כך נפעל, כך תפעילו אותנו: אסטרטגיית צה"ל
המסמך שפרסם הרמטכ"ל הוא הדבר הקרוב ביותר לניסוח תפיסת הביטחון של ישראל. איזנקוט קובע כי ישראל לא תיזום מלחמות - אך תעדיף את ההתקפה אם נגררה לכך. מדוע הוחלט לראשונה לחשוף את האסטרטגיה?
אחרי עשרות שנים, האסטרטגיה של צה"ל סוף-סוף נחשפת - הן בפני הציבור והן בפני המדינאים. בפעם הראשונה מודיע צה"ל מה הוא מתכוון לעשות במצבי שח"ם - שגרה, חירום ומלחמה, למה ניתן לצפות ממנו ומה צה"ל עצמו מצפה מהדרג המדיני כדי שיוכל למלא את תפקידו ולהביא תוצאות נדרשות.
עיינו במסמך "אסטרטגיית צה"ל" במלואו
מסמך "אסטרטגיית צה"ל" שפורסם היום (ה') הוא אבן דרך היסטורית בתולדות הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. לראשונה צה"ל מגדיר לעצמו תפיסת ביטחון כוללת וגוזר ממנה את הדרך שבה יפעל בשח"ם - שגרה, חירום ומלחמה. אבל מה שחשוב הוא שבמסמך זה פונה צה"ל גם לדרג המדיני ומבהיר לו: זה מה שאתה יכול לבקש מאיתנו לעשות, זה מה שנספק על פי דרישה. אך עליכם, הדרג המדיני - כלומר ראש הממשלה והקבינט הביטחוני - להגדיר עבורנו בדיוק את יעדי הפעלת הכוח הצבאי, באילו אילוצים ומגבלות יופעל, אילו אילוצים ומגבלות יוטלו עליו כשיופעל, ומה בדיוק התוצאה הנדרשת.
דבר כזה לא קרה מעולם. בפעם הראשונה הצבא אומר לדרג המדיני מה הוא דורש ממנו כדי לפעול ביעילות. אפשר להניח שראש הממשלה ובעיקר שר הביטחון אישרו כל אות ופסיק במסמך אסטרטגיית צה"ל לפני שהתירו לרמטכ"ל להכריז עליו כעל מסמך מחייב ואף לפרסם אותו במלואו לציבור.
אמנם קיים מסמך נוסף מפורט הרבה יותר לגבי האופן שבו יפעל צה"ל כדי לממש את האסטרטגיה שלו, אבל מסמך זה סודי ביותר ולא יפורסם לציבור. בכך עשה כאמור הרמטכ"ל גדי איזנקוט היסטוריה. הוא העז לעשות מה שלא עשו כל קודמיו וניסח מעין תפיסת ביטחון רשמית ואסטרטגיה של צה"ל שנגזרת ממנה.
העובדה ששר הביטחון אישר את המסמך מהווה גם היא תקדים היסטורי ויש להעניק למשה (בוגי) יעלון קרדיט על מעשה ששום שר ביטחון לפניו לא עשה. אמנם היו שרי ביטחון בעבר שמינו ועדות לניסוח תפיסת הביטחון של ישראל, אבל מעולם לא סוכמה תפיסת ביטחון כזאת ובוודאי שלא פורסמה בפומבי.
פגיעה מוגבלת או הכרעה מלאה
מסמך האסטרטגיה של צה"ל הוא הדבר הקרוב ביותר לניסוח תפיסת הביטחון הלאומי והצבאי של מדינת ישראל - מה שנמנע מסיבות פוליטיות שנים רבות. כך למשל, בפתח המסמך מגדיר הצבא את היעדים הלאומיים ואת עקרונות תפיסת הביטחון הלאומי בדומה לעקרונות שהתוותה ועדת מרידור ב-2006, ועדה שמינה שר הביטחון לשעבר יצחק מרדכי. הוועדה הזאת עבדה, ישבה, דנה וניסחה - אבל מסקנותיה מעולם לא פורסמו אפילו בפני כל חברי הכנסת.
מה הניע את הרמטכ"ל, בגיבוי שר הביטחון יעלון, לעשות צעד היסטורי זה? התשובה היא מלחמת לבנון השנייה וצוק איתן. בשתי המלחמות הללו התגלעו כשלים שנבעו מאי בהירויות של הגדרת מטרות המלחמה, וכן הגדרות של מהי הכרעה, מהו ניצחון, למה צריך לשאוף ומהי חלוקת התפקידים בין הדרג המדיני והצבאי.
