יהודים ובדואים רבו בבריכה - העירייה נתבעה

לפני כעשור התרחש בשדרות אירוע אלים שהסתיים בפציעתו של בן 16. הוא תבע את העירייה וטען: הייתה דרושה אבטחה בגלל האוכלוסייה המעורבת

עו"ד יאיר קולמןפורסם: 17.08.15 , 08:13

האם עיריית שדרות הייתה צריכה להקפיד ביתר שאת על האבטחה בבריכה העירונית רק משום שקבוצות נערים יהודים ובדואים בילו בה במקביל? בשאלה הזאת נדרש בית משפט השלום בתל אביב לפסוק בעקבות תביעה שהוגשה על רקע אירוע אלים שהתרחש במקום לפני כעשור.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

רוצים להתעדכן בחדשות הכלכלה והצרכנות? הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו

העימות התרחש באוגוסט 2006 בין קבוצת נערים תושבי העיר לבין נערים מרהט, והסתיים בפציעה קשה של נער כבן 16 משדרות. התוקף חתך את פניו באמצעות מכסה של קופסת שימורי טונה, ובסיום הליך פלילי נגדו הוא נדון לשבעה חודשי מאסר ולתשלום פיצוי של 20 אלף שקל לנפגע.

אישום

טרור נגד ערבים בצפת: שנת מאסר לאיש מג"ב

עו"ד ערן כהן

אברהם אלמקיס יידה אבנים על בתים של תושבים ערבים במדרחוב בעיר וקרא בין השאר: "מוסלמים מסריחים, יהודי הוא נשמה – ערבי הוא בן זונה"

טרור נגד ערבים בצפת: שנת מאסר לאיש מג"ב

הנפגע – כיום כבן 25 – הגיש לפני כארבע שנים תביעת פיצוי נזיקית לא רק נגד התוקף אלא גם נגד עיריית שדרות, בטענה שבבריכה לא הייתה אבטחה מספקת, מה גם שעובדי המקום התעלמו מהמריבה שארכה לדבריו כ-20 דקות. הוא טען שהעירייה כשלה בתפקידה להגן על השוהים בבריכה, בפרט מאחר שהייתה בה אוכלוסייה מעורבת.

מנהל הבריכה בזמנו הציג סיפור אחר. לדבריו הקטטה פרצה בפתאומיות ולא ניתן היה לצפות אותה או לשלוט במתרחש. הוא טען שהבריכה הייתה מאוישת כראוי, בין היתר בצוות של שלושה מצילים, קופאית, עובדים כלכליים ושומר בכניסה. הוא הוסיף שמיד כשנודע לו על האירוע הוא ביקש מהשומר שיתקשר למשטרה ורץ למקום. ממש בסמוך להגעתו הוא ראה את התובע עם דם על פניו. הוא העיד כי האירוע ארך כשתי דקות.

התוקף טען שהתובע התגרה בו והוא פעל מתוך חוסר אונים בניסיון להתגונן. לדבריו, התובע אינו "טלית שכולה תכלת", אלא נער בעייתי שהסתבך לא אחת בקטטות. הוא הזכיר שכבר שילם פיצוי במסגרת ההליך הפלילי.

נקלע לקטטה בעל כורחו

השופט שי משה מזרחי, שדן תחילה רק בשאלת האחריות לנזק, פסק שלתובע יש 50% מהאשם. הוא סבר שהתובע הוא זה שיזם את התגרה, שארכה לא יותר משתי דקות. השופט הבהיר שאינו מקל ראש במעשיו החמורים של הנתבע, אולם בחר להאמין לעדותו על פני זו של התובע, שניסה להאדיר את נסיבות התקיפה ולתבל אותן ב"עובדות".

השופט הוסיף ודחה את התביעה נגד העירייה, לאחר שהתרשם כי היא ומנהל הבריכה פעלו כראוי. יותר מזה: הם לא היו יכולים לצפות את ההתפתחות האלימה שניצתה במהירות, מה גם שאין להם כל חובה מוסרית או משפטית להגן על יוזמי קטטות.

השופט תמה על טענת התובע בדבר "עירוב אוכלוסיות" והבהיר: "ברי כי במדינה מרובת עדות ודתות כישראל... אין ולא צריכה להיעשות בדיקה כלשהי בדבר 'האוכלוסייה' הנמצאת במקום כלשהו. כולם כאחד זכאים להיכנס בשעריו של מקום ציבורי כל עוד נשמר הסדר והביטחון".

סכום הפיצוי שישלם הנתבע – שעליו הוטלו כאמור 50% אחריות – ייפסק בהמשך. בינתיים התובע חויב בהוצאות משפט ושכר טרחה של 5,000 שקל לעירייה ולחברת הביטוח "איילון".