ה"דרומי", הגולנצ'יק או המ"מ: מי יחליף את המפכ"ל?
ניצב יורם הלוי פיקד על מחוז הדרום בשני המבצעים האחרונים מול חמאס בעזה. ניצב זהר דביר, פעם רס"ן בגולני, הגיע למשטרה לפני פחות משני עשורים. בנצי סאו, ממלא מקום המפכ"ל, הצליח בת"א אבל גורר ביקורת על תפקודו באוקטובר 2000. אחד מהם יהיה כנראה המפכ"ל הבא
בקרוב יחליט השר לביטחון פנים גלעד ארדן על זהות המפכ"ל הבא. אלה שלושת המועמדים. השר זקוק לאישורה של ועדת טירקל למינויים בכירים, וייתכן כי הדבר יביא לעיכוב בהכרזה. אבל המינוי צריך לצאת לפועל לכל המאוחר תוך שבועות ספורים, משום שמינויו הזמני של מפקד מחוז תל אביב, ניצב בנצי סאו, יסתיים בתחילת החודש הבא.
איש העקרונות מהימ"מ / ניצב יורם הלוי
מפקד מחוז דרום נולד וגדל בקריית משה שבירושלים, למשפחה בת 13 ילדים. ב-1981 התגייס לצה"ל והתנדב לצנחנים, שם לחם בגדוד 202 במלחמת לבנון הראשונה. עם שחרורו התגייס למשטרה כלוחם ביחידה ללוחמה בטרור של מג"ב - הימ"מ. הוא לקח חלק בפריצה ל"אוטובוס האימהות" ובאוגוסט 1989 נפצע במהלך מרדף אחר מחבל. הוא שימש קצין אג"ם של הימ"מ, ובתפקיד זה שימש בעת חטיפתו של נחשון וקסמן. לאחר שמבצע החילוץ לא הוטל על הימ"מ, עזב את היחידה.
לאחר מכן המשיך לפקד על יחידת המסתערבים של מג"ב באיו"ש ולאחר מכן על יחידת הגדעונים. ב-2003 מונה למפקד מרחב דוד, האחראי על העיר העתיקה. ב-2007 נקרא לחזור לימ"מ ולפקד על היחידה, אף על פי שהתפקיד נשא תקן נמוך יותר מדרגתו.
בינואר 2009 קודם לדרגת ניצב ומונה - במקביל לתפקידו כמפקד הימ"מ - למפקד להב 433, יחידת עילית של המשטרה המאגדת בתוכה את היחידות המיוחדות של המטה הארצי. זו הייתה כהונה קצרת מועד שכן בינו לבין ראש אגף החקירות דאז, ניצב יואב סגלוביץ', שררה מערכת יחסים עכורה. לבקשת סגלוביץ' החליט המפכ"ל דאז דודי כהן להעביר את הלוי לראש האגף לקהילה והמשמר אזרחי.
במאי 2011 מונה הלוי לתפקיד מפקד משמר הגבול ובנובמבר 2012 עבר לפקד על המחוז הדרומי במשטרת ישראל. הוא הוביל את המחוז במהלך מבצעי "עמוד ענן" ו"צוק איתן".
המועמד הכי "קרבי" / ניצב זהר דביר
דביר (50), נשוי ואב לשלושה המתגורר בטבעון, קיבל את דרגת הניצב רק לפני ארבע שנים אולם מאז הספיק למלא כמה תפקידים משמעותיים, בהם ראש אגף התמיכה הלוגיסטית במשטרה ומפקד המחוז הצפוני. מאז הדחתו של ניצב חגי דותן מתפקיד מפקד מחוז חוף, הוא מפקד בפועל גם על מחוז זה.
כמו הלוי, הוא אחד הקצינים ה"קרביים" ביותר כיום בסגל הפיקוד הבכיר במשטרה. הוא החל את דרכו בתור לוחם גדוד 12 בגולני ובהמשך עבר קורס מ"כים וקורס קצינים במסגרת החטיבה. משירותו הצבאי השתחרר בגיל 30 בדרגת רב סרן. ארבע שנים אחר כך, לאחר שעבד בתפקידי ביטחון באל על ובשוק הפרטי, התגייס בשנת 1999 למשטרה, ושירת כמפקד פלוגת לוחמים בימ"מ. בתוך שנתיים מונה לפקד על היחידה. הוא עמד בראשה במשך 5.5 שנים – פרק הזמן הארוך ביותר למפקד אחד. הוא ביקש להישאר בתפקיד בתקופה הקשה ביותר – שיא האינתיפאדה השנייה.
ב-2003 נפצע דביר באורח קשה בתאונת דרכים. הוא היה בדרכו לבית הוריו של אחד משוטרי היחידה כדי להודיע על מות בנם בתאונת אופנוע. הוא נעצר לסייע לנהג שנפצע בתאונה, ורכבו נפגע ממשאית. הוא נפצע באורח קשה מאוד בראשו, אולם בתוך כמה חודשים התאושש וחזר לפקד על הימ"מ.
