כשבגין התנגד ליוזמת שלום עם מצרים: "18 שנה טענתי בכנסת שיש לנו זכות על א"י"
8 שנים לפני שחתם על הסכמי קמפ דיוויד, פרש מנחם בגין מהממשלה של גולדה מאיר. הסיבה: יוזמה אמריקנית לכינון שלום עם מצרים וירדן. "קשה לצפות שניתן יד למסמך", אמר בגין. גולדה השיבה: "מצטערת שלא הגענו לשלום". 45 שנה ליוזמה מפרסם ארכיון המדינה תכנים מישיבות הממשלה
24.7.70 – נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון פונה במכתב לראש ממשלת ישראל גולדה מאיר: "אני מבקש ממך ומממשלתך לבחון את העניין בתקווה לתשובה חיובית, שתוביל לעצירה מוקדמת של העוינות ושפיכות הדמים בין שני הצדדים". 45 שנה אחרי שארצות הברית הציעה לישראל לחתום בעיצומה של מלחמת ההתשה על יוזמת שלום עם מצרים וירדן, חושף היום (א') ארכיון המדינה את תוכני הישיבות הדרמטיות של ממשלת ישראל.
לקריאת חלק א' של המסמכים - לחצו כאן
לקריאת חלק ב' של המסמכים - לחצו כאן
התוכנית האמריקנית, שנקראה על שמו של שר החוץ האמריקני דאז ויליאם רוג'רס, התבססה בעיקרה על החלטה 242 של האו"ם, וקראה לנסיגה ישראלית כללית מחצי האי סיני ומן הגדה המערבית, תוך תיקוני גבול קטנים. רוג'רס ניסה לקשור בין התוכנית ליישוב הסכסוך הישראלי-ערבי לשליחותו של מתווך השלום מטעם האו"ם למזרח התיכון, גונר ירינג.
הממשלה בראשותה של גולדה מאיר התלבטה זמן רב בשאלת התגובה לתוכנית רוג'רס, ולבסוף החליטה ברוב קולות להיענות ליוזמה, אולם לא הודיעה על קבלת התוכנית כלשונה. ההחלטה הביאה לפרישתם של שרי גח"ל (גוש חירות ליברלים) מהממשלה, ובסופו של דבר נדחתה התוכנית וירדה מן הפרק. עם זאת, רוג'רס הצליח להוביל את ישראל ומצרים לכדי חתימה על הפסקת אש ולקץ מלחמת ההתשה ב-8 באוגוסט 1970.
ישיבות הממשלה שנחשפו היום נערכו בין יוני לאוגוסט 1970 ובהן דנו השרים אם להיענות להצעתו של רוג'רס לכינון הסכם. בממשלת האחדות היו חברים אז כאמור גם חברי גח"ל, בראשות מי שהפך לימים לראש הממשלה והחותם על הסכם השלום עם מצרים, מנחם בגין.
ההסכמה שהתקבלה בממשלה בנוגע להצעה האמריקנית נדחתה בשלב ראשון, אך בעקבות לחץ כבד של הנשיא האמריקני ניקסון הסכימה הממשלה לקבל נוסח קצת שונה של ההצעה. שרי גח"ל התנגדו באופן גורף להצעה וב-4 באוגוסט פרשו מן הממשלה. בהמשך, ירדה כאמור התוכנית מן הפרק. כישלון יוזמות השלום של ירינג ושל רוג'רס היה מן הגורמים שהניעו את מצרים וסוריה ליזום את "מלחמת אוקטובר" ב-1973 (מלחמת יום הכיפורים) במטרה לשבור את הקיפאון המדיני.
את כישלון התוכנית ניתן לתלות בחוסר הגמישות של המנהיגות הישראלית והערבית. גולדה עמדה על כך שיש לחתור להסכם שלום כולל בין ישראל למדינות ערב שיושג במשא ומתן ישיר ללא תנאים מוקדמים. היא לא קיבלה את הצעות רוג'רס וירינג לנקיטת צעדים בוני אמון כמו נסיגה ישראלית מאזור תעלת סואץ, שתאפשר למצרים לפתוח אותה לשיט בינלאומי, ובעיקר התנגדה לנסיגה ישראלית כוללת מסיני, שצריכה הייתה להיערך בהמשך תהליך השלום.
גם מצרים בהנהגתו של אנואר סאדאת לא הייתה בשלה עדיין למשא ומתן ישיר על הסדר כולל עם ישראל, מאחר שהייתה כבולה עדיין ל"שלושת הלאווים" של ועידת חרטום: לא לשלום, לא להכרה ולא למשא ומתן עם ישראל.
