יש אלטרנטיבה לגיור

גיור כהלכתו (ארכיון)

במידה רבה ניתן להצדיק את הצעד הרדיקלי של הקמת בתי דין פרטיים לגיור, בו נקטו זה עתה כמה רבנים מובילים בציונות הדתית. מחקר חדש על אתגר הגיור בישראל שנערך במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה, חושף לראשונה את הנתונים ואת הפער הבלתי נתפס בין מספר המצטרפים הלא-יהודים מדי שנה לבין נתוני הגיור.

כך, בכל שנה מתגיירים בין 1,500 ל-2,000 אזרחים ישראלים שאינם יהודים, אולם במקביל קרוב ל-4,000 ילדים כאלו נולדים כאן ועוד כ-6,000 עולים לא יהודים מגיעים לישראל. זהו פער של כ-8,000 איש שמערך הגיור הנוכחי מתקשה להדביק. נתון נוסף: יותר מ-50% מאלו שמתחילים כבר בתהליך הגיור נושרים ממנו במהלכו. התוצאה המצטברת היא שבמהלך 20 שנים של גיור ממלכתי התגיירו רק כ-25 אלף איש מתוך כ-350 אלף עולים לא יהודים וצאצאיהם. 8% בלבד. או במילים אחרות - אנחנו במינוס רציני.

בשנים האחרונות העלו כמה רעיונות לשנות את המצב העגום הזה, הנוגע לאנשים שהם חלק מאיתנו וחלק מהמשפחה היהודית. היוזמה האחרונה, יוזמת שטרן שאף אומצה כהחלטת ממשלה, ביקשה להגדיל את מספר הדיינים המוסמכים לגייר ולהכניס לתוכם גם דיינים שיגיירו על פי ההלכה, אך בפרשנותה המקלה יותר. אולם כל ההצעות נדחו ולא יושמו.

על רקע זה אפשר להבין את הצעד המחאתי של הקמת בתי דין פרטיים. אותם רבנים שביקשו לקדם גיור מקל וידידותי יותר של אנשים מ"זרע ישראל" כדי למנוע התבוללות ולשמור על צביונה היהודי של המדינה, מבקשים כעת במעין צעד של יאוש, להקים מערכת רבנית מתחרה.

אולם ברור לכל שמדובר במחאה שאין לה אחיזה במציאות, כל עוד מדינת ישראל מבקשת לשמר את ייחודה כבית לעם היהודי ולהשאיר את הרבנות הראשית על כנה. ברגע שהגיור יהפוך להיות פרוץ וכל אחד שירצה לגייר יוכל לעשות כן, ייווצר כאן תוהו ובוהו. רב א' לא יוכר על ידי רב ב', יהודים לא יוכלו להתחתן זה עם זה, הכסף יעבור מיד ליד ואלפים רבים של אנשים שאינם אזרחי ישראל, מפליטים ועד עובדים זרים, יעמדו בתור לקבל סל קליטה באמצעות הגיור.

גם בתי דין רבניים זקוקים לתחרות

אז מה אפשר לעשות? האם יש פתרון לגיור ממלכתי שבו המדינה ממשיכה להיות הרגולטור אך היקפי הגיור גדלים? להלן שלוש המלצות מרכזיות:

ראשית, יש לאפשר לרבנים נוספים להיכנס לתוך המערכת. גם אם הרבנים הראשיים אינם מעוניינים ברפורמת שטרן לפיה כל רב עיר ויישוב יוכל לגייר, הם יכולים להתחיל מיצירת תחרות פנימית בין בתי הדין הקיימים, כאשר כל מתגייר יוכל לבחור את בית הדין שבו הוא מעוניין להתדיין, מצב שיאפשר לקולות מתונים יותר לבוא לידי ביטוי בתוך הממסד הממלכתי.

שנית, יש ליצור מערכת תמיכה משמעותית לכל מי שהתחיל בתהליך. רבים נושרים בשל מעבר דירה או קושי בהתמדה ולא רק בגלל מדיניות בתי הדין. על כן יש לאמץ מודל של "נפש בנפש לגיור" כאשר כל מתגייר יזכה לליווי אישי שיסייע לו להתחיל ולסיים את התהליך. המחקר מראה באופן חד משמעי שליווי משמעותי מגדיל בעשרות אחוזים את סיכויי ההצלחה.

שלישית, יש לעורר את השטח. ציבור העולים אינו מתעניין כל כך בגיור וגם הציבור הישראלי, הדתי והחילוני כאחד, אינם משדרים את הצורך בגיור. בדומה לנושאים בוערים אחרים כמו בתחום הזהירות בדרכים, גם כאן החברה האזרחית אינה צריכה לסמוך רק על המדינה ועליה להתחיל בקמפיין של "אור ירוק לגיור".

השר בנט, הקים לאחרונה מערך עתיר משאבים למניעת התבוללות בתפוצות. בהקשר זה, חובה לומר לו ולכלל חברי הממשלה - עניי עירך קודמים. במשך שנים ארוכות מדי המערכת קפאה על שמריה. הגיע הזמן שהמדינה והחברה יקבלו אחריות ממלכתית על הנושא שאם לא כן נוכל להפסיק בקרוב את פעילויות ההסברה למניעת ההתבוללות בתפוצות. כאן בישראל הנכדים שלנו כבר לא יהיו יהודים.

ד"ר נתנאל פישר מרצה במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה הפתוחה וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה. המחקר "אתגר הגיור בישראל - ניתוח מדיניות והמלצות" זמין באתר המכון לדמוקרטיה וגם כאן .

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il