"נוקאאוט": מי שצפה, נמתח
עפר שכטר ממצב את עצמו כיגאל שילון החדש, אבל בתוכניתו החדשה "נוקאאוט" זה הזמן שנמתח ונמתח, וכך גם הצופים בציפייה להתרחשות מעניינת - ולא, תחרות מתיחות בין אסף אטדגי לאילנית לוי היא לא כזאת
וחבל. היתה פעם תוכנית מתיחות בערוץ 10, קראו לה "אמבוש". למנחה שלה קראו עפר שכטר והיא מתחה סלבס מכל מיני סוגים. היא לא היתה סוגה עילית ולא התיימרה להיות - היא היתה קטנה וממזרית, הטקסטים שלה היו מושקעים יחסית ולא מביכים, והמתיחות שלה היו יצירתיות ולפעמים –רחמנא ליצלן - חכמות. אפילו האולפן היה נסבל. היא ייצרה עבור הערוץ רייטינג נאה, אבל עם הזמן החליט ערוץ 10 שבידור הוא כבר לא כוס התה שלו, עבר טיפולי המרה ועכשיו הוא בעניין של כל מה שממוקם על הספקטרום של אקטואליה, חדשות ותחקירים.
"אמבוש" מצאה בית חדש, ושינתה את השם שלה בהתאם. אמבוש? שכחתם עם מי יש לכם עסק. בערוץ 2 לא יוצאים מהמיטה בשביל פחות מ"נוקאאוט". אלא שמשהו קרה במעבר הבין ערוצי הזה. זה מתחיל בפורמט עצמו - עכשיו זה לא סתם מתיחות של סלבס, אלא תחרות בין סלבס על מי מותח יותר מוצלח סלבס אחרים. אלא מה, מתברר שמי שנמתח הכי הרבה במהלך הזה היה התוכנית עצמה, שנמתחה ונמתחה עד שהייתי מוכנה להישבע שאני צופה כבר מזוזואיקון קטן באותה מתיחה.
וניחא, אם זאת היתה מתיחה מופקת היטב או אמיצה במיוחד. אבל אסף אטדגי ואילנית לוי מנסים לשכנע אנשים - לעשות מה בדיוק? להיבדק על ידי רופא? לגרגר נוזל כדי לטהר חיידקים? ללבוש חלוק? לענות על שאלות טריוויה?
לא אטדגי ולא לוי, למרבה הצער, התבררו כמותחים בחסד שמצדיקים פרק פתיחה שאמור למכור את התוכנית, וגם שכטר הנערי והחד התקשה להציל שם את המצב. את ההגשה של שכטר אפשר לאהוב או לא לאהוב, זה יותר עניין של טעם. אותי הוא מצחיק. אבל הפעם הוא נבלע בקשקשת של האורחים, ובסו-קולד תחרות מעורפלת-המוטיבציה, שסילחו לי על הצרפתית שלי - מעניינת לי את העכוז.
לקינוח כובדנו במתיחה שנלקחה אחד לאחד מסרט מתיחות של ברקן. אם שם שוטטה קרוליין לנגפורד ברחוב וביקשה מהאזרחים להקריא לה פתק שהחבר שלה השאיר לה, ושבו הוא נפרד ממנה, הפעם אלה היו ילדים שההורים שלהם הודיעו להם בסמס שהם מתגרשים. מי אמר באד טייסט?
מתיחות הוא ז'אנר בעייתי וחמקמק - אדם מוצנח לסיטואציה שהיא לא נורמלית, כולם סביבו מתיחסים אליה כאילו היא נורמלית, והוא נאלץ להתמודד איתה ועם התחושה שהעולם איבד את שפיותו. נתחיל מזה שברוב המקרים קשה לייצר סיטואציות בהן אנחנו, כצופים, נפיק הנאה מלצפות באדם אחר שרוי במצוקה ועדיין נרגיש טוב עם עצמנו. הגבול בין מותח ומשעשע לסאדיסטי וטיפשי הוא דק, וקל לחצות אותו.
סיטואציה שבה אדם נכנס לאגף בית חולים מסוכן בטעות ועכשיו דורשים ממנו לעבור בדיקה היא לא סיטואציה מופרכת אלא, בפשטות, סיטואציה מנג'סת. המאמצים הופנו לאפיקים הלא נכונים, ואם תשאלו אותי, הסיבה היחידה שגלאמין העירני חשד כבר בהתחלה היא שהסט נראה כאילו הוא עשוי מקרטון. אם אני קשת, אני מחליפה בין "נוקאאוט" והממתק שמשובץ אחריה, "החדש של עומרי גורדון". אולי מדברים בה על דברים גסים ומשחיתים כמו סקס ואתיופים, אבל שם לפחות מעריכים את האינטליגנציה שלנו בתור צופים.
