בפעם השלישית ברציפות: בג"ץ מתערב בחקיקה של הכנסת נגד המסתננים

הגיעה לסיומה הסאגה סביב החוק למניעת ההסתננות: תשעה שופטי בג"ץ דחו אחר הצהריים (ג') את העתירה שהגישו ארגוני זכויות אדם בעניין חוקתיותו של התיקון השלישי לחוק, למעט את סוגיית התקופה המרבית להחזקת מסתננים במרכז השהייה בחולות. אלא שמדובר בסעיף משמעותי: בית המשפט קבע כי התקופה המרבית לכליאה במתקן השהייה "חולות" לא משפט לא יכול לעמוד על 20 חודשים כפי שביקש התיקון לחוק, בשל חוסר מידתיות. הזמן המקסימלי, קבעו, יכול לעמוד על שנה.

לקריאת ההחלטה של שופטי בג"ץ - לחצו כאן

על פי ההודעה של העליון נדחו פה אחד הטענות של העותרים בעניין הוראות החוק המאפשרות להחזיק מסתננים במשמורת לתקופה של עד שלושה חודשים: "בית המשפט קבע כי בכפוף לפרשנות שהוצגה בפסק הדין להוראות אלה, אין מקום להתערב בהן".

התיקון המדובר כלל שני חלקים: הראשון ביקש לאפשר לכלוא לשלושה חודשים מבקשי מקלט חדשים בכלא סהרונים. השני פעל להסדיר את הפעלת מתקן חולות. התיקון כלל קיצור משנה לשלושה חודשים את תקופת הכליאה של מבקשי מקלט חדשים החוצים את הגבול לישראל ללא היתר.

כלא סהרונים(צילום: חיים הורנשטיין )

השופטת מרים נאור כתבה כי הוראות החוק צולחות את מבחן החוקתיות, פרט לסעיפים הקובעים את התקופה המרבית להחזקה במרכז השהייה – שדינם בטלות. על פי הכרעת השופטים תושעה הכרזת הבטלות לגבי סעיפים אלה למשך שישה חודשים. במשך תקופה זו תעמוד התקופה המרבית להחזקה במרכז השהייה על 12 חודשים. שוהים במתקן השהייה כיום 12 חודשים או יותר, ישוחררו ממנו לאלתר.

"לא מרכז השהייה כפי שהוקם לימים ב'חולות' עמד מול עיני כאשר כתבתי דברים אלה", כתבה השופטת נאור. "כאזרחית, הייתי שמחה לראות את מדינתי-שלי עם יותר חמלה, גם כלפי מי שחשוד בכך שהסתנן לישראל לשבור שבר. עם זאת, כשם שאין אנו בוחנים את תבונת החוק כך אין אנו שמים עצמנו במקום המחוקק. תפקידנו הוא לבדוק את חוקתיות החוק. אקדים ואומר: לאחר בחינת הוראותיו של פרק ד' בחוק מסקנתי היא כי למעט פרק הזמן המרבי לשהייה במרכז, צולח פרק ד' – לעיתים בקושי – את מבחני פסקת ההגבלה".

באשר לתקופה במתקן השהייה הוסיפה השופטת: "חירותו של אדם היא היסוד הבסיסי לחייו ולקיומו. שלילתה ולוּ למשך יום אחד פוגעת באופן משמעותי בזכויותיו. שקילתן של הפגיעה הקשה בזכויות המסתננים מזה ושל התועלת הנובעת מהחוק מזה, הובילתני למסקנה כי פרק זמן בן 20 חודשים הוא פרק זמן ארוך יתר על המידה להחזקתם של מסתננים בתנאים מגבילי-חירות מהסוג הנדון. יש לזכור כי מדובר במסתננים שלא ניתן לגרשם מישראל ואשר לא נשקפת מהם סכנה קונקרטית לביטחון המדינה או לחיי אזרחיה. כל חטאם הוא כניסה בלתי-חוקית לגבולותינו, אשר בגינה אין המדינה רשאית ככלל להענישם (על פי אמנת הפליטים)".

