מגדלים באוויר / בלוג ה-NBA
מריו הזוניה הקרואטי, שמתנשא לגובה של שני מטרים, מגיע לאורלנדו אחרי שהרשים בברצלונה. קריסטאפס פורזינגיס הלטבי, הצעצוע החדש של הניקס, ינסה להמשיך לקלוע מכל בלטה גם ממרומי 215 הסנטימטרים שלו. פחות משלושה חודשים לפתיחת העונה, מדריך בשני חלקים על השחקנים שפרצו את תקרת הזכוכית של ה-NBA ולא נולדו באמריקה
כמו בכל קיץ חם, גם בזה הנוכחי קרו הרבה דברים בליגה הטובה בעולם. אטלנטה ספגה שורה של מכות כואבות (מייק סקוט נתפס עם סמים, דמארה קארול ברח לטורונטו), ל.א לייקרס ניסתה להפריח את השממה סביבה עם ידיעה על הסבת תפקיד אפשרית של קובי בראיינט ואינדיאנה התחמשה והפכה לקבוצה עם יומרות. וזה רק על קצה המזלג. גם בחזיתות האחרות המפה השתנתה.
- בקרוב, בלאט לא יחזיק בשחקן הטוב בעולם
- באוקטובר: ל.א לייקרס מחכה למכבי חיפה
- בחג המולד: קליבלנד וגולדן סטייט ישחזרו את גמר ה-NBA
אלא שמכל ההחתמות והצירופים נותרנו עם כמה מועדונים בליגה אחרת, ביניהם ל.א קליפרס, גולדן סטייט, קליבלנד וסן אנטוניו, שידעו לשפצר את הסגלים שלהם במקומות הנכונים ובעיקר לשמור על הקיים. הספרס המציאו את עצמם מחדש בגלל למרקוס אולדריג', אבל גם בלעדיו היו נחשבים למועמדים לגיטימיים ללכת שוב עד הסוף.
דווקא בגלל חזרתה של הקבוצה הכי זקנה ו-וותיקה בליגה לכותרות, עם דעיכתה של סערת ההעברות המשתוללת (שפרצה לפני יותר מחודש וכיום כמעט ולא מורגשת) צריך לדבר בהרחבה גם על השחקנים שיהיו הפנים החדשות של הליגה בעונה הקרובה – ועלו על מטוס ממקום רחוק כדי להגשים את החלום שלהם.
שניים מהם נכנסו רשמית בשעריה באופן חגיגי הרבה לפני פתיחת שוק השחקנים החופשיים. זה הזמן להאיר עליהם בזרקור ולהכיר אותם קצת יותר לעומק, רגע לפני שהם מנסים לקיים את ההבטחה ולפרוע את השטרות.
מריו הזוניה, אורלנדו: השוואות לפטרוביץ'
הנער הקרואטי הוא השם שאמור לצלצל הכי מוכר לאוזן הישראלית חובבת הכדורסל. למרות שבשלוש שנים בברצלונה המספרים שלו לא יפילו אף אחד מהכיסא (ממוצעים של 5.2 נקודות ו-1.4 ריבאונדים ב-12.3 דקות, לאחר שבעונת הבכורה שלו בקבוצה שותף בשני משחקים בלבד), יש בו משהו שאי אפשר לפספס. בעיקר בגלל שאת צעדיו הראשונים על הבמה הנחשבת ביותר ביבשת עשה כשהוא עוד לא בן 20.
הכישרון הגדול, הפוטנציאל הגולמי והשיפור תוך כדי תנועה גרמו לאורלנדו לרייר עליו זמן רב, וברגע האמת בדראפט לחטוף אותו בבחירה החמישית. זה לא היה משהו שהפתיע אותו או כל מי שעקב אחריו בהתמדה בשנים האחרונות. לכולם היה ברור שמבחינתו NBA זאת לא שאלה של האם – אלא בעיקר של מתי.
