"החופשה הסקוטית שלי": ילדים הם בדיחה
אם חשקה נפשכם בדרמה קומית בריטית העוסקת במשפחה לא מתפקדת, "החופשה הסקוטית שלי" מתאימה לכם. יש בה כל מה שהייתם מצפים מסרט שכזה: מבוגרים ילדותיים, ובעיקר ילדים בוגרים ששובים את הלב
עוד ביקורות סרטים בערוץ הקולנוע:
בכל אופן, למי שמעוניין בהומור שחור, קצת מורבידיות, והצגה של משפחה מעורערת למדי עם ילדים חכמים בצורה מדאיגה - הסרט, שנכתב ובוים על ידי הצמד הבריטי אנדי המילטון וגאי ג'נקין (אחראים על סדרת הטלוויזיה "Outnumbered") יכול להתאים.
כפי שהשם העברי של הסרט מעיד (באנגלית הוא נקרא "What We Did On Our Holiday"), העלילה מתרחשת בסקוטלנד, שם מתגורר סב המשפחה גורדי (בילי קונולי) שעומד לציין 75 שנה. לכבוד יום ההולדת, מתוכננת מסיבה גדולה - גדולה הרבה יותר ממה שהסב היה רוצה ככל הנראה. על ההכנות מופקד בנו הגדול והלחוץ (הקומיקאי בן מילר).
לכבוד המאורע מגיעים מלונדון בן נוסף - דאג (דיוויד טננט "ד"ר הו") עם אשתו אבי (רוזמונד פייק "נעלמת") ושלושת ילדיהם - לוטי (אמיליה ג'ונס) בת העשר, מיקי (בובי סמולדרידג') וג'ס (הארייט טורנבל). דאג ולוטי עומדים להתגרש, אבל כדי לא לערער את מצבו הבריאותי השברירי של הסב הם מחליטים להעמיד פנים כזוג והורים מתפקדים, ופשוט לשקר לכולם במהלך החופשה. זה נעשה קצת יותר מורכב כשהם מצפים שגם הילדים שלהם, שבעי המריבות של הוריהם, ישתפו איתם פעולה.
בלי לספיילר, אפשר להבטיח בהקלה שהסרט לא מתעסק רק בשאלה מתי יגלו שהם משקרים ומנסים לעבוד על כולם. כל אחד מבני המשפחה המורחבת מספק די והותר בעיות רגשיות ותפקודיות, כך שהעלילה מכילה עוד קטסטרופות קטנות וגדולות אחרות שמתרחשות על רקע נופיה המרהיבים של סקוטלנד הכפרית.
יש כאן כל מה שמרכיב דרמה-קומית משפחתית טיפוסית: אח עשיר ומרובע להחריד, האח שעזב ללונדון ואיזו יריבות עלומה ביניהם, מתיחות בין בני זוג, סודות וקשיים שיצופו אל פני השטח, ילדים שסובלים מכל הבלגן אבל גם מספקים את התובנות והתגובות הכי בוגרות (חוץ מברגעים שבהם הם קורסים בעצמם תחת העומס), וסבא שכבר ראה הכל ולא מתרגש. ההבדל העיקרי בין "החופשה הסקוטית שלי" לדרמות אחרות מסוג זה הוא שהיא משתדלת, רוב הזמן, לא לייפות שום דבר ולעסוק בצורה מאוד ישירה - לרוב דרך השיחות עם הילדים - בחוויות שלרוב נוטים למסך ולעדן.
חומריות, מחלה קשה, בגידה וגם מוות - כולם עולים לדיון בצורה שכן מעלה חיוך, אבל גם מכאיבה לא פעם. כל מי שאמורים להיות המבוגרים האחראיים במשפחה הזו פגומים או פגועים מהקשיים האישיים שלהם, מה שמותיר שלושה ילדים קטנים לקחת אחריות ולנהל דיאלוגים שחושפים את המצב כמות שהוא.
ההתנהלות של המבוגרים גם מאלצים את השלושה למצוא לעצמם דרכי התמודדות מקוריות: לוטי,
שהכי סובלת מכך שהוריה רוצים שתשקר, מנהלת יומן קפדני בו היא רושמת כל דבר שנראה לה חשוב, שקרי או בעייתי. בובי מעריץ את אודין האל הנורדי וחושב על החיים דרך עיניו של לוחם. וג'ס עוצרת את הנשימה שלה כשהיא נלחצת, אוספת סלעים כבדים בתור חברים דמיוניים, וגונבת מפתחות באופן כפייתי.
צוות השחקנים עושה עבודה טובה מאוד, אך אלו שלושת הילדים שמצליחים לעלות על המצופה רוב הזמן. כשהמשחק שלהם איננו מוגזם או צעקני, אלא דווקא ההתנהלות הרגועה שלהם בתוך הסיטואציות הלא פשוטות שהופכת אותם לדמויות שקל להזדהות איתן. טננט ופייק משכנעים גם הם בתור זוג שמאוד מתקשה לשמור על פאסון ולא לאבד שליטה, למרות שהם מלאים בכוונות טובות. משמח לראות את שניהם בדמויות קצת שונות מאלו שגילמו לאחרונה, טננט לא כבלש מיוסר או לוחם מגזע חייזרים נכחד ומיוסר, ופייק בדמות שאפשר לחבב, לשם שינוי.
הסרט היה יכול להתגלגל בקלות לקומדיית טעויות מופרעת ואפלה שבה הכול יוצא משליטה. אך כנראה בכוונה, גם כשמתרחשים בו אירועים שדורשים התפרקות והזדעקות כללית, הטון הכללי שלו שומר על איפוק, עד כמה שניתן. רוב הזמן המתח שנותר ברובו מתחת לפני השטח עובד ורק מוסיף אמינות לסיפור, אבל מדי פעם זה קצת מעייף.
קצת מצער ש"החופשה הסקוטית שלי" נופל לכמה קלישאות בחלק האחרון שלו, ונהיה מעט חינוכי וחייכני מדי. ובכל זאת, רובו מעביר משפחה שמעלה חיוך מריר למרות שהיא נמצאת בסיטואציה מאוד לא פשוטה.
"החופשה הסקוטית שלי" (בריטניה) - במאים: אנדי המילטון וגאי ג'נקין. שחקנים ראשיים: דיוויד טננט, רוזמונד פייק, בילי קונולי, בן מילר. אורך הסרט: 95 דקות.
