העיר שבה נלחמים בוונדליזם - עם גרפיטי
אף שגרפיטי אסור על פי חוק בבואנוס איירס, הרשויות מאפשרות לאמנים לצייר על קירות שניזוקו מוונדליזם כאוות נפשם - אם דיירי הבניין ובעליו הסכימו. לעתים העירייה אף מממנת אותם. סיור ברחובות המעוטרים של בירת ארגנטינה
מעבר לפינת רחוב אפלולי בפרבר "טרס דה פבררו" של בואנוס איירס, מבצבצת סירה כחולה על קיר בניין. אמן הרחוב אנדרס רוטונדו פרגה, לבוש אוברול ירוק וחמוש במברשת ובצבעי אקריליק, החל פרויקט בן שלושה ימים שמטרתו להחיות קיר מבנה שניזוק בידי גרפיטי אלים וקשה לפענוח.
"הקירות הושחתו על ידי ונדליסטים - אנשים גסי רוח", סיפרה אדית קמפלו, בת 80, המתגוררת בבניין. "אין לנו כסף לצבוע את הקיר אז העירייה באדיבותה שלחה לנו את האמן הנפלא הזה כדי שנוכל לייפות קצת את הקיר".
אף שציורי גרפיטי אסורים על פי חוק בבירת ארגנטינה, לרוב מאפשרות הרשויות לעטר עמם את הקירות אם כל דיירי ובעלי הבניין נתנו לכך אישור. לפעמים הממשלה או הרשויות המקומיות אף מממנות בעצמן את ציורי הקיר, שכן קירות צבעוניים ומעוטרים נוטים להישאר במצב טוב יותר מאשר קירות רגילים.
"בשכונות עניות או ממעמד בינוני, התושבים מטפלים ומטפחים ציורי קיר כחלק בלתי נפרד מהשכונה", סיפר לסוכנות הידיעות הצרפתית דיאגו סילבה, רכז הפרויקט הציבורי ART3 שמממן עבודות גרפיטי בעיריית טרס דה פבררו. "ציורי קיר בני ארבע או חמש שנים יכולים להיפגם בידי מזג האוויר והידרדרות במצב הקיר, אך לעולם לא בגלל השחתה. הציורים מקבלים את הכבוד הראוי להם", הוסיף, בעודו עומד בלב אחת השכונות העניות ביותר באזור, לצד ציור קיר יפהפה של מגדלור אדום.
אנשי ART3, כמו גם פרויקטים ממשלתיים ועצמאיים אחרים בעיר, רוצים להילחם בתופעת הוונדליזם ברחובות באמצעות אמנות רחוב. בדרך זו הם רוצים לגרום לתושבים להיות מודעים יותר לסביבתם ולשפר את איכות חייהם.
"אלו לא סתם ציורים. מהרגע שהתחלנו את הפרויקט אמרנו שזה משהו בשביל הקהילה, משהו שהתושבים יכולים לקחת בו חלק", אמר סילבה, והוסיף כי יש בטרס דה פבררו כבר לא פחות מ-400 ציורי קיר.
באירופה, אף שישנם אמנים שהצליחו לצבור תהודה עולמית כמו בנקסי המפורסם, אמנות הגרפיטי עדיין נתונה לסטיגמה ומהווה מעין שם נרדף לוונדליזם והשחתה. אבל בבואנוס איירס ההיפך הוא הנכון. הבירה הארגנטינאית הפכה להיות אחד המרכזים העולמיים לאמנות רחוב, עם יותר מאלף ציורים שונים המקשטים בתים, בתי ספר ואפילו כנסיות.
אמנים מקבלים קטעי רחוב שלמים או קיר בגובה 25 מטרים כדי לבטא את אומנותם בעזרת צבעי אקריליק, שמן או ספריי. העיר חוגגת את העבודות המרשימות של אמניה בפסטיבלים ואירועים שונים במהלך השנה, וכמה אמנים אורבניים כמו מרטין רון או פיו סילבה אף הוזמנו לצייר גם במדינות אחרות.
"ציורי הקיר כאן כדי להפתיע ולהוסיף הנאה, אומנות, תרבות ושמחה למרחב הציבורי", אמר פטריסיו די סטפאנו, תת-מזכיר עיריית בואנוס איירס לנושא המרחב הציבורי, שאחראי בין היתר להקצאת 60 אלף דולר בשנה על הזמנת ציורי גרפיטי באזור.
לאחרונה החלו לצוץ גם חברות טיולים המציעות "סיור גרפיטי" שלוקחות תיירים ומטיילים לרחובות הכי צבעוניים וססגוניים בבואנוס איירס, שכבר מזמן הפכו למעין מוזיאון חיצוני וחינמי.
בחלק מציורי הקיר נראים דמויות מקומיות מפורסמות, כמו כוכב הכדורגל קרלוס טבס, שדמותו מתנוססת על מבנה ב"פוארטה אפאצ'ה" – שכונת ילדותו הענייה בבירה. ציורים אחרים מראים למשל דמויות מהמיתולוגיה היוונית, עיניים ענקיות וכל מיני יצירות צבעוניות שונות ומשונות היישר ממוחם הקודח של הציירים.
אחת מהמדריכים של חברת הטיולים "גרפיטימונדו", ססיליה קילס, מסבירה שהאומנות האורבנית והתוססת של בואנוס איירס היא אולי בעצם מעין תגובה לדיקטטורה הצבאית ששלטה במדינה בשנים 1983-1976. "בואנוס איירס היא עיר שצילקו אותה", אמרה קילה ל-AFP על השנים ההן, "שבהן אנדרטאות ציבוריות נוקו באופן שיטתי ועולם הגרפיטי היה מודחק מאוד".
כיום, אומנות הרחוב נתנה חיים חדשים לקירות עיר הבירה לצד חופש ביטוי ושיפור איכות חייהם של עשרת מיליון תושביה.