השדר של הנשיא ניקסון
ב-24.7.1970 שלח הנשיא האמריקני מסר מרגיע לראש הממשלה מתוך מטרה לשכנע אותה לקבל את ההסכם. הוא גם תיאר במסר שהעביר כיצד עלתה הדרישה לנסיגה של ישראל לקווי 67': "אני מודע להתנגדות החזקה של ממשלתך בהקשר להצעה. אני מבטיח לכם שלא נלחץ על ישראל. עמדתנו לגבי הנסיגה היא שהגבולות הסופיים חייבים להיות מוסכמים בין הצדדים באמצעות משא ומתן. לא נלחץ על ישראל לקבל את פתרון בעיית הפליטים שישנה באופן מהותי את אופייה היהודי של מדינת ישראל או יסכן את ביטחונה".
בגין מתנגד
ישיבת הממשלה – 30.7.70: השר מנחם בגין מביע התנגדות חריפה למתווה המוסכם: "גברת מאיר היקרה, קשה לצפות מאיתנו שניתן ידינו למסמך שכזה, הוא כולל התחייבות של מדינת ישראל למסור לחוסיין את מרבית יהודה ושומרון. האם יכול מישהו לצפות שאתן ידי לזה? 18 שנה טענתי בכנסת באוזני כל העם שיש לנו זכות על יהודה ושומרון ועל ארץ ישראל, מישהו כעת יכול לצפות שכאשר שטחים אלו יהיו בידינו שאומר שאין לנו זכות עליהם ואנחנו מוכנים לסגת מהם?"
קרב נגד טייסים סובייטים
ישיבת הממשלה – 30.7.70: במהלך הקרבות מדווח הרמטכ"ל חיים בר לב לממשלה על קרב אווירי נגד מטוסים עם טייסים רוסיים. חיל האוויר זכה להישגים והפיל ארבעה מטוסים: "תקפנו היום עם זוג מטוסים תחנת מכ"ם 30 קילומטרים דרומית לסואץ. כצפוי המריאו רביעייה של מיג 21 עם טייסים רוסיים לעבר המטוסים שלנו, ובעקבותיה עוד רביעייה ועוד אחת שלישית במספר. ארבעת המטוסים שלהם הופלו בקרב כולם על ידי טילים, באשר לרוסים מאחר שזו הפעם הראשונה שלהם בקרב, הורגש בהחלט חוסר ניסיונם. היום הגיע בחור שלנו המחזיק בשיא הפלת מטוסים למטוס ה-12 שלו. הקרב נמשך שש דקות". בר לב ציין שבקרב זה לא נפגעו כוחות צה"ל.
גולדה מצטערת שאין שלום
ישיבת הממשלה – 4.8.70: שרי גח"ל בראשות מנחם בגין מודיעים על כוונתם להתפטר מהממשלה. בדבריו הזכיר בגין את קודמה של מאיר בתפקיד, לוי אשכול: "אשכול הוכיח שכל הדברים שהיו קשורים כביכול בתדמיתו היו דברי סלף, וזה בכלל לא נכון שלא היה מסוגל לקבל החלטות. הוא קיבל, הסכים לקבל, יזם, תמך בהחלטות בעלות משמעות היסטורית. אנחנו החלטנו ביום שני בלילה במקלט לשחרר את ירושלים. בלי אשכול ההחלטה הזו לא הייתה מתקבלת. איחודה של ירושלים היה בלתי אפשרי בלי עמדתו של ראש הממשלה המנוח".
ראש הממשלה מאיר נפרדה באותה ישיבה משרי גח"ל: "אני מודה ומתוודה שעם כניסתי לתפקיד אמנם לא כל כך האמנתי בזה, אבל רציתי שנזכה כולנו ליום של שלום, ואם לא – אז לפחות שאצליח כפי שהצליח
אשכול המנוח לשמור על השותפות הזאת. אני מצטערת שלשלום לא הגענו. אני מאוד מצטערת שנפל בחלקי לעמוד בראש הממשלה שבכל זאת חלק ממנה פרש".
טייס ונווט בשבי
ישיבת הממשלה – 4.8.70: שר הביטחון משה דיין סקר בפני חברי הממשלה את מאורעות היום הקודם: "שמעתם ברדיו וקראתם בעיתון שאבד לנו מטוס פאנטום אחד ושאנשיו הטייס והנווט נטשו אותו, שלום להם, והמצרים הודיעו שהם בשבי המצרים. מספר קילומטרים מערבית לאיסמעיליה המטוס נתקע באדמה 3-2 ק"מ מערבית לתעלה, הם היו מוכרחים לנטוש אותו ולא היו בטווח שיכלו להגיע לארץ".
דיין סיפר עוד כי "המטוס אומר יש לי ריאקציות של טילים, האם לתקוף או לא לתקוף? אומר מפקד חיל האוויר תיכנס לתקיפה. אינני זוכר רגע דרמטי כזה בבור כמו באותו זמן. הפנטום הראשון נכנס לתקיפה, ייתכן שפגע. הוא הספיק לומר אני יוצא ואז נודיע, פעם ראשונה נפגע פעם שנייה נפגע, היה שם שוחט וגולדווסר". סגן משה גולדווסר ז"ל מת בשבי ואילו סרן יגאל שוחט נפצע קשה והוחזר לארץ.
לפנייה לכתב/ת 