"אסטרטגיית צה"ל" נותנת מענה לכל אלה. לכן למשל נאמר במסמך במפורש שהדרג המדיני יכול להציג לצה"ל שני סוגי דרישות במקרה של לחימה מול אויב שאיננו מדינה, כלומר חמאס, חיזבאללה או דאעש לצורך העניין:
1. הכרעה צבאית מלאה וברורה של הארגון הצבאי שמולו.
או
2. פגיעה באויב באופן מוגבל ומתוחם.
בצוק איתן למשל הדרישה של הדרג המדיני היתה לפגוע באויב באופן מוגבל ולא להכריע אותו. לכן לצה"ל חשוב להבהיר כי בין השאר אחת ממטרות מסמך האסטרטגיה היא למנוע את החמיצות שאחרי סבב הלחימה הבא. במסמך האסטרטגיה מבהיר למעשה הרמטכ"ל - אני אעשה את מה שהדרג המדיני יגדיר לי לעשות. באותה נשימה הוא גם מפרט אחת לאחת את מה שהדרג המדיני צריך לעשות, כדי שהוא כמפקד הצבא יעניק לו תוצאה רצויה.
תיאום ציפיות עם הציבור
סיבה נוספת לפרסום "האסטרטגיה של צה"ל" היא תיאום וסינכרון ציפיות עם הציבור הישראלי. הלחימה בעידן הנוכחי נגד אויבים לא מדינתיים מחייבת את הציבור להבין שלא כל דבר צה"ל יכול לעשות, מפני שהוא פועל במסגרת אילוצים. למשל הצורך להשיג לגיטימיות בינלאומית, הצורך לפעול בתוך אוכלוסייה אזרחית מבלי שחיילי צה"ל, מפקדיו והדרג המדיני יוכרזו כפושעי מלחמה ומבלי שהלחימה תיעצר בגלל אילוצי משאבים. בקיצור, בפעם הראשונה מגדיר הרמטכ"ל לעצמו, למפקדי צה"ל ולפוליטיקאים מהן מגבלות הכוח הצבאי ומה אפשר לעשות איתו. המסמך מכוון לחברי הקבינט המדיני לא פחות משהוא מכוון לציבור הישראלי בכלל, ובמקביל הוא מכוון גם לאויבי מדינת ישראל, על מנת להרתיעם.
עוד סיבה לפרסום הראשוני היא רצון הצבא להוכיח לציבור שצה"ל אינו שבוי בקונספציות ובדוגמות מן העבר ואינו לוקח מיליארדים ומבזבז אותם על הכנות למלחמה הקודמת. כמו כן הצבא מתאמץ במסמך להוכיח שהוא קשוב לרחשי לב הציבור ולהלכי הרוח שלו, וכי הוא מבין שהקצאת משאבים לחינוך, לבריאות ולרווחה חשובה בתקופה הנוכחית לא פחות מהביטחון. המסמך מומלץ לכל אזרח בישראל, אבל כדאי מאוד דווקא בתקופה הנוכחית לעיין דווקא בפרק א' בעקרונות תפיסת הביטחון הלאומי.
הרמטכ"ל מדבר שם על "ההיבט הצבאי של תפיסת הביטחון" - הרתעה, התרעה, התגוננות והכרעה. אבל זה לא חדש. מה שחדש הוא קביעת הרמטכ"ל שהביטחון הלאומי של ישראל יישען על אסטרטגיה ביטחונית הגנתית ועל תפיסה צבאית התקפית. כלומר, ישראל לא תיזום מלחמות לצורך כיבוש או מימוש יעדים אסטרטגיים כפי שעשתה במלחמת לבנון הראשונה למשל, אולם כשתיכפה עליה מלחמה הפעלת הכוח הצבאי תעדיף את ההתקפה על ההגנה. "הנחת היסוד היא שאי אפשר להכניע את האויב במגננה, לכן נדרשת הפעלת כוח התקפית להשגת תוצאות צבאיות ברורות". לשני עקרונות אלה מתווספים עוד כמה עקרונות ובראשן שיתוף פעולה אסטרטגי עם ארה"ב, חיזוק מעמדה האזורי של ישראל ושמירת היתרון היחסי.
זאת כל התורה כולה, וזאת תמצית תפיסת הביטחון העדכנית של מדינת ישראל. במדינה מתוקנת הדרג המדיני היה צריך לקבוע ולהציגה כתכתיב לצה"ל, והמטה לביטחון לאומי היה צריך לנסחה ולא להפך. אבל טוב שצה"ל נטל את היוזמה והרמטכ"ל איזנקוט ושר הביטחון עשו מעשה שהיה חיוני כבר לפני עשרות שנים ולא נעשה. עם זאת, חייבים לדעת שעקרונות תפיסת הביטחון של בן גוריון עדיין שרירים וקיימים, גם בתפיסה החדשה.
לפנייה לכתב/ת 