בשנים שלאחר מכן עבר למשטרה הכחולה וב-2007 מונה למפקד מרחב עמקים. במאי 2011 קיבל את דרגת הניצב ולאחר מכן מונה לאגף הלוגיסטיקה. בינואר 2014 מונה למפקד המחוז הצפוני. תחת פיקודו התמודד המחוז עם כמה פרשיות קשות, בהן רצח הצעירה שלי דדון ז"ל מעפולה והאירוע בכפר כנא שבו נורה ונהרג הצעיר ח'יר חמדאן בידי שוטר יס"מ.
קצינים שמשרתים תחת פיקודו במחוז אומרים שמדובר בקצין ערכי שדורש מפקודיו תוצאות אך אינו מוותר גם לעצמו. לדבריהם, הוא לא חושש "ללכלך את הידיים". הם הזכירו אירוע שבו – כמפקד מרחב עמקים – התערב אישית באירוע של אדם הסובל מבעיות נפשיות והגיע לתחנת נצרת עילית אוחז ברימון רסס ללא נצרה. קציני משטרה במקום הצליחו להרחיקו מהתחנה אך דביר היה זה שניהל עמו משא ומתן והצליח לשכנעו למסור לו את הרימון.
חבריו של דביר מספרים כי הוא "מכור" להיסטוריה, קורא כמות אדירה של ספרים בנושא, ובנוסף חובב ים. לפני כשנתיים הוציא רישיון "סקיפר". קצין המכיר אותו מספר שהיה ונשאר "גולנצ'יק". לדבריו, "הוא מדבר עם כל אחד בגובה העיניים. מהשוטר בדרגה הנמוכה ביותר ועד הבכירים ביותר. תמיד דואג וקשוב. בכל פעם ששוטר איבד קרוב משפחה הוא דיבר, היה אצלו ועזר במה שניתן".
הקצין סיפר שדביר נוהג להגיע אחת לתקופה לאחת הערים בתחום המחוז, לקרוא לניידת סיור, ולהצטרף לשוטרים לכמה שעות או למשמרת שלמה. "הוא מנהל איתם שיחה מעמיקה, רואה כיצד הם מתפקדים ולומד מכלי ראשון על היכולות והקשיים של כל עיר ותחנה".
מפקד שני המחוזות / ניצב בנצי סאו
התפקיד הראשון המשמעותי של ניצב סאו במשטרה הכחולה היה ב-2010 – אז מונה לתפקיד מפקד מחוז מרכז של המשטרה. לאור הצלחתו הוא מונה על ידי השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', לתפקיד היוקרתי ביותר במשטרה אחרי תפקיד המפכ"ל – מפקד מחוז תל אביב – וכיום הוא מכהן כממלא מקום המפכ"ל. אבל את רוב הקריירה הוא העביר בצד האפור של מג"ב.
הוא התגייס לשם לפני 38 שנה ומילא שלל תפקידים, אלא שלהצלחתו כמפקד תמיד יתלווה הכתם שדבק בו באירועי אוקטובר 2000. סאו היה אז ניצב משנה האחראי על הגזרה בוואדי ערה. במהלך העימותים נכנס כוח בפיקודו לאום אל-פחם בניגוד להנחיות,
ובעימותים שהתפתחו באזור וכללו ירי צלפים נהרגו שלושה מפגינים.
בעקבות ועדת אור שקמה לבדיקת הכשלים של המשטרה הוטלה עיקר האחריות על מפקד המחוז דאז אליק רון. סאו עצמו זכה לביקורת של הוועדה, שקבעה כי בתפקודו התגלו כשלים, והיא המליצה שלא לקדמו במשך ארבע שנים. משם המשיך סאו לתפקיד מפקד מרחב מג"ב ירושלים, עד למינוי של ראש המטה המבצעי של השר לביטחון הפנים בשנת 2006 – מינוי שנפסל בבג"ץ ואילץ את סאו לעבור לתפקיד חדש.
כל האירועים האלה נותרו מאחור כאשר סאו התמנה לפקד על שני המחוזות. הוא הפך את משטרת תל אביב לנגישה יותר לציבור, והוריד עוד ועוד שוטרים לעמדת "מקוף", בעיקר באזור דרום העיר. בנוסף התמודד עם תקופת המחאות וההפגנות בעיר. "הממלכתיות שלו והעובדה שהוא אדם פרגמטי ויודע לקבל תהליכים היא לזכותו", אמר קצין בכיר שעובד עם סאו כבר שנים. "הוא מכיר את המערכת מצוין וידע להוציא את המשטרה מהמקום שבו היא נמצאת היום".
לפנייה לכתב/ת 