אוהדי מכבי ת"א, שצפו בו תחת צ'אבי פסקוואל מפזז בהיכל מנורה מבטחים בינואר האחרון, חזו - חלקם בלי לדעת - בשחקן שמסומן כבר תקופה ארוכה כלהיט אירופאי ענק. באותו משחק הוא אמנם קלע רק 7 נקודות ב-16 דקות (בגומלין קלע אותו מספר נקודות ב-3 דקות פחות), אולם אין בנתונים האלה כדי ללמד אפילו במעט על מנעד היכולות הרחב של הזוניה. מאוחר יותר הוא נוכח לגלות: עבור שחקן שמתנשא לגובה של 2.02 מטרים ויודע להתמצא גם באזורים רחוקים מהסל בצורה כל-כך טובה, הדרך ל-NBA נסללת תמיד בצורה הרבה יותר מהירה.
אבל מהיר זה לא אומר בהכרח קל. הוא אמנם צעיר מאוד, ועדיין חווה בדרך לתהילה כמה מהמורות. כשהיה בן 17 עבר פציעה לא נעימה ביד, ואז נפל קורבן למחלת הנשיקה שאילצה אותו לשבת בצד זמן רב. ההתאוששות לא איחרה לבוא, וכשהיא קרתה שום דבר לא היה יכול לעצור אותו.
את דרכו החל בחממה של KK זאגרב, וכבר שם נכנס למחברות של רוב הסקאוטים. הזוניה הבריק בכל כניסה שלו למגרש, הראה אינטיליגנציית משחק גבוהה ו-IQ כדורסל משובח שלא בא על חשבון יכולות פיזיות וקליעה. במולדתו התאהבו בו והתחילו לקשור לו כתרים כבר אחרי אליפות העולם לנוער, שבה היה אחד השחקנים המרכזיים והוביל את נבחרתו למדליית ארד.
בשלב מסוים התחילו להגיע ההשוואות גם לאליל קרואטי אחר, דראז'ן פטרוביץ', מי שבעבר כונה 'מוצארט של הכדורסל'. "הוא היה השחקן הכי טוב באותה תקופה, אז ברור שזה מחמיא. אבל ההשוואה לא מכובדת", הצטנע הזוניה בתגובה, לאחר שנתפס לא מוכן למחמאה. "אני לא אוהב את זה".
בקיץ 2012 היה בצומת דרכים מקצועית והתלבט באשר לתחנתו הבאה. הוא כבר היה על סף סיכום בפרטיזן בלגרד, אך בשל לחצים מבית ורצון לחבור לאנטה טומיץ' בחר בברצלונה. העונה הוא נתן את ה-הצגה שלו על הראש של ריאל מדריד. 22 נקודות ו-5 שלשות שלו מול הבלנאקוס לא עזרו לברסה לנצח. הן כן גרמו לה להבין מה היא הולכת להפסיד בפגרה.
למרות החזות העדינה, הוא אף פעם לא היה הילד הכי שקט בכיתה. וגם לא ניסה. הטמפרמנט הקרואטי לא עצר מבעדו לככב ברשימות של ציידי הכישרונות, ובסוף זה גם השתלם לו עם מקום של כבוד בדראפט האחרון. בסוף חודש יוני, לאחר שהמג'יק בחרו בו, התיר את חוזהו בקטלוניה תמורת שני מיליון יורו ונפרד לשלום מהפלאו בלאוגרנה. בביתו החדש כבר מחכים לו בקוצר רוח. "הוא שחקן מאוד מוכשר והולך לעזור לנו הרבה", אמר עליו ניקולה ווצ'ביץ'. "אני אנסה לעזור לו כמה שאני יכול ולהיות שם בשבילו. היו לו כמה רגעים מבריקים בליגת הקיץ".
בסאמר-ליג שותף רק לשני משחקים - בהם הספיק להשאיר חותם עם דאנק מפלצתי למזכרת ששלהב את השדרים, וגם הביא לידי ביטוי את הביטחון העצמי שיש לו. אחרי שישחק עם קרואטיה ביורובאסקט הקרוב (למרות גל השמועות על הברזה) הוא יהיה צריך להראות שמה ששבה את לב כולם בספרד, יכול לייצר אפקט דומה גם מעבר לים. הזדמנויות להראות מה יש לו בידיים הוא יקבל. כדי להמשיך להיות אטרקציה, יהיה עליו לנצל אותן היטב.
