אתניקס ואייל גולן בהופעה: ישראל, דור 3
להקת אתניקס חגגה 30 שנות יצירה במופע מלהיב בהיכל התרבות בתל אביב. ביחד עם אייל גולן, ושלל להיטי ענק, הם הזכירו לילידי שנות ה-90 מי הכי ישראלי בעיניהם: זאב נחמה עם הכשרון, הריקוד הנבוך וההשתדלות הרבה
תובנה אחת משמעותית צצה אמש (ה') במופע החגיגי של להקת אתניקס בהיכל התרבות בתל אביב שציין שלושים שנות פעילות: בתכלס, גדלתי עליהם. הייתי בן שלוש כשנולדו, ומאז השירים שלהם מלווים אותי, בדיוק כמו שאת כל הדור שלי, ילדי שנות ה-90.
ואכן, הקהל שנכח אמש היה ברובו ככולו, בני גילי: זוגות, קבוצות חברים, קולגות לעבודה ועוד. הם חגגו מספר עגול לקריירה המצליחה שלהם והדור הזה, על אף שההופעה היתה בהיכל מכובד ומעונב, לא הפסיק לרקוד. מ"כתם הפרי" - שיר הפתיחה, המשיך עם "ג'סיקה" וכמובן "תותים". זאב נחמה שר, תמיר קלינסקי על הקלידים ו-2,500 צופים, לו יכלו, היו מפרקים את הכיסאות והופכים את ההיכל למועדון ריקודים אחד גדול.
עוד ביקורות הופעות בערוץ המוזיקה של ynet:
עומר אדם ומשה פרץ: שואו מאכזב בלי ספיריט
לונה בישראל: פופ חלומי לליל קיץ
סוויד: הופעה עתירת אנרגיה של רוח צעירה
אדום עולה: איגי וקסמן לוהטת כמו בניינטיז
כשמנסים לפענח את סיבת ההצלחה של הלהקה הזו, מספיק להאזין לשירים שלהם וסוד הקסם מובן מאליו: אתניקס הצליחו להמציא מחדש את הפסקול הישראלי. בתל אביב שלט הרוק הבועט עם זמרים מגניבים שחיים את קלישאת הסקס-סמים ורוק'נ'רול. ועם זאת, אתניקס היו - לפחות כלפי חוץ - ההיפך הגמור. שני ילדים טובים, אאוטסיידרים שלא עושים שום דבר נכון אבל במבחן הזמן, התברר עשו את הדבר הכי נכון שיש. בזכותו הם שורדים עד היום בהצלחה ענקית. הם כתבו שירים נפלאים ששורדים במבחן הזמן.
דבר מעניין נוסף לגביהם הוא שעל אף התחושה שכל השירים לקוחים מהעשור הראשון לקריירה שלהן, אתניקס למעשה הצליחו לייצר להיט גדול כל שנה-שנתיים - מה שאיפשר להם לשמור על רלוונטיות, להשאר מעודכנים במוזיקה העכשווית, להתחבר לסגנונות חדשים ולחבר אליהם דור חדש שלא ידע מתי בעצם הכול התחיל. לכן הלהקה עבורם לא נשמעת ארכאית.
והישראליות הזו היא המזרחית שעשו עם אייל גולן. בימים בהם הוא היה הנסיך החדש של המוזיקה המזרחית, הרבה לפני שהכתירו אותו כ"מלך" או בתואר "הזמר הלאומי". שירים אדירים כמו "בלעדיך", "יפה שלי", "לב של גבר" ו"צאי אל החלון", שבזכותם גולן התקבל בתשואות ענקיות של ימי התום. שירים שהם נכסי צאן ברזל במוזיקה הישראלית בכלל ולא רק המזרחית ושבזכותם גולן נהנה עד היום מהילה של סופרסטאר - לא משנה מה היה או לא היה בשנים שעברו מאז.
והישראליות הזו היא זאב נחמה שצריך להיות מוזכר יותר בתשובה לשאלה "מי ישראלי בעינך" - גבר שהוא אבטיפוס לגבר הישראלי הממוצע. אחד משלנו. כשהוא רוקד על הבמה, אתה לרגע לא חושב עליו שהוא איזה מיק ג'אגר. להיפך, הוא זז כמו נחמה. ובואו נגיד את האמת: רוב הגברים, רוקדים בדיוק כמו נחמה. קצת גמלונים, לא באמת יודעים מה לעשות עם הידיים, אבל עושים השתדלות ובסוף יוצאים מזה בחן.
נחמה הוא מי שהוא, והוא זה הקהל שלו. הישראלים שבאים להיכל התרבות עם מכנסי דגמ"ח קצרים, כפכפים או סנדלי שורש, שרים גם אם הם לא בדיוק הראל סקעת ונהנים מכל רגע ועל הזין כולם.
לקראת סיום המופע אמרתי לחבר, שלדעתי בעוד עשר או חמש עשרה שנה, נהיה שוב בהופעה שלהם, אבל אז זה לא יהיה בהיכל התרבות אלא בפארק הירקון: "נכון ההורים שלנו הלכו לכוורת? אז אתניקס הם הכוורת של הדור שלנו". הוא מצדו היה קצת ציני, אבל אחרי חמש דקות ענה לי: "וואלה, יכול להיות שאתה צודק".
ועד אז, תממשו את המתכון לאושר לישראלים לפי אתניקס: תרוויחו את הדינרוס, תאכלו הרבה תותים, תפנטזו על ג'סיקה, תאמינו כי רק אהבה תנצח ובעיקר והכי חשוב – זוזו כמו נחמה.
