נלחם בארבעת אחיו: הצוואה פגומה, הבית שלי

אישה שהלכה לעולמה בגיל 92 הורתה לחלק את רכושה שווה בשווה בין ילדיה. אבל אחד מהם התעקש שקיימת צוואה קודמת שמעניקה לו את דירתה

עו"ד נירית קרסו-ארמוזהפורסם: 15.08.15 , 09:01

חמישה אחים התכתשו בנוגע לתוקפה של צוואת אמם שהלכה לעולמה לפני שלוש שנים: מצד אחד עמדו ארבעה אחים שביקשו לקיים צוואה שהורתה לחלק את הרכוש שווה בשווה, ומן העבר השני עמד אח שטען שהצוואה פסולה, והוא זה שאמור לקבל את בית הוריו שהלכו לעולמם. בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבע שחרף גילה בעת עריכת הצוואה (92), האם הייתה צלולה לחלוטין והבינה היטב כיצד היא רוצה לחלק את רכושה אחרי מותה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

רוצים להתעדכן בחדשות הכלכלה והצרכנות? הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו

האם, שהתאלמנה ב-1998 והלכה לעולמה ב-2012, ודאי לא תיארה לעצמה שאחר מותה ילדיה ימצאו עצמם בסכסוך כה קשה. המחלוקת נסובה על הצוואה האחרונה שהשאירה ב-2009. הבן החמישי טען שהצוואה לא תקינה וביקש לקיים את הצוואה ההדדית שערכה האם יחד עם האב המנוח ב-1997, ובה הוסכם שביתם יעבור אליו ובתמורה הוא ימכור את דירתו האישית ויחלק את הכסף בין האחים.

תביעה

קרב ירושה: אלמנה נגד שמונת ילדיו של בעלה

עו"ד רם יוגב

אחרי מותו של הבעל פרץ סכסוך בין אשתו השנייה לבין ילדיו מהנישואים הראשונים סביב השאלה למי שייכת הדירה שלו. מה קבע בית הדין הרבני?

קרב ירושה: אלמנה נגד שמונת ילדיו של בעלה

לטענתו, אמו לא הייתה כשירה לערוך את הצוואה האחרונה. היא הייתה חירשת ואנאלפביתית וודאי לא הבינה את משמעותה. מעבר לכך, הוא טען שאחותו השפיעה על אמו באופן לא הוגן והייתה מעורבת בעריכת הצוואה באופן פסול. לבסוף הוא טען כי הצוואה האחרונה נוגדת את האמור בצוואה ההדדית, דבר שפוגע גם ברצון אביו המנוח וגם באינטרס ההסתמכות שלו לקבל את הבית.

השופטת ורד שביט פינקלשטיין התקשתה להאמין לאח המתנגד, שהציג תשתית ראייתי דלילה ועדותו הייתה מבולבלת ורצופת סתירות. היא גם ציינה שהשינוי בצוואה לא היה דרסטי ולא נטה במיוחד לטובת האחות – שהרי הצוואה מורה על חלוקת רכוש שווה בשווה בין האחים.

בנוסף הבהירה השופטת פינקלשטיין שלשון הצוואה ההדדית שערכו ההורים ב-1997 אפשרה למי-מהם שיישאר בחיים לשנות אותה, וממילא כבר נפסק שצוואה הדדית אינה מקימה ליורשים אינטרס הסתמכות.

עורך הצוואה, המומחה שבדק את המנוחה לפני שחתמה עליה והמומחה מטעם בית המשפט, אישרו כולם כי האם הייתה בעלת כשרות שכלית, הכרתית ומשפטית וידעה להביע את רצונה היטב. המנוחה אמנם סבלה מירידה קוגנטיבית קלה ומבעיות שמיעה, אבל הבינה לגמרי על מה היא חותמת, גם אם לא ידעה קרוא וכתוב.

מעבר לכך, אף שהייתה מוגבלת פיזית, המנוחה תפקדה באופן די עצמאי ולא הייתה תלויה לחלוטין במי-מילדיה. בתה אמנם סייעה לה רבות, בעיקר בעניינים כספיים, אולם זה לא הפך את האם לכלי משחק בידיה.

השופטת קבעה שהבן לא הסביר באיזה אופן השפיעה האחות על אמו, ובשלב מסוים הוא אף הודה שהוא מתבסס על תחושות אישיות בלבד. מלבד זה, כל הילדים היו עם האם בקשר ואף הייתה לכולם גישה למסמכיה.

השופטת הוסיפה, שאמנם האחות הייתה מעורבת בעניינים ביורוקרטים הקשורים בצוואה, אך הדבר אינו מהווה עילה לפסילתה. משכך, השופטת דחתה את ההתנגדות של האח, קיבלה את תביעת ארבעת אחיו והורתה על קיום הצוואה האחרונה. האח המתנגד חויב בהוצאות משפט של 25 אלף שקל.