל, רחוק מהמשפחה והמדינה שלך. לכל אחד יש את הסיבות וההעדפות שלו וצריך לכבד אותן".
האם חזרה לארץ בשלהי הקריירה זה משהו שנלקח בחשבון?
"עדיין מוקדם מדי לחשוב על שלהי הקריירה, אבל אני יכול להגיד שתמיד זה משהו שנראה נחמד ומעניין לחזור לסיים את הקריירה בארץ. זו מעין סגירת מעגל. כשאגיע לרגע הזה אדע בדיוק מה נכון לעשות".
כמה רחוק מסוגלת מכבי חיפה להגיע בעונה הקרובה?
"כמובן שאני תמיד משתדל לעקוב אחרי מכבי חיפה. השנה נראה שיש שם משהו טוב, למרות שתמיד בתחילת שנה אני מרגיש את זה ולצערי לא קרה בשנים האחרונות. אני מקווה שהשנה, יחד עם רוני לוי ועם השחקנים הנכונים, הם יחזרו להיאבק על התארים. אני בטוח שהם מסוגלים לזה".
במוקדמות מונדיאל 2014 היית השחקן המרכזי בנבחרת וסיימת כמלך השערים. מאז הפציעה ובקמפיין הנוכחי בפרט, התחושה היא שאלי גוטמן לא ממש סופר אותך. בהפסד בבוסניה לא שיחקת דקה.
"באופן טבעי, לפני הפציעה הייתי דומננטי ומוביל בנבחרת ואחרי הפציעה חזרתי שוב לעניינים. בקבוצה שיחקתי, אבל בנבחרת לא יצא לי לחזור ולהיות שחקן הרכב. המאמן מחליט בסופו של דבר מה שהכי טוב לדעתו ואני כשחקן צריך לכבד את זה. כמובן שאני רוצה לשחק ולהיות בהרכב, אבל להיות חלק מהנבחרת זה לא מובן מאליו. אני מאוד גאה ושמח לבוא לנבחרת ומחכה להזדמנות שלי. עד עכשיו זה היה מהספסל ואני מקווה שעד המשחקים הקרובים אגיע בכושר טוב. אני בטוח שאם אהיה טוב בקבוצה, זה גם יתן לי מקום בהרכב של הנבחרת".
לנבחרת מצפות משימות מול אנדורה ו-וויילס.
"שני משחקים מאוד חשובים להמשך. אנחנו חייבים כל נקודה ונצטרך לבוא מוכנים. אני חושב שעדיין יש לנו סיכוי טוב לסיים במקום השלישי בבית ונעשה הכל כדי לשמור על זה".
בעבר התבטאת נגד היחס של התקשורת הישראלית כלפיך. אתה חושב שלא מעניקים לך סיקור הולם?
"לא יצאתי ולא ביקרתי את כל התקשורת. יש גם כאלה שמפרגנים. בסך הכל נשאלתי באחת הפעמים אם אני חושב שאני מוערך בתקשורת בארץ ואם החשיפה מספיק הולמת,
אז אמרתי שאני חושב שלא. אני מרגיש שבארבע השנים ששיחקתי בספרד עשיתי דברים יפים".
"זכיתי לרגעים גדולים ומעמד מכובד מאוד בסדר גודל ישראלי, וזה לא משהו שזכה למספיק חשיפה והערכה בארץ. לא הייתי עוד שחקן שמשחק בחו"ל, אלא שחקן שמשחק בליגה מהטובות בעולם. שחקן שמשחק כל שנה וכל משחק בהרכב, שמוביל את הקבוצה שלו. מעבר לזה, כמובן שהגעתי להישג של הכובש הישראלי הכי גדול בליגה הספרדית, נבחרתי לשחקן המחזור וזכיתי להבקיע שערים מול הקבוצות הטובות בספרד. אלו הרבה דברים שמוכיחים שאני שחקן מאוד בולט ולגיטימי. בסופו של דבר, חשוב לי שאני והמשפחה שלי ומי שקרוב אליי יודעים לאן הגעתי ומה עשיתי ומאוד שמחים וגאים במה שאני עושה".
אתה עדיין מרגיש מקופח?
"אף פעם לא חיפשתי או ביקשתי שיפרגנו לי. מי שיודע לפרגן - אני שמח על כך ומי שלא יודע, זה גם בסדר. החשוב הוא שאני שמח בחלקי".
איפה נראה אותך בעוד חמש שנים?
" הכי חשוב שנהיה בריאים ובמקום שטוב לנו. שאצליח ואהנה מהכדורגל".
ואחרי הכדורגל?
"לא רוצה עדיין לחשוב על זה. כשאגיע לרגע הזה, אני בטוח שיהיה לי הרבה מאוד זמן להחליט מה ארצה לעשות".
לפנייה לכתב/ת 
