לפיד בטור לאירופים: עסקים באיראן וחרם עלינו?

יש שתי בעיות עם ההסכם עם איראן.

הבעיה הראשונה היא שזה הסכם גרוע. הוא רשלני בסוגיית הפיקוח, מאפשר לאיראנים להמשיך לבנות את התוכנית הצבאית שלהם, והוא מאותת למזרח התיכון כולו שהמערב חלש ורופס ומי שירמה אותו מספיק זמן ומספיק בערמומיות יקבל פרס במקום עונש. הטענה שלפיה בזכות ההסכם איראן לעולם לא תחזיק בנשק גרעיני מזכירה לנו הישראלים את הערתו המצמררת של פרימו לוי, הסופר האיטלקי הדגול ניצול אושוויץ, בספרו "קראוס": "האם אתם יודעים איך אומרים 'לעולם לא' בניב של המחנה? Morgen früh - מחר בבוקר".

הבעיה השניה עם ההסכם היא שהוא הפך להיות הקריטריון היחיד לפיה נמדדת איראן בזירה הבינלאומית. מאז טקס החתימה בווינה הסנקציות אינן מוסרות בהדרגה, הן מתעופפות מהחלון. בין המדינות החתומות על ההסכם החלה כבר תחרות פרועה מי יגיע ראשון לשווקים האיראניים. בעיני רוב המדינות אם ההסכם בסדר, סימן שאיראן בסדר. עובדה, היא קיבלה תעודת יושר מששת המעצמות הגדולות.

אין דבר רחוק יותר מן האמת.

הניחו לרגע בצד את תוכנית הגרעין והסתכלו על פעילויותיה האחרות של איראן: כבר שלושה עשורים שאיראן היא יצואנית הטרור מספר 1 בעולם. טביעות אצבעותיה של איראן התגלו באלפי אירועי טרור מאז שנות השמונים. פיגועי התאבדות, חטיפת מטוסים, פיצוץ מבני ציבור על יושביהם, שימוש בנשק כימי כנגד אוכלוסיה אזרחית, הם אינם בוחלים בדבר.

"איראן קיבלה תעודת יושר משש המעצמות". לפיד(צילום: גיל יוחנן)

לא מדובר רק בייצוא של טרור, אלא גם בערכים שבשמם פועל הטרור הזה. באיראן של 2015 נהוג לתלות הומוסקסואלים על עמודי חשמל, לסקול נשים נואפות, עינויים הם עניין שיגרתי (וחוקי), נוצרים נרדפים על בסיס קבוע ושנאת היהודים היא מדיניות רשמית.

איראן, שהכחשת השואה היא חלק ממדיניותה הרשמית, היא גם המדינה היחידה באומות-המאוחדות שהצהירה בגלוי, יותר מפעם אחת, על רצונה להשמיד חברה אחרת בארגון (ישראל). לא רק לפגוע, לא רק להכריז מלחמה - להשמיד.

הפגנת מחאה בניו יורק נגד ההסכם עם איראן(צילום: רויטרס)

בנסיבות רגילות, מדינות מערביות מתקדמות כמו גרמניה או איטליה, היו מחרימות את איראן ללא היסוס ובלי שום קשר לתוכנית הגרעין. גם אילו רצו הממשלות והסינדיקטים הגדולים לעשות שם עסקים, ארגוני הנשים, הלהט"בים, וארגוני זכויות האדם השונים היו מקימים קול זעקה ויוצאים להפגין ברחובות. כל אדם הקורא לעצמו מוסרי היה רואה חובה לעצמו להגיד לממשלתו, "לפני שאתם עושים עסקים עם האיראנים, תדרשו מהם להפסיק להפיץ אימה ואלימות ברחבי העולם וגם אצלם בבית".

משום מה זה לא קורה. במקום זה נוהגת אירופה להטיף מוסר דווקא לישראל, המדינה המאוימת ביותר בעולם, המצליחה למרות זאת לקיים דמוקרטיה מתוקנת, שבה מקפידים על החוק הבינלאומי ועל זכויות המיעוטים, הנשים והלהט"בים. אפילו מתנגדיה המושבעים ביותר של ישראל מודים בכך שישראל אינה מנסה לאיים על שלום העולם, או לקדם טרור. צר לי על כל קורבן חף מפשע

- ישראלי או פלסטיני - אבל העובדות הן שמספר הנפגעים בסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא מזערי ממש לעומת מספר הקורבנות בסכסוכים להם אחראית איראן.

ובכל זאת, אותנו מאיימים להחרים ומאיראן מסירים את החרם לקול מחיאות הכפיים של הקהילה הבינלאומית.

האם העולם יצא מדעתו?