אוגר כוחות: על ילד הפלא של הטניס העולמי
פליקס אוגר-אליאסימה חוגג בדיוק היום יום הולדת 15, ורק לאחרונה הספיק להפוך לטניסאי הצעיר ביותר בהיסטוריה שנכנס לדירוג ה-ATP. כעת, ממעמקי המקום ה-748 בעולם, הוא מסומן כאחד השחקנים המבטיחים בסבב. האם הוא יצליח לעמוד בציפיות?
את פליקס אוגר-אליאסימה אתם כנראה לא מכירים, ואתם גם לא אמורים. בדיוק היום הטניסאי הקנדי מציין את יום הולדתו ה-15, ועדיין לא נמנה על חבורת הטניסאים שמסומנים כדור העתיד של הסבב - זאת שכוללת את בורנה צ'וריץ', תנאסי קוקינאקיס, דומיניק תים וניק קיריוס. בגיל הוא עוד רחוק מהם. גם ביכולת. אבל כל הסימנים מראים שהוא בדרך הבטוחה לשם, ובבוא העת יוכל לגרום לכל טניסאי צמרת להתחיל להזיע. את השלישייה המובילה הוא אמנם לא יספיק להדביק כנראה. הבאים בתור אחריהם בהחלט יכולים לחשוש למעמדם.
הרכבת של אוגר-אליאסימה יצאה מהתחנה די לאחרונה. לא מזמן הוא עשה היסטוריה לאחר שהפך לטניסאי הראשון שנולד אחרי שנת 2000 ונכנס באופן רשמי לדירוג ה-ATP. בשבוע שעבר יצר עוד תקדים, אחרי שהגיע לרבע גמר של טורניר צ'לנג'ר בקנדה והשתחל אל תוך 800 הראשונים בעולם. בכך הוסיף עוד שורה חשובה לקורות החיים, כזאת שיחזרו אליה כשהוא יהיה גדול, והוכתר לטניסאי הצעיר ביותר אי פעם שמצליח להיות חלק מהטופ 800.
מעריץ את פדרר, שואב השראה מראוניץ'
כרגע הוא מדורג רק במקום ה-748. אך כשנזכרים כי הבחור "חגג בר מצווה" רק לפני שנתיים, הנתון הזה מקבל משמעות שונה לגמרי.
בגילאי הנוער אוגר-אליאסימה הוא שם דבר. בחודש פברואר האחרון השלים דאבל מקסיקני עם שתי זכיות רצופות בשני טורנירי יחידים שנערכו במדינה, תוך שהוא מנצח בדרך שחקנים חסונים בני 18. בחודש מרץ האחרון נכנס הקנדי בפעם הראשונה לתודעת אוהדי הטניס בעולם, כשהצליח להשתחל להגרלה ראשית של טורניר בוגרים. במולדתו כבר מדברים עליו כעל יורשו העתידי של מילוש ראוניץ', ועוקבים באדיקות אחרי כל צעד שעושה בקריירה הקצרה והמבטיחה שלו.
הוא החזיק מחבט בפעם הראשונה עוד כשהיה בן 4. אוגר-אליאסימה הוא גם אחיה הקטן של מליקה, טניסאית כישרונית בפני עצמה, שדי מהר ובעל כורחה נכנסה בצילו. אביו סם הוא מאמן טניס קפדן, שמאז שנולד דאג להרביץ בו תורה וללמד אותו את יסודות משחק. מאוסף השיאים שניפץ וההישגים אליהם הגיע הוא לא מתרגש מדי, מסרב בתוקף להיכנס לאופוריה ונשאר מחובר לקרקע. "אני לא מייחס לזה יותר מדי חשיבות", הצטנע בדיפלומטיות ששמורה למקצוענים בראיון שהעניק ל-ATP מוקדם יותר השנה, "נקודות דירוג הן רק בונוס".