קריסטאפס פורזינגיס, ניו-יורק: מלטביה באהבה
למרות שסומן בימים שקדמו לדראפט כמועמד המועדף של פילדלפיה, בסוף ניו יורק שמה עליו את ידיה. בזכותו יש לה סיכוי להיות טובה יותר ומעניינת יותר, ולשפר את עצמה מידית קודם כל באספקט שהיה לה לרועץ בשנה האחרונה: היכולת לעשות נקודות. עם או בלי העזרה של כרמלו אנתוני (לא ברור אם יישאר, לכמה זמן ואיך יחזור מהפציעה שתקפה אותו בשנה שעברה), דרישה מופרכת ומוגזמת או הוגנת ומתבקשת - זאת תהיה המשימה המרכזית של פורזינגיס.
הוא נחשב לנפיל גם במונחי ה-NBA עם 215 הסנטימטרים שלו, אבל מה שמייחד אותו מהשאר היא ללא ספק היד הרכה. העובדה שלא שיחק בעונה האחרונה בקבוצת יורוליג אלא בסביליה הקטנה רק הופכת את הנחיתה שלו באמריקה למיוחדת יותר, וגם מהווה הוכחה לכך שהשם של הקבוצה שלך לא באמת משנה כל עוד אתה משחק כדורסל טוב, אחר ויותר מהכל - איכותי. בתפוח הגדול קלטו את זה והיו מוכנים להקריב עבורו את הבחירה הגבוהה שהייתה להם מזה שנים, עדות לעניין הגדול שהביעו בו.
בקבוצתו הקודמת פורזינגיס, רק בן 20, היה לעוגן התקפי. גובהו החריג לא הגביל אותו או הכביד עליו – להפך. הוא רק הפך אותו לורסטילי יותר וקטלני יותר. ב-16 משחקי יורוקאפ הוא העמיד ממוצעים של 11.6 נקודות ו-4.1 ריבאונדים, אבל ה"שוס" האמיתי בטורים הסטטיסטיים של היהלום נעוץ, כאמור, בידית. במפעל האירופי המשני נצץ הכוכב הלטבי עם 59.6 אחוזים מהשדה ו-46 מהשלוש – מספרים של שוטינג גארד, לא של פאוור פורוורד גבוה. זה מה שעשה אותו לסחורה חמה, ובסוף גם עזר לו להכניס רגל בדלת של הליגה הטובה בעולם.
מבחינת פורזינגיס, לא בטוח שאת המעבר לארה"ב הוא היה שמח לעשות דווקא דרך ניו יורק. נחיתה בקבוצה כל-כך כושלת היא סיכון עבור שחקן צעיר, לא כל שכן אם הוא רוקי. תוסיפו לכך את שריקות הבוז הרועמות של האוהדים למשמע בחירת הרכש החדש והלא מלוטש שלהם, ותקבלו מתכון לפלופ מסתמן. עבורו, בכל אופן, זאת הייתה רק מכה מוראלית קלה בכנף. "הם לא היו מרוצים מהבחירה בי", הגיב בנונשלנטיות לקבלת הפנים הצוננת של הקהל החדש והמתוסכל שלו. "ואני צריך לעשות הכל כדי להפוך את שריקות הבוז למחיאות כפיים. האוהדים קשים לפעמים, אבל ככה זה בניו יורק. אני מוכן לזה. אני רוצה להיות חלק מהארגון הזה".
באתר הבית של הקבוצה כבר התחילו להשוויץ בצעצוע החדש שלהם, עם כמה קטעי וידאו בהם הוא מחלק מסירות יפות לחבריו. זה לא אומר שהבחירה בו התקבלה בחיבוק קולקטיבי. קונצנזוס להחלטה של פיל ג'קסון לא היה, אבל מבחינתו של דווין ווטס, ששיתף פעולה עם התופעה אשתקד בספרד, ניו יורק דווקא עשתה מהלך מעולה. "אני משחק באירופה כבר הרבה זמן ומעולם לא קרה לי שזריקות שלי נחסמות כל-כך הרבה פעמים באימונים", סיפר על היכולות ההגנתיות שלו (לאחר שסיפק חסימה בממוצע למשחק בעונה שעברה). "הוא ארוך".
לפנייה לכתב/ת 