תגובת הארגונים העותרים (המוקד לפליטים ולמהגרים, האגודה לזכויות האזרח, א.ס.ף, קו לעובד, רופאים לזכויות אדם, אמנסטי-אינטרנשיונל ו-ARDC) מסרו בתגובה: "בית המשפט הבהיר בפעם השלישית כי המחוקק לא הקדיש מחשבה ודיון מעמיק לפני שהורה על שלילת חירותם של אלפי בני אדם. בית המשפט קבע כי החזקה ב'חולות' למשך 20 חודשים איננה חוקתית, וכי כל מי שכלוא שם תקופה העולה על שנה ישוחרר לאלתר. לרשות המדינה עומדת חצי שנה על מנת לגבש הסדר חלופי לתקופת ההחזקה ב'חולות'.

המדיניות כלפי מבקשי מקלט לא יכולה להסתכם בשלילת חירות המונית של חפים מפשע או הזנחה מוחלטת של הנושא. אנחנו קוראים לממשלה להפנות את היצירתיות והמשאבים שהושקעו בכליאה ובניסיונות ללחוץ על מבקשי המקלט להתייאש, להשקעה במדיניות שתוכל להטיב עם מבקשי המקלט ועם תושבי דרום תל אביב גם יחד: הפניית הכספים שיועדו לכליאה בשיפור שירותי הרווחה, הבריאות והדיור במקומות המאכלסים מבקשי מקלט ויצירת פיזור טבעי ברחבי הארץ על ידי הענקת רשיונות עבודה מוסדרים, ותמריצים להעסקה ברחבי הארץ".

גלגוליו של התיקון לחוק

בספטמבר 2013 פסל בג"ץ את התיקון לחוק, שהתכוון לאפשר כליאה לשלוש שנים מבקשי מקלט שהסתננו מגבול מצרים. כשנה לאחר מכן הוא פסל תיקון נוסף לחוק, שאמור היה לאפשר לכלוא לשנה מסתננים חדשים שהגיעו מגבול מצרים.

בעקבות שתי ההחלטות הללו חוקקה הכנסת תיקון נוסף בדצמבר 2014, ולפיו תתאפשר כליאת מסתננים (השוהים בארץ) ל-20 חודשים, וכליאה לשלושה חודשים של מסתננים חדשים.

העתירה שבמסגרתה הכריע היום בג"ץ הוגשה על ידי ארגוני זכויות אדם שביקשו לבטל את התיקון האחרון ולהוציא צו ביניים לעיכוב החלת החוק על מי שטרם זומנו למתקן סהרונים. העתירה הוגשה על ידי עו"ד עודד פלר ויונתן ברמן מהאגודה לזכויות האזרח, ועורכי הדין אסף וייצן ורחל פרידמן מהמוקד לפליטים ומהגרים.

אליהם הצטרפו עו"ד ענת בן דור ואלעד כהנא מהתוכנית לזכויות הפליטים מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.

תכלית התיקון החדש זהה לאלה שבית המשפט פסל בעבר, ובראשן המטרה המוצהרת "לעודד" יציאה של מבקשי מקלט באמצעות שבירת רוחם, גם במקרים שבהם המדינה מכירה בסכנה הנשקפת להם במדינות מוצאם. בפעמים הקודמות עמד בג"ץ על הקושי שבשלילת חירות כאמצעי להרתיע מבקשי מקלט פוטנציאליים.

באשר למטרה הנוספת שעליה הצהירו המחוקקים, "מניעת השתקעות בערים", העותרים ציינו כי כליאה של מבקשי מקלט ל-20 חודשים ב"חולות" לא תסייע בקידום תכלית זו, ולא תסייע כהוא זה לתושבי דרום תל אביב ואזורים אחרים המאכלסים מבקשי מקלט.