עם גישה בריאה, בק-הנד של שתי ידיים וסרב עוצמתי, אוגר-אליאסימה מתבלט באופן קבוע מעל לרוב הנערים שמשחקים מולו. במקביל לשעות הארוכות על המגרש ה"תרפיה" שלו היא נגינה על פסנתר, וכשזה מגיע לטניס אזור הנוחות שלו הוא המגרשים הקשים. הוא מעריץ במיוחד את פדרר, גאל מונפיס וג'ו וילפריד-צונגה, אבל שומר פינה חמה בלב לבני ארצו, ואשק פוספיסיל וראוניץ', שמהווים את הנציגים הבכירים של הטניס הקנדי. "ההצלחה שלהם היא השראה מבחינתי", הוא מפרגן, "זה גורם לי להאמין שגם אני יכול".
ואוגר-אליאסימה כבר הוכיח שהוא בהחלט יכול. בצ'לנג'ר בגראנבי ניצח הקנדי ארבעה משחקים תוך שהוא מכניע יריבים מהמקומות ה-570, 493 ו-205 בעולם, שבמקרה גם גדולים ממנו במצטבר ב-29 שנה. ברבע הגמר כבר היה ביתרון מערכה על המדורג 136, יושיטו נישיוקה היפני, אך בסופו של דבר הפסיד 4:6, 6:2, 6:1, לא לפני שעשה לו צרות צרורות. באותה תחרות, אגב, הוא היה צעיר גם מכמה מילדי הכדורים.
מרשים כל אחד שרואה אותו
עם צעדים ראשונים במגרש של הגדולים, אוגר-אליאסימה פותח את התיאבון לכל מי שצופה בו, וכשזה קורה הרבה לפני גיל 20 קשה לשער היכן באמת הוא יעצור. תוסיפו לכך את העובדה שהוא ופדרר נולדו באותו יום, ותרשו לעצמכם להתפרע בדמיון עם המחשבות לאן הבחור הזה יכול להגיע.את מי שמכיר אותו מקרוב, בכל מקרה, הציפיות האלה מעט מרתיעות. "יש לנו כמה דוגמאות למה לחץ יכול לעשות לשחקנים צעירים", הזהיר יוג'ין לאפייר, מנהל טורניר מונטראול ואיש טניס קנדי, בראיון לאתר "GLOBE AND MAIL". "הוא תופעה, זה ברור. אני לא יכול לחכות לראות אותו בעוד שנתיים-שלוש. אבל הוא רק בן 14. הרבה יכול לקרות, אז בואו ונחכה נראה מה יהיה איתו".
את הטניס החל אוגר-אליאסימה לקחת ברצינות רק לפני שנה, כשעבר למתכונת אימונים מוגברת (בראיון שהעניק הוא מתאר את ההחלטה הזאת כנקודת מפנה - ס.ג). בחודשים האחרונים גרף השיפור שלו הדהים רבים, וקשור, כנראה, גם לעובדה שהתחיל לצמוח, להתפתח ולהיות גבוה יותר.
כולם צופים לו עתיד ורוד. ועדיין, דווקא כשההתקדמות שלו כל כך מעודדת והנסיקה כה מהירה, יש מי שבוחר להישאר קצת מודאג - ולזכור שאחרי הכל, עדיין מדובר בילד. "הפחד העיקרי שלי הוא שהוא יפסיק ליהנות מהמשחק", מודה מאמן הנוער הקנדי, ג'וסלין רובישאוד. "זה צריך להיות משהו כיף, לא מלחיץ. אנחנו מנסים לגרום לילדים לצחוק. הסכנה היא שהוא יתחיל להיות 'מקצועי' מדי מבחינה מנטלית".
אלא שאוגר-אליאסימה, ברוגע האופייני לו, לא נלחץ. הוא מודע לגודל הבאז סביבו אבל לא ממהר להשתתף בחגיגה, שם את הדברים בפרופורציה המתאימה וכמו בחור בן 25, מסתכל על הדברים בראייה בוגרת ושקולה. "קל להיסחף לדברים אחרים. לחזור הביתה, לפתוח מחשב, להיכנס לרשתות החברתיות", הוא אומר, "אבל אני רק צריך להתרכז בלשחק את המשחק שלי".
לפנייה לכתב/ת 
